"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (כה, כח)

מְתַרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: "וּרְחֵים יִצְחָק יָת עֵשָׂו אֲרֵי מִצֵּדֵיהּ הוה אָכֵיל" - יִצְחָק אָהַב אֶת עֵשָׂו בִּגְלַל שֶׁהָיָה נוֹתֵן לוֹ לֶאֱכֹל. וְכִי זוֹ סִבָּה לֶאֱהֹב אוֹתוֹ? בַּסֵּפֶר "מְנוּחָה וּקְדוֹשָׁה" תָּמַהּ: הֲרֵי עַל הָאֲרִיזַ"ל מְסֻפָּר שֶׁהָיָה רוֹאֶה עַל מִצְחוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי אֶת כָּל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבֵירוֹת שֶׁעָשָׂה. וְאִם כָּךְ, אֵיךְ יִצְחָק אָבִינוּ לֹא רָאָה אֶת הָעֲבֵרוֹת שֶׁל עֵשָׂו? וְכִי הָאֲרִיזַ"ל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ? בָּרוּר אֵפוֹא שֶׁהַ"אֲרִי מִצֵּדֵיהּ הוה אָכֵיל" אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּצְחָק אָכַל מִן הַחַיּוֹת שֶׁעֵשָׂו צָד, אֶלָּא שֶׁיִּצְחָק הָיָה צָד אֶת עֵשָׂו בָּזֶה שֶׁהָיָה אוֹכֵל מִבְּשָׂרוֹ.

דֻּגְמָה נִפְלָאָה לְכָךְ מֵבִיא הַמְּחַנֵּךְ הַדָּגוּל רַבִּי יְרַחְמִיאֵל קְרָאם: מַשְׁגִּיחַ בַּיְּשִׁיבָה נִגַּשׁ לְאַחַד הַבַּחוּרִים וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ: "הֵיכָן הָיִיתָ אֶתְמוֹל?" "הָלַכְתִּי לְקֻפַּת חוֹלִים, הָיִיתִי חוֹלֶה." "בְּאֵיזוֹ שָׁעָה?" "בְּשָׁעָה חָמֵשׁ." אוֹמֵר לוֹ הַמַּשְׁגִּיחַ: "שֶׁתִּהְיֶה לְךָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, אֲבָל לְהַבָּא בְּבַקָּשָׁה תּוֹדִיעַ לִי כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶדְאַג." הַמַּשְׁגִּיחַ יוֹצֵא מִן הַחֶדֶר, וְכָל הַבַּחוּרִים פּוֹרְצִים בִּצְחוֹק; כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁאֶתְמוֹל בְּשָׁעָה חָמֵשׁ, קֻפַּת הַחוֹלִים הָיְתָה סְגוּרָה. וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁגַּם הַמַּשְׁגִּיחַ יָדַע זֹאת הֵיטֵב. אֶלָּא שֶׁאָמַר הַמַּשְׁגִּיחַ לְעַצְמוֹ: אִלּוּ הָיָה אוֹמֵר לִי הַבָּחוּר אֶת הָאֱמֶת, מָה הָיִיתִי עוֹשֶׂה? הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ תֵּרוּץ – סִימָן שֶׁהוּא עֲדַיִן רוֹצֶה לְהֵרָאוֹת בְּסֵדֶר לְפָחוֹת בְּעֵינַי, עֲדַיִן לֹא נָעִים לוֹ מִמֶּנִּי, יֵשׁ בּוֹ אֵיזֶה גְּבוּל מְסֻיָּם שֶׁל הִתְנַהֲגוּת רְאוּיָה. אִם הָיָה מַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁאֵין לוֹ כְּבָר מָה לְהַפְסִיד - הָיָה פּוֹרֵק עֹל לְגַמְרֵי. כְּלוֹמַר: כְּשֶׁהָאַבָּא שׁוֹמֵר עַל כְּבוֹד הַבֵּן, גַּם כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת מַצָּבוֹ הָרוּחָנִי הָאֲמִתִּי, אָז הַבֵּן עֲדַיִן מִתְאַמֵּץ לִשְׁמֹר מַשֶּׁהוּ - לַחְבֹּשׁ כִּפָּה לְיַד אָבִיו, לֶאֱכֹל כָּשֵׁר, לֹא לִפְרֹק עֹל לְגַמְרֵי.

מְסַפְּרִים כִּי בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר בַּעַל הַ"בֵּית יִשְׂרָאֵל" מִגּוּר הִסְתּוֹבֵב חָסִיד צָבוּעַ, וּכְשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לָרַבִּי הָיָה מִתְלַבֵּשׁ כְּחָסִיד וּמִתְנַהֵג בִּקְדֻשָּׁה, וּבְבֵיתוֹ הִתְנַהֵג הָפוּךְ. הַחֲסִידִים יָדְעוּ זֹאת וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁהָרַבִּי מְגַלֶּה כְּלַפָּיו חִבָּה - הַדָּבָר עוֹרֵר תְּמִיהָה. פַּעַם אַחַת אָמַר הַגַּבַּאי לָרַבִּי: "רַבֵּנוּ, הֲרֵי הוּא צָבוּעַ." אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "יוֹדֵעַ אֲנִי גַּם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא צָבוּעַ, וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת הַצֶּבַע הַזֶּה! יֵשׁ בְּכָךְ צַד חִיּוּבִי. תָּאֵר לְךָ שֶׁהָיָה אוֹמֵר לִי שֶׁאֵינוֹ דָּתִי וְרוֹצֶה לִפְרֹק עֹל - מָה הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ? הָיִיתִי מְאַבֵּד אוֹתוֹ וְאֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ. אֲבָל עַכְשָׁו, כָּל זְמַן שֶׁהוּא בָּא אֵלַי - אֶת יְלָדָיו הוּא יִשְׁלַח לִישִׁיבוֹת, לְתַלְמוּדֵי תּוֹרָה וּלְסֶמִינָרִים. לְפָחוֹת נַרְוִיחַ אֶת הַדּוֹר הַבָּא. וְלָכֵן אֶת הַצֶּבַע הַזֶּה אֲנִי אוֹהֵב."

יִצְחָק אָבִינוּ עָשָׂה לְעַצְמוֹ חֶשְׁבּוֹן: אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב מִי הוּא עֵשָׂו. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לוֹ תְּחוּשָׁה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ וְשֶׁהוּא "צַדִּיק" - לְפָחוֹת שׁוֹמֵר שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה, הַכִּפָּה מֻנַּחַת עַל רֹאשׁוֹ. אִם לֹא אֲכַבֵּד אוֹתוֹ - יִפְרֹק עֹל וְיַעֲבֹר עַל הַכֹּל. עַכְשָׁו, לְפָחוֹת, הוּא מִתְנַהֵג יָפֶה בְּפָנַי. וְלָכֵן, כְּשֶׁבָּא עֵשָׂו וְשָׁאַל: "אַבָּא, כֵּיצַד מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח?" - יִצְחָק לֹא גָּעַר בּוֹ: "אֵיךְ מְעַשְּׂרִין מֶלַח? לֵךְ תִּלְמַד מָה חַיָּב בְּמַעֲשֵׂר!" אֶלָּא אָמַר לוֹ: "שְׁאֵלָה טוֹבָה. כָּל הַכָּבוֹד לְךָ עֵשָׂו. אַתָּה צַדִּיק." כָּל זֹאת אַף שֶׁיִּצְחָק יָדַע הֵיטֵב עַד כַּמָּה עֵשָׂו רָחוֹק מִ"צַדִּיק". אַךְ לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה - הָיָה מֻכְרָח לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עֵשָׂו מֵהִדַּרְדְּרוּת נוֹסֶפֶת. וְאָכֵן, כָּל זְמַן שֶׁיִּצְחָק חַי - עֵשָׂו לֹא פָּרַק עֹל בְּפַרְהֶסְיָה. זוֹ הָיְתָה עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ ע"ה.