"וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'" (כה, כא)

סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵין שְׁלִיטָ"א: בְּיַלְדוּתִי הִגַּעְתִּי לִישִׁיבַת "עֵץ הַחַיִּים" כְּדֵי לְהִבָּחֵן עַל תַּלְמוּדִי אֵצֶל רַבִּי חַיִּים מִן. כְּשֶׁעָמַדְנוּ בַּתּוֹר לְהִכָּנֵס לַבְּחִינָה שָׁמַעְנוּ שֶׁרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה, הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן מֶלְצֶר, לֹא עָלָה עַל יְצוּעוֹ כָּל הַלַּיְלָה שֶׁעָבַר. הַסַּקְרָנוּת הַטִּבְעִית נִתְעוֹרְרָה בָּנוּ, וְנִסִּינוּ לְבָרֵר מַהִי הַסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה לְכָךְ שֶׁאוֹתוֹ גָּאוֹן לֹא עָצַם עַיִן כָּל הַלַּיְלָה.

וְהִנֵּה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה. הָרַב מֶלְצֶר הוֹגֶה בְּתַלְמוּדוֹ בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת. לְפֶתַע נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ. הוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ וְנִגַּשׁ לַדֶּלֶת. בַּחוּץ עָמְדָה אִשָּׁה מְמָרֶרֶת בִּבְכִי. הִכְנִיסָהּ הַבַּיְתָה וְהִיא הֵחֵלָּה שׁוֹפֶכֶת אֶת מַר לִבָּהּ: "הָרַב, אֲנִי נְשׂוּאָה לְבַעְלִי כְּעֶשֶׂר שָׁנִים, הַחַיִּים עַל מֵי מְנוּחוֹת, וב"ה הַכֹּל בְּסֵדֶר, אֶלָּא שֶׁלֹּא זָכִינוּ לְהִפָּקֵד בִּילָדִים, וַאֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת מְאֹד שֶׁבַּעְלִי יִרְצֶה לְגָרְשֵׁנִי".

רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן שׁוֹמֵעַ וּמַאֲזִין, מַקְשִׁיב לַצָּרָה וּמֵבִין לַמּוּעָקָה. הוּא מְעוֹדֵד אֶת הָאִשָּׁה בְּדִבְרֵי נִחוּמִים, וְהִיא יוֹצֵאת לְבֵיתָהּ מְחֻזֶּקֶת. הָרַב יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ, צָרָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה נָגְעָה לְלִבּוֹ הַטּוֹב. הוּא נֶעֱמַד לְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ שֶׁתִּזְכֶּה לְהִפָּקֵד בִּילָדִים. הַבְּכִי שֶׁהִיא בָּכְתָה הֻחְלַף בִּבְכִיּוֹתָיו קוֹרְעוֹת הַלֵּב שֶׁל הָרַב. לַיְלָה שָׁלֵם הוּא עוֹמֵד וּמִתְחַנֵּן, מַפְצִיר וּמְיַחֵל לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת הָאִשָּׁה מִצָּרָתָהּ. תְּפִלּוֹתָיו בָּקְעוּ רְקִיעִים.

ה' פָּקַד אֶת הָאִשָּׁה, וְכַעֲבֹר שָׁנָה הִתְקַיְּמָה בִּירוּשָׁלַיִם בְּרִית הַמִּילָה שֶׁל בְּנָהּ בְּשָׂשׂוֹן, בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.

(ליקוטים וסיפורים נפלאים)