"וַיאמֶר עֵשָׂו אֶֶֽל־יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נא מִן־האדֵם האדם הַזֶּה כִּי עיֵף אנֹכִי" (כ"ה ל')
איך יעקב קנה את הבכורה בעדשים והלא כיון שהיה סמוך על שלחן אביו הכל של יצחק?
חידושים נפלאים ועונג שבת בפרשת השבועחידושים נפלאים ועונג שבת בפרשת השבוע
הנה צ"ע איך קנה יעקב את הבכורה מעשיו תמורת לחם ומאת הצב"י רבינזיד עדשים, והלא כיוןיוסף חי סימן טוב שליט"א מחה"ס כיבוד אב ואם שלא קיים כמו עשיו,"כרם יוסף" והן משום שיצחק אהב את עשיו כי ציד בפיו, ראש ישיבת המתמידים "אור התורה" ליומי דפגרא לצעירים מצטיינים ירושלים ת"ו שהיה יעקב סמוך על שולחן אביו, כל מה שקנה יעקב הרי זה של אביו יצחק, כמו שאמרו לעניין מציאת בנו ובתו בגמרא בבא מציעא (יב):: אמר רבי יוחנן גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן, קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול, וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סי' ע"ר ס"ב), וז"ל: מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו, אע"פ שהם גדולים, ומציאת בתו הנערה אע"פ שאינה סמוכה על שלחנו, ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו. ומבואר עוד בב"ק (פז:), ונפסק בשו"ע (חו"מ סי' תכ"ד ס"ז), שהחובל בבניו אם היו סמוכים על שולחנו פטור, בין שהיו גדולים בין שהיו קטנים, (והרמ"א שם חולק וסובר דהיינו דוקא לעניין שבת).
וכתב הרמ"א (חו"מ ע"ר שם), שהוא הדין אם קטן הרוויח בסחורה או במלאכה הרי זה של אביו, וכן מבואר בשו"ע (יו"ד סי' ש"פ ס"ד), שכתב: אפילו דבר האבד, אסור האבל לעשות, בין הוא בין עבדיו ושפחותיו ובניו ובנותיו שמעשה ידיהם שלו. וביארו הנושאי כלים, דהיינו דוקא בבנים הסמוכים על שלחן אביהם, בין קטנים בין גדולים. וא"כ צ"ע איך קנה יעקב את הבכורה בנזיד העדשים והלחם שהיו שייכים ליעקב?
וכתב המחנ"א (זכיה ומתנה סי' ג') שלדעת רש"י (ב"מ צב:), בן קטן הסמוך על שולחן אביו הוי מעשה ידיו לאביו כיון שניזון ממנו כנ"ל, וכן דעת בעל העיטור כדלהלן. אבל דעת הריטב"א והראב"ד שאין מעשה ידיו לאביו, והאחרונים הביאו שכן דעת גם רבותינו הראשונים: הראב"ד הרמב"ן הרא"ה והריטב"א. וא"כ לדבריהם לק"מ די"ל שאברהם אבינו זכה בלחם ובעדשים בשכירותו, אולם לדברי רש"י ובעל העיטור שאף מה שהבן משתכר ומרוויח הכל של אביו וכן דעת השו"ע והרמ"א, וכן לדעת הראשונים שאף במתנה¹ זוכה האבא כיון שבנו סמוך על שולחנו צ"ע כאמור?
ומוכח בזה ללא ספק שיעקב לא היה בביתו לפני יצחק, וממילא מוכח שהיה בבית שם ועבר, והיה סמוך על שלחן הישיבה, או על שלחן עצמו.
יישוב ב'יישוב ב'--בן שבן שידידועועששישישבידבידווממוןממוןואביו שותקואביו שותק
הנה מקור הדין שמעשה ידיו של הבן הוי של אביו מבואר בבית יוסף (חו"מ סי' קע"ז), מבעל העיטור (אות ש' ערך שיתוף דף מב:), שכתבו בשם הירושלמי (ב"ב פ"ט ה"ג): "אמר ר' אסי בן שנראה חלוק בחיי אביו מה שסיגל לעצמו". וביאר העיטור: כגון שסיגל הבן ממונו לעצמו בחיי אביו והיה סמוך על שולחן אביו ולא תבעו אביו בחייו, מה שסיגל סיגל לעצמו, דאזלינן בתר אומדנא מדלא תבע האב מבנו אותו ממון הוי ראיה שמחל לו אותו הממון ואין אחיו חולקין עמו בזה, בין במציאה או סחורה. והקשה מרן בבדק הבית ממ"ש בגמ' (ב"ב נב.), וכתבו הטור (סי' ס"ב ס"ב): אחד מהאחים שהיו שטרות יוצאים על שמו, עליו להביא ראיה שהממון שלו ולא של אביו, ואע"פ שאפשר לחלק דשאני היכן שהיה מפורסם הבן בחיי אביו שהיו לו מעות דודאי ידע אביו ומזה ששתק מחל כנ"ל, אבל לא משמע כן מהלשון בירושלמי "בן שנראה חלוק", לכן הב"י חולק על העיטור ומבאר שכוונת הירושלמי שדוקא אם הבן חלוק בעיסתו, שאינו סמוך על שלחן אביו, דוקא במקרה זה זכה לעצמו ואין אביו זוכה במעשה ידיו, כמ"ש שמצינו חילוק זה בגמ' (שם נב:), לעניין דבר העשוי להשאיל ולהשכיר ובן אחד, מחזיק בו ואומר שאין זה מרכוש הירושה אלא קנאו בממונו הפרטי אינו נאמן, ודוקא שאינם חלוקים בעיסתן אלא כולם סמוכים על שלחן אביהם, אבל אם כל אחד חלוק בעיסתו לבדו, יש לומר שקימץ מממונו הפרטי וקנאו. ומסיים הב"י: לכן אם הבן לא היה חלוק בעיסתו אלא סמוך על שלחן אביו, אע"פ שאביו ידע שיש לו ממון בפני עצמו ושתק לא מחל.
ומעתה הנה לדברי בעל העיטור שהיכן שהבן מפורסם בחיי אביו שיש לו מעות דודאי ידע אביו ומדשתק מחל וזכה הבן בממון, לפי"ז י"ל שידוע היה שיש ליעקב ממון ויצחק שתק, וממילא זכה יעקב באותו הממון לעצמו וקנה בזה את הבכורה, אבל לדעת הבית יוסף שאף אם האב שותק לא זוכה הבן באותו הממון אלא"כ אינו סמוך על שלחן אביו הרי מה שתחת ידו הוא שלו, אבל כל זמן שסמוך על שלחן אביו, הן מציאתו והן מעשה ידיו הכל של אביו, א"כ קשה שהעדשים היו קניינו של יצחק ואיך עשה בהם יעקב סחורה לקנות בכורה מעשיו.
אולם ראיתי בשו"ת שמחת כהן (חו"מ סי' ע"ד), שהאריך לבאר ולהוכיח שגם מרן
יישיישווב אב א''--היה סמוך על שלחן בית שם ועברהיה סמוך על שלחן בית שם ועבר
שמא י"ל שיעקב כלל לא היה סמוך על שולחן אביו, כי גם בהיותו בבאר שבע היה ספון בבית המדרש בעירו, ויתכן עוד שישיבת שם ועבר היתה במקומם של יצחק ורבקה, שהרי בהיותה מעוברת הלכה לבית שם ועבר לדרוש את ה', ומשמע שהיה בקרבת מקומם, וראה בספר מקומות התורה שהביא שי"א שישיבת שם ועבר היה בבאר שבע, וי"א שהיה בירושלים. והנה לכאו' העניין מוכח מאד שיעקב אבינו תמיד היה בבית המדרש ולא היה נמצא כמעט בביתו, הן משום שנתיירא מפני כיבוד אב ואם שלא קיים כמו עשיו, והן משום שיצחק אהב את עשיו כי ציד בפיו, ומוכח בזה ללא ספק שיעקב לא היה בביתו לפני יצחק, וממילא מוכח שהיה בבית שם ועבר, והיה סמוך על שלחן הישיבה, או על שלחן עצמו.
השו"ע מודה שאם האב יודע שיש לבן ממון ושותק הוי מחילה וזוכה הבן באותו הממון, ומרן רק נחלק על בעל העיטור בביאור דברי הירושלמי, שאם הבן סמוך על שלחן אביו ודאי תלינן שהרוויח בממון אביו והכל של האב, אבל אם כמ"ש בבן שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו שטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שעליו להביא ראיה, וכיון שהרוויח ממון אביו אין סברא דידע ומחל מדשתק כיון שהיה
השו"ע מודה שאם האב יודע שיש לבן ממון ושותק הוי מחילה וזוכה הבן באותו הממון, ומרן רק נחלק על בעל העיטור בביאור דברי הירושלמי, שאם הבן סמוך על שלחן אביו ודאי תלינן שהרוויח בממון אביו והכל של האב, אבל אם כמ"ש בבן שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו שטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שעליו להביא ראיה, וכיון שהרוויח ממון אביו אין סברא דידע ומחל מדשתק כיון שהיה נושא ונותן בנכסיו לכך לא מיחה בו ובדעתו "שהכל לאמצע", וע"ז תירץ בעל העיטור שהיה יודע שהיו לבן מעות ותלינן שסיגל מהם ומדשתק אביו מחל ולא זכה מדין בן הסמוך על שלחן אביו. ועל זה כתב מרן דלשון שלשון הירושלמי "חלוק" וביאר שהירושלמי מיירי שהיה הבן חלוק בעיסתו ולא היה סמוך על שלחן אביו. ואה"נ גם מרן מודה שאפילו בסמוך על שלחן אביו, אם האב יודע שיש לבן ממון ושותק, זכה הבן באותו הממון כדברי בעל העיטור, ושכ"כ בתשובת מהרי"ט אלגאזי ז"ל בספר בירך משה (סי' כ"ח), ובתשו' מהר"ם גלנטי (סי' כ"ט), ושכ"כ הרב משחא דרבותא בחי' מהר"ש אלפסי (סי' קמ"ט).
יישוביישובגג''--אביו זוכה משואביו זוכה משום איבה או מן הדיןם איבה או מן הדין
לכאו' קושיא זו תלויה ביסוד הטעם שמציאת הבן לאביו בסמוך על שלחנו, דהנה לדעת רש"י (ב"מ יב:), הטעם משום איבה, לפי שאם הבן לא יתן לאביו מציאותיו תהיה לאביו איבה על בנו ולא יפרנסנו, וביארו התוספות (שם), שדוקא בנו שדרכו לזונו תמיד ואם לא יפרנסנו אביו לא יפרנסו אחר שייך איבה, אבל אדם אחר מעלמא שסמוך על שולחן חבירו חינם כגון יתום וכיוצא בו אין סברא שתהא מציאתו לחבירו. ולפי"ז לק"מ דכיון דהוי תקנה דרבנן בעלמא משום איבה לא היה נוהג ולא היה בדין שינהג קודם מתן תורה, וא"כ אף שהיה יעקב סמוך על שלחן אביו יצחק, זכה מעיקר הדין בכל אשר לו לעצמו, ובזה קנה מעשיו את הבכורה.
אבל הסמ"ע (סי' ר"ע סק"ב) מבאר שכך היה נראה ישר לחכמים לשלם הטוב לעושה עמו טוב, שהאב אינו חייב לזון את בנו אלא רק עד שש שנים, ולכן כיון שזן את בנו אע"פ שאינו חייב, לכן מדין הישר והטוב שיזכה במציאת בנו, משא"כ אחים המפרנסים אחיותיהם אחר מיתת אביהם שמחויבים לפרנסן, משום כך מציאתן לעצמן. ולפי דברי הסמ"ע כיון שהשכל מחייב זאת משום הכרת הטוב, א"כ מסתבר שגם קודם מתן תורה ראוי היה דין זה לנהוג.
יישוביישובדד''--קידשו רק בשכר ההלעטה ששפךקידשו רק בשכר ההלעטה ששפךלפיולפיו
הנה פירש רש"י "הלעיטני" אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה, ולפי"ז י"ל שאברהם אבינו לא קנה את הבכורה בלחם והעדשים ממש, אלא בשכר שהלעיטו ואה"נ העדשים בלא"ה היו עבור כל בני הבית, ובמקרה כזה לא שייך זכיה לאב הן מצד ששניהם באים כאחד, הן מצד דהוי דבר שבא ממילא, הן מצד דבפעולה גרידא וזכייה בדבר רוחני לא שייך איבה, הן מצד דהוי דבר מועט שאין האב מקפיד עליו, וכמו שאשה כל מה שקנתה הוי של בעלה, ובכל זאת רשאית ליתן צדקה ולהוציא ממון מועט מה שאין בעלה מקפיד. ועי"ל בס"ד שבאותה שעה אמר יעקב אבינו איני ניזון ואיני עושה.
ומצאתי לחת"ס בספרו תורת משה שתירץ כעין זה, שיעקב קנה את הבכורה בשכר הלעטה אחת כדרך שמלעיטין את הגמל, וכתב דאע"ג דשכר הלעטה הוי דבר מועט ואין בו שוה פרוטה, מכל מקום הלא מבואר בעירובין (סו.) ששוכרים מהעכו"ם אפילו בפחות משוה פרוטה, כי אצל עכו"ם אין חילוק בין פרוטה לחצי פרוטה. דהנה מתחילה העיר איך רבקה נתנה ליעקב בגדי עשיו אשר היה מופקדות אצלה בלי דעת בעלים? ותירץ דכיון שהיה עשיו סמוך על שלחן יצחק, ממילא כל אשר לו היה של יצחק, ומותר ליהנות מאשה הנאה מועטת שלא מדעת בעלה, דהיינו הנאת לבישת בגדים לזמן קצר. וכתב שלפי"ז קשה שגם נזיד העדשים היה של יצחק, וא"כ במה קנה יעקב את הבכורה? ותירץ שלכן דקדק הכתוב באמרו "הלעיטני נא" ופירש רש"י ז"ל: אפתח פי ושפוך הרבה לתוכו, דהיינו שעשיו לא רצה להמתין עד שישב ויאכל כדרך כל הארץ, אלא ביקש מיעקב שישפוך לפיו דרך הלעטה, וראוי ליעקב שכר הלעטה, ואף ששכר הלעטה הוא דבר מועט ואפשר שאפי' שוה פרוטה אין בו, מ"מ קי"ל שקונים מבן נח אפי' פחות משוה פרוטה, דגבי בן נח ממון חשוב מקרי.
של יצחק, וא"כ במה קנה יעקב את הבכורה? ותירץ שלכן דקדק הכתוב באמרו "הלעיטני נא" ופירש רש"י ז"ל: אפתח פי ושפוך הרבה לתוכו, דהיינו שעשיו לא רצה להמתין עד שישב ויאכל כדרך כל הארץ, אלא ביקש מיעקב שישפוך לפיו דרך הלעטה, וראוי ליעקב שכר הלעטה, ואף ששכר הלעטה הוא דבר מועט ואפשר שאפי' שוה פרוטה אין בו, מ"מ קי"ל שקונים מבן נח אפי' פחות משוה פרוטה, דגבי בן נח ממון חשוב מקרי.
יישוביישובהה''--סעודת הבראהסעודת הבראהעושיםעושיםמשל אחריםמשל אחרים
החת"ס בספרו תורת משה בפרשתן מתרץ עוד ע"פ מה שפירש רש"י ז"ל דסעודת הבראה היתה שבישל יעקב ליצחק, והרי סעודת הבראה צריכה להיות משל אחרים ואסור שיהיה משל עצמו (מו"ק כז:), ואשר על כן הוצרך יצחק להקנות אותן עדשים ליעקב על מנת שאין לו רשות בם, ועל ידי כך קנה יעקב את הבכורה בדבר שהוא שלו ואין לאביו רשות בו. ומוכח מדבריו דבן הסמוך על שלחן אביו יכול לעשות סעודת הבראה לאביו, ראה מה שהאריך בזה בשו"ת יעלת חן (סימן ס"ד), והקשה איך יכול הבן להברות לאביו משל עצמו, והלא כיון שסמוך על שלחן אביו הרי אביו זוכה בזה, וכתב שלפי דברי החת"ס ניחא, שהרי יצחק הקנה ליעקב. ודע עוד, דלפי מה שהבאתי להלן מהרמ"א שאדם יכול לקדש אשה מהמנה שלו בחתונה וכל כיו"ב וא"כ יעקב קנה את הבכורה ממנתו האישית, לפי"ז י"ל שגם הברה את אביו ממנתו, ולק"מ. [וראה בחי' שפתי כהן בפרשתן שביאר דהנה עשיו לא שאל אלא הלעטה אחת, ויעקב נתן לו לחם ונזיד עדשים ויין, שנא' "ויאכל וישת", שנתן לו יותר ממה שהיה עליו התנאי, לפי שיעקב ותרן בממונו היה, ומבואר דפשיטא ליה שיעקב קנה הבכורה בממונו].
יישוב ו'יישוב ו'--יעקב גרם לעשיו שיסלק עצמו מהבכורהיעקב גרם לעשיו שיסלק עצמו מהבכורה
ידידי הגאון רבי עמיאל ארבה שליט"א מחו"ר בהמ"ד "ברכת אברהם" השיבני עפמ"ש בקצה"ח (רע"ח ס"ק י"ג) שבכור בחיי אביו יכול לסלק עצמו ולמחול חלקו, ויישב בזה קושיית הריב"ש (סי' שכ"א) איך קנה יעקב את הבכורה והלא הוי דבר שלא בא לעולם, דמ"מ איבד עשיו את הבכורה במה שאמר "ולמה זה לי בכורה" וכיון שנסתלק עשיו ממילא זכה בו יעקב, וסילוק מועיל אפי' בדבר שלא בא לעולם. וכמו"כ י"ל לעניין זה שאע"פ שהעדשים והלחם היו של יצחק, מ"מ יעקב פעל בזה שעשיו רק יסלק עצמו, וממילא זכה בבכורה כאמור. ובספרו החשוב דרשו משפט על חו"מ (שם עמ' קצ"ה), הוסיף לבאר כיון דעיקר קניית הבכורה מעשיו היתה לסיבת העבודה בבכורות בבהמ"ק כמבואר ברש"י עה"ת, ועבודה זו נתנה לאברהם אבינו מאת השי"ת כמ"ש בנדרים (לב:), והוציאה ממלכי צדק מלך שלם ונתנה לאברהם, וא"כ מעלה זו היתה לאברהם אבינו וזרעו, ומאחר ועשיו מחל על בכורתו שמחמתה זכה במעלה זו, שוב אין מי שירש מעלה זו מבלעדי יעקב אבינו מכח זרע אברהם, ולא הוצרך אלא לסלק עשיו מדין ירושתו.
ויש להוסיף בזה חידוש גדול שכתבו בעלי התוספות בספר מושב זקנים בפרשתן, שבאמת לפי הדין יעקב אבינו היה נקרא בכור לעניין עבודת הבכורה בבהמ"ק, כיון שהוא נוצר ראשון בבטן רבקה, ועשיו שיצא ראשון הוא בעצם נוצר אחרון בבטן רבקה. ולכן לא היה צריך יעקב כלל לקנות את הבכורה, אלא שרצה רק לגרום לזה שעשיו לא יערער על בכורתו ולכך עשה מעשה קניין, ובשביל זה הועיל גם קניין שאינו יכול לחול בדיני קניינים.
יישוביישובזז''--יעקב לא קיעקב לא קנה את הבכורהנה את הבכורהבקניין כסףבקניין כסף
עי"ל עפמ"ש בספורנו, שיעקב קנה את הבכורה מעשו בקניין חליפין, וביאר בספר מגילת ספר בפרשתן שלכן אמר יעקב מכרה "כיום", כלומר מכור לי בקניין חליפין ירושת הבכורה מעכשיו, עפמ"ש התוספות ביבמות (צג.), שהקונה בקניין חליפין לאחר זמן אין קנינו מועיל אם לא אמר מעכשיו. והנה נחלקו הראשונים אם מהני קניין סיטומתא בדבר שלא בא לעולם, ולדעת הרא"ש דמהני, י"א דיעקב קנה הבכורה בסיטומתא. ולולא דמסתפינא נראה לחדש שלשליחת מכתבים למערכת:הקניין של קניית הבכורה לא [email protected] היה בלחם ונזיד העדשים גופא, אלא שכיון שעבודת הבכורה היא עבודת קודש וצריך האדם להיות קדוש וראוי לכך, ממילא על ידי שבאותה שעה שחושב על
ירושת הבכורה מעכשיו, עפמ"ש התוספות ביבמות (צג.), שהקונה בקניין חליפין לאחר זמן אין קנינו מועיל אם לא אמר מעכשיו. והנה נחלקו הראשונים אם מהני קניין סיטומתא בדבר שלא בא לעולם, ולדעת הרא"ש דמהני, י"א דיעקב קנה הבכורה בסיטומתא. ולולא דמסתפינא נראה לחדש שהקניין של קניית הבכורה לא היה בלחם ונזיד העדשים גופא, אלא שכיון שעבודת הבכורה היא עבודת קודש וצריך האדם להיות קדוש וראוי לכך, ממילא על ידי שבאותה שעה שחושב על הבכורה ומזלזל בה, ואוכל כמו זולל וסובא, זה גופא היה הקניין לסלק עצמו מן הבכורה, ולא צריך כלל שיהיה המאכל משל יעקב, אלא די במה שזלזל בעצמו ונהג כמו אחד הריקים ממילא נסתלקה ממנו הבכורה, ויעקב שעלה ונתקדש בזה גופא קנה את הבכורה, והבן כי זה נפלא. ולכאו' עי"ל שיעקב קנה את הבכורה בקניין שטר כדמוכח במסכת סוטה (יג.), שהיה שטר על המכירה, ומהני שטר אפי' בדבר האסור בהנאה ובדבר שאין בו שוה פרוטה, והכל ניחא.
יישוביישובחח''--יעקביעקבקנהקנהאת האת הבכורהבכורהבבמנתו האישיתמנתו האישית
עי"ל ע"פ מה שפסק הרמ"א (אבה"ע סי' כ"ח סעיף י"ז), בשם השלטי גיבורים (קידושין כב:), אורח שיושב אצל בעה"ב ונוטל חלקו וקידש בו הרי זו מקודשת. וביאר הגר"א שדין זה נלמד ממ"ש בחולין (צד.) שאין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעה"ב אא"כ נטלו רשות מבעה"ב, מפני מעשה שהיה, ע"ש. ומוכח דבלא"ה מותר ליקח ממנתו וליתן לאחרים. ומעתה י"ל שיעקב אבינו קנה את הבכורה בעדשים ולחם ממה שהיה לו חלק בסעודה וממילא זוכה בזה ורשאי לעשות בו מקח וממכר וליתנו לאחרים, וכ"כ בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' ק"נ), אודות אדם שנכנס למשתה ונטל תפוח וקידש בו אשה, דהוי ספק קידושין, דיש ספק אם הבעלים מקפידים או לאו. וכתב שמ"מ אם היה המקדש מהקרואים הרי זו מקודשת, דמותר למסובים ליטול פירות ומאכלים ולשגר לאחרים, ממה שהיה ראוי להם לאכול, אבל אם נוטלים לשגר ממנות אחרים שלא היה ראוי להם לאכול, בזה יש להסתפק ואח"כ כתב שמצא כן בלשון ריא"ז הנ"ל בשלטי גיבורים.
יישוב ט' - רבקה שילמה מכתובתה עבור הבכורה יישוב ט' - רבקה שילמה מכתובתה עבור הבכורה
שמא עי"ל ע"פ מ"ש רש"י בפרשתן בשם המדרש עה"פ "וקח לי שני גדיי עיזים" שרבקה אמרה ליעקב משלי הם ואינם גזל, שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי עיזים בכל יום. וא"כ י"ל שמשל רבקה היה כל אותו הממון, וכבר גילתה לו דעתה שבבוא היום יקנה את הבכורה מעשיו בכל ממון שיוטל עליו, והיא תפרע מכתובתה, ואכן בכמה מפרשים כתבו שמלבד הלחם ונזיד עדשים נתן יעקב לעשיו כסף מלא עובר לסוחר עבור הבכורה, וכ"כ הרשב"ם וכ"כ הרד"ק (פרשת חיי שרה), וכ"כ בבכור שור בפרשתן שי"א שיעקב קנה את הבכורה בכסף והלחם ונזיד עדשים היה סעודה שהיו נוהגים לעשות על המקח. ובתולדות יצחק כתב: יש מקשים איך יתכן שלא נתן לו רק לחם ונזיד עדשים בעבור הבכורה. והתשובה שמנהג הוא כשמוכרין דבר חשוב בית או אי זה דבר, קוראים לחבריהם ונותנים להם פירות, אבל הבכורה בכסף מלא מכרה לו. [אולם מדברי הרמב"ן נראה שחולק וסובר שלא היה כסף במכירת הבכורה]. ומעתה צ"ב מניין ליעקב שהיה באותה שעה כבן ט"ו כסף בעודו איש תם יושב אהלים וגם סמוך על שלחן אביו, ברם לאור האמור י"ל שהכל היה משל רבקה.
יישוב י' – אם קנה בדבר שקיבל מתנה או שכר טרחו יישוב י' – אם קנה בדבר שקיבל מתנה או שכר טרחו
בחי' אילת השחר בפרשתן כתב: והנה אם יעקב קנה את הבכורה בנזיד עדשים צ"ל שהיה שלו, ובלא"ה צ"ל כן שהרי בישל תבשיל זה לסעודת הבראה, ואבל אסור לאכול משלו בסעודה ראשונה, ואע"פ שיעקב היה סמוך על שלחן אביו י"ל שקיבל מתנה, ולמ"ש התוס' בסנהדרין (סח:) דקטן העושה מלאכה שכר טרחו שלו מדאורייתא, י"ל שעשה איזה מלאכה והי' לו כסף [ולמ"ד בב"ק (צט.) דאומן קונה בשבח כלי, יתכן שע"י שבישל את העדשים והשביחם קנאם. והנה מה שתירץ שקיבל מתנה הדבר תלוי במחלוקת ראשונים, ואכמ"ל. ומה שתירץ שקנה בשכר טרחו והשבחו לא זכיתי להבין, דאדרבה בזה גופא אמרו שהוא של אביו.
