תולדות (א) לגלות את האמת
לכל פרשה בתורה שם מיחד לה והוא מבטא את תכנה. המלים הראשונות בפרשת נח הן "אלה תולדות נח". פרשת תולדות – פותחת באותו סגנון בדיוק: "אלה תולדות יצחק", ושמה הוא "תולדות". גם לפרשת נח היה אפשר לקרא בשם 'תולדות', והיא הרי ראשונה, אך לא. כל אחת מפרשות אלה נקראת בשם הכי מתאים לה. שם הפרשה כאמור מעיד על תכנה, וממילא אפשר ללמד ממנו הוראה בעבודת ה'.
מהי ההוראה מהמלה "תולדות"? כאשר תינוק נולד איננו יודעים עליו מאומה. האם יהיה חברותי או שתקן? למדן או גומל חסדים? מה יהיה שמו ומי יהיו חבריו? עבדות אלה נסתרות מאתנו בשלב זה. מה שברור הוא שזכינו למציאות חדשה של ילד יהודי ובגופו נשמה שנתן לו ה' וזה העקר!
ברגע הלדה מקבל ילד יהודי את המתנה הכי נפלאה: קשר מיחד עם ה', הקשר שאינו תלוי במעשיו. הוא אינו מניח עדין תפלין ולא לובש ציצית, אבל הוא קשור עם ה', דרך נשמתו. זו מציאותו האמתית ושום דבר בעולם לא יוכל לנתקו.
אך לא נוכל להסתפק בכך, ה' רוצה שנגלה איך גם הגוף קשור אתו בקשר נצחי וזה יעשה על ידי תורה ומצוות. ככל שנקים יותר מצוות, יהפך הגוף לקדוש יותר ויתגלה בו יותר הקשר העצמי עם ה'. שהרי ה' בחר בגוף יהודי עבור הנשמה ולא בגוי (למרות שהם דומים) כי ה' אוהב את הגוף שלנו!
ומכאן למסר הנפלא בפרשתנו: כל אחד מאתנו יכל 'להולד' מחדש. עליו פשוט להחליט שמהיום ואילך יגלה את נשמתו ויתנהג כפי שהוא באמת – בן מלך!
כאשר נעשה זאת, נזכה לעוד 'לדה' מיחדת שאנו מצפים לה כל כך – התגלות מלך המשיח, ש'יולד' ויתגלה מההעלם אל הגלוי, כדי לזכותנו בגאלה האמתית והשלמה!
הסוסים פסעו באטיות. בדרך הבוצית, בתוך העגלה המהדרת התכרבל הנסיך באדרת הפרוה המלכותית, ונסה לתכנן את צעדיו הקרובים. הוא נשלח על ידי אביו המלך אל אנשי הכפר, כדי לספר להם על המלך, למען יאהבו אותו.
הַמְּשִׂימָה לֹא הָיְתָה קַלָּה כְּלָל. אַנְשֵׁי הַכְּפָר הָעֲסוּקִים בְּגִדּוּל תַּפּוּחֵי אֲדָמָה וּכְרִיתַת עֲצֵי יַעַר, לֹא יָדְעוּ קְרֹא וּכְתֹב וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ עַל הַמֶּלֶךְ.
למרות הקשיים, הצליח הנסיך המכשר לחדר ללבבותיהם, והתקדם אתם שלב אחר שלב. הם הפכו להיות נתינים נאמנים למלך, אהבוהו בכל לבם והיו מוכנים לבצע כל פקדה שתדרש.
בְּשׁוּבוֹ לְאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה, הִתְקַבֵּל הַנָּסִיךְ עַל יְדֵי אָבִיו בְּשִׂמְחָה. בִּזְמַן הָאֲרוּחָה סִפֵּר הַנָּסִיךְ עַל הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בִּימֵי שְׁהוּתוֹ בַּכְּפָר.
כאשר סים, פנה אליו המלך ואמר לו: "עקר המטרה בשליחות שהטלתי עליך, היתה עבורך! בארמון, אינך מודע לכשרונות המיחדים בהם נחנת. אתה חברותי ומצלח, יכל לשנות מקצה אל קצה גם אנשים מגשמים ונבערים. אבל רק כאשר התרחקת מארמון המלוכה והתחברת לאנשים הפשוטים, הגיעו מעלותיך לידי בטוי".
•
כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ הִנּוֹ בֶּן הַמֶּלֶךְ... טֶרֶם יְרִידָתָה לְמַטָּה, הָיְתָה הַנְּשָׁמָה קְרוֹבָה מְאֹד לַמֶּלֶךְ, חֵלֶק מֵה', אֲבָל מַעֲלוֹתֶיהָ לֹא נִכְּרוּ בָּהּ.
כאשר ירדה למטה והתלבשה בגוף גשמי, התגלה הקשר המיחד של הנשמה עם ה', קשר הממשיך להתקים גם בהיותה בגוף גשמי.
נמשיך לגלות בגופנו את הקשר המיחד עם 'המלך' ובכך נזרז את הרגע שאנו מיחלים לו – התגלות הרבי מלך המשיח שליט"א!
•
לדה וגלוי הן מלים נרדפות, לשתיהן תכונות משתפות,
הן מוציאות החוצה את כל הסודות, ומגלות לכלם מעלות נפלאות.
בפרשת 'תולדות', אנו מתודעים לשתי 'לדות',
הלדה הראשונה קשורה אלינו! גלוי הנשמה האלקית בתוכנו,
נשמה בגוף כדי לקים, מצוות שנתן לנו ה'
בעקבות כך נזכה ל'לדה' הנוספת, התגלות משיח, המטרה הנכספת.
