ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי (כה, כב)
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי (כה, כב)
כי רבקה רומז לשכינת עוזנו (תיקו"ז לד, א) שיתרוצצו הבנים לשון רציצה שיתרוצצו שניהם קודם הלידה שהיא גאולה האחרונה, ורבקה שרמז לשכינה כביכול מרגשת צערינו, ותאמר מאם כן למה זה אנכי, אם כן כל כך גדול צער הלידה כפירוש התרגום יונתן, למה זה אנכי, הלא הקב"ה אמר אנכי אנכי מוחה פשעיך למעני, אם כן למה יגיע לה כל כך צער הלידה מצער שיתרוצצו בנים כל כך, וקאמר ויתרוצצו לשון רבים כי גם שניהם יהיו בצער, כי קודם הגאולה כתיב (ישעיה ס, ב) הנה החושך יכסה ארץ, וכתיב (דברי הימים ב' – טו, ה) וליוצא ולבא אין שלום וכו'.
ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו (כה, כו)
צ"ע למה תפס יעקב את עקב עשו לעכבו? הרי אחרי ששמעו את התשובה 'ורב יעבוד צעיר' הרי כל אחד רצה להיות אחרון? אלא הכוונה היא כך, זה שיעקב שהיה מאחור לא יכול לצאת מפני שעשו עכבו, זה מובן, אבל עשו שהיה בחזית, שהיה הראשון ליציאה מי עכבו לצאת? התשובה היא, שעשו לא רצה לצאת מפני שרצה להפריע ליעקב לצאת לביהמ"ד, וכן יעקב אבינו שידע שעשו רץ לעבודה זרה, תפס אותו, לעכבו שלא ילך לע"ז.
(הרה"ק ר' יחזקאל מקאזמיר זי"ע)
הקול קול יעקב והידים ידי עשו (כז, כב)
י"ל בדרך רמז, הקל קול יעקב, דהיינו קולם של תינוקות של בית רבן שנקראו בשם יעקב שהוא ענין מדריגה פחותה, והם עונים אמן ואיש"ר בקול, והוא מחמת והידים ידי עשו, דהיינו שפושט מיד את ידו לקבל מיני מתיקה, והוא מדרכו של עשו לקבל את תשלום השכר בעוה"ז, כענין הכתוב (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו וגו.' אך עכ"ז אפילו דבר זה חשוב הוא מאוד,.
שמע לקולי וישמור משמרתי
וצריך עיון למה לא כתב ושמר משמרתי וכן האיך שמר אברהם את מצותי וחקתי הרי גוי ששמר שבת חייב... אלא אפ"ל שבא לומר כי רק אחר ששמע לקולי, הרי אז החל לשמור משמרתי בצווי השי"ת.
תהי נא אלה וגו' אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך (כו, כח-כט.) שח הגה"צ רבי מאיר שפירא ר"י יח"ל זצ"ל: מדוע חששו שיצחק יעשה עמהם רעה אם הם לא יעשו עמו רעה? הביאור בזה דלכאורה יש לדקדק בכתובים "ויצו אבימלך כל הנוגע באיש ובאשתו מות יומת," ואחר כך כתוב "וכל הבארות וגו' סתמום פלשתים," היתכן שעברו על גזירת המלך? שהיה לא עלינו בשפאניא (-בספרד,) שהמלך רצה להראות ליהודים שהוא אוהבם והכריז "כל הנוגע ביהודים מות יומת," וחיילי צבאו הבינו שלהרוג יהודים דוקא אסור, אבל לשלול שללם וממונם מותר. כן גם אבימלך שהכריז כל הנוגע באיש הזה מות יומת, שבני עמו הבינו שדווקא ב"איש הזה" אסור לנגוע אבל לא בממונו, ולכן סתמום פלשתים. ממילא מובן כוונת הפסוק הנ"ל, דכאשר נתעשר יצחק היה אבימלך ירא שיצחק יעשה עמו מדה כנגד מדה, שיכריז עליו גם כן שמותר ליקח ממונו ורק להרגו אסור. לכן אמר ליצחק אל תעשה עמנו רעה כאשר הכרזתי, שלא נגענוך אבל בממונך היה מותר, אתה לא תכריז עלי כן.
אכן הענין כמו
ויקראו שמו עשו (כה, כה)
מספרים על הרה"ק רבי משה חיים אפרים מסדליקוב זיע"א בעל "דגל מחנה אפרים" נכדו של הבעש"ט הקדוש זיע"א, שנזדמן פעם לפונדק אחד עם סופר משכיל, הקניטו הלה ואמר לו: כבודו הוא אמנם נכד הבעש"ט, אך דומני שלי יש יותר חסידים מאשר לכבודו. נענה הצדיק ואמר: אין תימה בדבר, בפרשתנו כתוב "ויקראו שמו עשו" פירש רש"י הכל קראו לו כן, ואילו "ויקרא שמו יעקב" הקב"ה קראו כן. את עשו הכל מכירים, ואילו את יעקב מכיר רק הקב"ה.
ויגדלו הנערים (כה, כז)
פירש רש"י, שכל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם, אולם כיון שנעשו בני שלש עשרה זה פירש לבתי מדרשות, וזה פירש לעבודת גילולים. להרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב היה בן, זאב שמו. היה הילד זאב ככל הילדים בני גילו, כמותם למד, וכמותם השתובב ושיחק. כאשר התקרב לגיל שלוש עשרה, פנה אביו הצדיק לסופר סת"ם מומחה, בבקשה כי יכתוב תפילין עבור בנו יקירו. ניגש הסופר למלאכה בקדושה ובטהרה וברוב רגש, לא בכל יום מזדמן לו לסופר לכתוב תפילין לבנו של צדיק הדור. כאשר סיים, בא הסופר לרבי יחיאל מיכל והראה לו את הפרשיות. שמח רבי יחיאל מיכל בפרשיות המהודרות, אולם בקשה אחת היתה בפיו לפני שתכניס את הפרשיות לבתים, הבא אותם אלי שוב. כעבור זמן בא הסופר ובידיו הבתים והפרשיות. נטל רבי יחיאל מיכל את הפרשיות בידיו והחל בוכה, בכי חרישי מעומק הלב. והדמעות דמעות קודש, גולשות לתוך בתי התפילין, והסופר רואה ומשתומם. כאשר נרגע הרבי מבכיו, היו בתי התפילין מלאות מדמעותיו. רוקן הרבי את הבתים יבש אותם פנה ואמר לסופר, עתה, רשאי אתה להכניס את הפרשיות אל תוך הבתים. בהגיע היום והנער זאב החל להניח תפילין, חל שינוי בנער ללא הכר, ליבו התמלא באהבת תורה ויראת שמים, ומאז עלה ונתעלה עד שהיה לאחד מצדיקי הדור, ה"ה הרה"ק ר' זאב מז'בריז זי"ע.
וְיַעֲקֹּב אִיש תָׂם ישֵב אֹּהָׂלִים (כה, כז.)
סיפר הרה"ג ר' מיכאל שוטלנד תלמידו של הגאון רבי לייב רוטקין זצ"ל, כאשר חזר מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל מביקורו האחרון בארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה, היה ניכר עליו שדעתו זחוחה, וסיפר את הגורם לכך. מסרתי שיעור ב'עץ חיים,' וכאשר אחד הלומדים הקשה דבר, גערתי בו 'עם הארץ,' בתגובה השיב לי בזה הלשון" :עם הארץ אהער, עם הארץ אהין, אבער וואס איז דער תירוץ?" מרן הגאון רבי אהרן כל כך נהנה מהתגובה הירושלמית הבוטחת (והמלאה בבקשת האמת מאידך) עד שזה היה ניכר עליו גם בשובו לקלעצק. ומי היה אותו תלמיד, הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל.
קונטרס דברים ערבים (ח"ו עמ' קסח; הובא ב'דברים של טעם)'
וַיְהִי עֵשָׂו אִיש יֹּדֵע צַיִד אִיש שָׂדֶה (כה, כז.)
שמעתי בשם הרה"ק רבי בונם מפשיסחא זצ"ל: אל תחשבו שעשו היה נראה כאיכר מגושם, אלא היה לבוש לבנים ואומר תורה בג' סעודות. ואיתא במדרשות (ירושלמי נדרים פ"ג, ה"ח) שלעתיד יבוא עשו וישב בראש כולם ואין מוחה בידו עד שיבא הקב"ה ובעצמו ישליכהו לחוץ, ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת נסתר רשעתו, מכל שכן בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים, על אחת כמה וכמה.
(שומר אמונים דרוש הגאולה פ"ג) (חוקי חיים) (מרן רבינו שליט"א) כתב הגה"צ ר' שאול בראך אבד"ק קאשוי זצ"ל: בהיותי ילד שמעתי שיחה נאה מאת הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זצ״ל, שאמר עה״פ (פ׳ תולדות" )ותיקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול ותלבש את יעקב בנה הקטן," ואיך אפשר להלביש לקטן בגד הגדול, אם לא שעשו הלך בבגדים קצרים ויעקב בבגדים ארוכים. שיח שרפי קודש (בפרשתנו,) אבות על בנים (עמ' מ"ג, אות ה) ניצוצי אור המאיר (עמ' קנא).
