וְאֵ֛לֶּה ּתֹולְדֹ֥ת

וְאֵ֛לֶּה תֹולְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן-אַבְרהָ֑ם אַבְרהָ֖ם הֹולִֹ֥יד אֶּת-יִצְחָֽק (כה,יט')

וְאלֶּה. יש ליתן טעם מדוע התחיל בוו' החיבור. ולעומקו של מקרא ועל דרך הסוד יש לומר

כמוסיף על הראשונות. לומר שיצחק אינו בפני עצמו אלא מוסיף על אברהם עמוד החסד, והוא כְמַעְין הַמִתְגַבר ומוסיף והולך במידת הגבורה. ולכן נאמר אברהם הוליד את יצחק. שהחסד שבאברהם הוליד ביצחק את מידת הגבורה. ומכאן ואילך מוסיף והולך להוליד ביעקב את מידת התפארת.

ולכן אמרְ ואֵלֶּה ב-ו' החיבור, והיא

של המשתלשלת עד היסוד, שכן ו' היא גם מידת היסוד, מידת יוסף הצדיק. ואשר על כך יאֵ מר

כנגד ה-ו'

מידת התפארת

אֵ֣לֶּה | ת לְדֵֹ֣ות יַעֲקֹ֗ב יֹוסֵ֞ף.

ולזה רמז באומרו מלא ו,' ואחר כך חסר ו'. בתחילה מלא ו', היא ה-וֶּ ' ש ת ורֶּה על עיקר התולדה של יצחק שהיא יעקב כנגד התפארת, וכנגד יוסף שהוא עיקר תולדותיו של

תֹולְדת. בתחילה

יעקב, והוא כנגד היסוד. ואחר כך חסר ו' להורות שעשו נחסר מחשבון התולדות.

ועוד יש לשאול, לא היה צריך לומר אַבְרהָ֖ם הֹולִֹ֥יד אֶּת-יִצְחָֽק, שכבר נאמר יצחק בן אברהם.

ולעומקו של מקרא ועל דרך הסוד יש לומר שעל ידי נסיון העקידה נולדה ביצחק הנפש המולידה, מסיטרא דדוכרא, שעד עתה היה מסטרא דנוקבא ללא יכולת להוליד, ועתה הפעיל בו אברהם את הנפש המולידה. ולכן נכתב בלשון הפעיל כמפעיל את זולתו, ואברהם הוליד את יצחק. נתן בו כח ההולדה.

וכמובא

באוהב שבאומרו בעקידה הנני בני, התכוון אברהם לומר עתה הנני בחינה שלך, בני, שהיא מידת הגבורה, כדי לעשות רצון אבינו שבשמים, ואתה עשה רצון אביך והיה אתה עתה מידת החסד ליתן את נפשך כרצון הבורא. כלומר: עתה אני בגבורה ואתה בחסד. ועל ידי כך התלבשה נשמתו של יצחק בכח החסד המוליד חסדים בתוך הגבורות. ונהפך להיות מסיטרא דדוכרא, ולכן נאמר

ישראל

מאפטא,

שהשפעתו זו של אברהם על יצחק נקראת שהוא הוליד אותו. הפעיל בו את הנפש המולידה.