ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק

ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק

ידוע שאלת המפרשים על כפל לשון הפסוק שאמר "יצחק בן אברהם" מובן שאברהם הוליד את יצחק, ורש"י הק' כתב שבא לומר דרק "לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם אחר כך הוליד את יצחק" ועוד כתב רש"י שעל ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שהרי כמה שנים שהיתה עם אברהם ולא נתעברה הימנה, מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק, וזה שכתב כאן יצחק בן אברהם שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק עכ"ל והוסיף הדעת זקנים מבעלי התוס' לכתוב שהוליד בגמטרי' דומה שהיה קלסתר פניו דומה לאברהם עכ"ל

ואולי יש לומר בדרך אפשר כי הקב"ה בתורתו שכתב כן רצה לומר בזה וללמד אותנו את מידת הענוה שבאבות הק' ועלינו ללמוד מזה ולכן כתב ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק, לומר שאברהם אבינו לא התפאר בזה שעשה רצון ה' וכבש רחמיו מבנו יחידו ולעלותו לעולה כרצון ה', אלא היה בעיניו כעפר ואפר שכך אמר ואני עפר ואפר, כי תלה הכל בזה שיש לו בן כיצחק שפשט צווארו על גבי המזבח לעשות רצון ה' וזה גם שהיה לו מידת הענוה של אברהם אביו, ואברהם חשב שכל זה בא מיצחק שיפה כוח הבן מכוח האב, שאם לא היה לו בן כיצחק לא היה שוה כלום ולא היה יכול לעמוד בנסיון של העקידה, ויצחק חשב על עצמו שכל הכוח שהיה לו לעמוד בנסיון ולפשוט צווארו על גבי המזבח, זה הכל מאביו אברהם, ופירש המאמר יפה "כח הבן" למה משום שבא "מכוח האב" ולזה בא הכתוב לספר בשבח שניהם האב והבן שראו את החידוש בעבודת ה' עד כדי מסירות נפש אברהם שעקד את בנו יחידו ויצחק שהסכים להיעקד על גבי המזבח לעשות רצון ה' יתברך, וזה בא הכל מחמת הענוה הגדולה שבשניהם, שזה שורש ועיקר לכל הקדושה כידוע מספרים הק'.

ועוד אפשר לומר על פי מה שאמרנו בס"ד בשבוע שעבר בענין צדיק גמור ובעל תשובה שיש פלוגתא בגמרא (מס' ברכות דף ל"ד) מי גדול במעלה הצדיק הגמור או הבעל תשובה, וכתב המהרש"א שבעל תשובה האמור כאן הכוונה שרק במחשבה חשב לעשות עברה אבל לא שעשה מעשה בפועל ח"ו, ועל זה נאמר שבעל תשובה יותר חשוב מצדיק גמור שלא היה לו נסיון כזה והמ"ד השני סובר דמכל מקום צדיק גמור יותר חשוב מכיון שלא חטא כלל אף לא במחשבה ע"ש.

המשך דא"ח

והנה הרמב"ם פסק כמ"ד שבעל תשובה יותר חשוב מצדיק גמור ולפי דברי המהרש"א הנ"ל הכוונה רק לבעל תשובה שלא חטא במעשה עבירה אלא אך ורק במחשבה וכנ"ל.

ולפי זה אפשר לומר שבזה היתה גם מחלוקת בין אברהם אבינו ליצחק אבינו, שאברהם סבר שצדיק גמור הוא יותר חשוב מבעל תשובה ולכן חשב שיצחק הוא גדול ממנו שהיה צדיק גמור משא"כ אברהם שהיה בבחינת בעל תשובה דרק עד ארבעים שנה הכיר את בוראו (וי"א שמבן ג') ואף שהיה זה שלא הכיר בבוראו כאונס גמור מ"מ למעשה הוא לא הכיר את בוראו

אבל יצחק בנו שנולד בקדושה לאביו הק' ולאמו שרה הצדקת, הוא הצדיק הגמור והוא יותר חשוב ממנו, וזה שאמר הכתוב אברהם הוליד את יצחק שבזה התפאר אברהם שיש לו בן יחיד שהוא בבחינת צדיק גמור ויפה כוח הבן מכוח האב שהוא אברהם שהוא רק בבחינת בעל תשובה וכנ"ל.

אבל יצחק סבר להיפך, שבעל תשובה מעלתו גדולה ממעלת צדיק גמור, ולכן אף שהוא צדיק גמור מ"מ חשב שהכל בא לו מאברהם אבינו שהיה בבחינת בעל תשובה שמעלתו יותר גדולה ממעלת צדיק גמור ולכן התפאר יצחק שהוא בן אברהם הבעל תשובה האמיתי שמעלתו גדולה מצדיק גמור ולכן הוא זכה להיות קדוש מרחם וזכה לעשות רצון ה' להעקד על גבי המזבח.

וזה באמת דרך הצדיקים האמיתיים שתולים כל גדולתם באחרים ואף שיודעים את מעלתם, מכל מקום חושבים שזה הכל בא להם מחמת אחרים, שהם גרמו לו להיות צדיק גמור.

והספרים הק' פירשו בזה המאמר הידוע כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כלומר שבא לומר שאדם צריך לחשוב שכל הגדול פירוש כל הגדולה שיש לו לאדם הן בתורה והן ביראת שמים "מחבירו" כלומר שזה הכל בא לו אך ורק מחבירו שהיה לו חברים טובים, ואדם נמשך אחרי חבריו ורעיו או שבא לו הגדולה מאביו וממשפחתו שהיה צדיקים, או שיתלה שבא לו שהיה לו "רבו" צדיק ובזכותו בא לו שהוא נמשך אחריו וכידוע מש"כ הספה"ק שבלי להיות דבוק בצדיקי אמת אי אפשר לזכות לשום מעלה בקדושה.

אבל "יצרו גדול" שאדם רואה שיצרו גדול אל יחשוב שבא לו זה מחבריו או ממשפחתו או מגורם אחר, אלא יחשוב ויתלה הכל על עצמו "ממנו" דהיינו שזה שיצרו גדול זה הוא בא ממנו בלבד, וכמו שכתוב ברמב"ם שיש לאדם בחירה ואין שום דבר שיגרום לו לעשות טוב או רע, ושלא כדרך העולם שהוא להיפך שהוא רואה שיצרו גדול, הוא תולה באחרים שהם גרמו לו כל זה, והוא מאשים בזה את כולם ולפעמים את אשתו ושכניו חבריו ושוכח את עצמו שהוא גרם לו לעצמו כל זה שיצרו גדול ואם אין אני לי מי לי.

וזה היה עבודת הצדיקים שבכל דור ודור שתלו שהכל הגדולה שיש להם בעבודת השם הוא מאחרים או ברבם הצדיק או מאביהם הצדיק או בחבריו הצד' וכן הוא בצדיקי אמת בכל דור ודור.

וכן ראינו בדורינו את כ"ק רבינו הקוה"ט זיע"א ועכ"י (בעל חוקי חיים) שתלה כל גדולתו ומעלתו ועבודתו ותורתו הכל בכל מכל כל רק באביו הק' אהרן קדוש ה' שבזכותו שהוא בנו יחידו זכה לכל זאת, וגם בזכות רבותיו הק' ובמיוחד במרן הק' מבעלזא זי"ע, ולא תלה בעצמו כלום כשלעצמו היה שפל ועניו בלב נשבר, ולפי זה אפשר גם כן לומר שרש"י כותב בפרשה זו על הפסוק ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' וגו', ופירש רש"י: לו ולא לה שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק בן צדיק עכ"ל

ונראה לפרש שכונת רש"י הוא שתפילת צדיק בן צדיק יותר מקובלת כי הוא תולה הכל באביו הק' והצדיק, אבל צדיק בן רשע, לא יכול לתלות באביו ותולה הכל על עצמו, וזה כוונת רש"י וכ"ז בדרך אפשר.

ועוד אפשר לומר בדרך פנימי יותר לפרש את הפסוקים: יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, ונקדים מקודם את דברי קודשו של הרבי ר' אלימלך זי"ע בספרו הק' נועם אלימלך על הפסוק הזה וז"ל ולאלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ופירש רש"י ז"ל יעקב ועשיו האמורים בפרשה ושי לפרש על דרך הרמז דיצחק רמז לדין ואברהם רמז לחסד כידוע ואיתא (מס' קידושין מ) צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה ורשעים ההיפך וזהו תולדות יצחק בן אברהם ר"ל שאחר הדין נולד חסד, ואברהם הוליד את יצחק, ר"ל שאחר החסד נולד דין ופירש רש"י יעקב ועשיו האמורים בפרשה וכו' ר"ל הרמז האמור הז בפרשה נאמר על יעקב ועשיו דהיינו ליעקב תחילתו דין וסופו שלוה וכנ"ל ולעשיו ההיפך עכ"ל.

ולענ"ד נראה לומר בעז"ה באופן אחר על פי דברי קודשו של הנועם אלימלך זי"ע שדין רומז על יצחק, ואברהם רומז על חסד, שהפסוק שלמד אותנו בא שאל נחשוב שלאברהם אבינו היה מדתו חסד לא היה לו מידת הדין, וגם שאל נחשוב שליצחק שהיה מדתו דין לא היה לו מידת החסד, ולכן בא הכתוב לומר שגם שלאברהם היה לו מידת הדין ולכן כתב ש"אברהם הוליד את יצחק" שכיון שהוליד את יצחק שהוא מידת הדין על כורחך היה בו גם מידת הדין וגם ליצחק שהיא מידת הדין היה בו מידת החסד של אברהם אביו ולכן כתב אלה תולדות יצחק בן אברהם שמכיון שהיה בן לאברהם שמידת החסד על כרחך היה לו גם ליצחק מידת החסד.

והראיה לזה כי מצינו באברהם שמידתו חסד עשה והתנהג גם כן במידת הדין כשהוא גירש את הגר ובנה ישמעאל מעל יצחק ששמע בקול שרה בציוו ה' שישמע בקול רוח הקודש שבה, שהיה אברהם טפל בנביאות לשרה (רש"י) וכן יצחק שמידתו היה דין מכל מקום התנהג במידת החסד וקירב את עשיו והראה לו אהבה, ובזה רואים בשניהם הן לאברהם והן ליצחק היתה מידות החסד והדין, אלא שעיקר מידתו של אברהם היה חסד ועיקר מידתו של יצחק היה דין, אבל לפעמים השתמשו במידות שהם להיפך באופן שיראו שראו בזה רצון ה' יתברך.

ובזה יובן בעז"ה גם מה שכתוב בפרשה הקודמת חיי שרה (כ"ד, ס"ד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים, ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותיפול מעל הגמל, ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני ותיקח הצעיף ותתכס.

ולכאורה צריכים להבין מש"כ "שיצחק יצא לפנות ערב" וגם מה שכתוב "וירא והנה גמלים באים" (ודרשו חז"ל גמלים הכוונה לגומלי חסדים) וגם מש"כ "ותרא את יצחק ותיפול מעל הגמל", למה נפלה, וגם מה שאמרה "מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתינו" מה כוונה לקראתינו, וגם מה שהשיב העבד "הוא אדוני" כלומר שזה אדוניו, והלא זה היה יצחק ולא אברהם, ואברהם היה אדוניו ולא יצחק.

ולפי מש"כ יש ליישב כי יצחק מידתו "דין" וכנ"ל אבל רבקה מידתה הוא "חסד" שזה היה המבחן של אליעזר שאם תעשה חסד ותיתן לשתות גם לגמלים היא ההוכחה שזה זיוגו של יצחק, ולכן כתב שיצחק יצא לפנות ערב, שמרומז לדין שערב הוא רומז לדין שבלילה שולט מידת הדין, וביום כתוב וחסד א-ל כל היום, ולכן כאשר רבקה נשאה את עינה ותרא את יצחק מידת הדין, פחדה רבקה שמידתה היא חסד, וזה גם הרמז שיצחק ראה גמלים שהם גומלי חסדים באים, ולכן ותיפול מעל הגמל מחמת פחד שאיך תסתדר עם יצחק שהוא "דין" והיא חסד, וזה שהיא שאלה לעבד מי האיש (שמרמז ג"כ על דין) ההולך לקראתינו, דהיינו הדין הולך נגד החסד וחששה שיגבר עליה, והשיב הוא ואמר לה שהוא אדוני, כלומר שגם יצחק שהוא "דין" הוא ג"כ "חסד" כמו אדוני אברהם, ולכן נתפייסה רבקה ותקח הצעיף ותתכס שזה רומז להחופה שהסכימה להשידוך, וקידושין כבר היה בנתינת המתנות שנתן אליעזר בשליחות של יצחק לקידושין, וכ"ז בדרך אפשר.

ויהיו רצון מלפני אבינו שבמים שנזכה לילך בדרכי אבות הן במידת החסד והן במידת הגבורה להשתמש בהם לעבודת השם יתברך ויתמזגו מידת החסד והדין כמידתו של יעקב אבינו שהיא "תפארת" ויבנה בית המקדש השלישי שהוא נגד יעקב בחיר שבאבות ונזכה לשפע ברכה והצלחה בגשמיות וברחניות ולעבוד את ה' בקיום התורה והמצוות עד שנזכה לביאת המשיח ולבנין בית המקדש ושם כולנו נעבוד את ה' ביראה ובאהבה כימי עולם וכשנים קדמוניות ברחמים ובחסדים מגולים אמן ואמן