מכת ארבה
הסימן לגבול מצרים היה דוקא במכת הארבה
במדרש (שמו"ר יג ד) דרשו מהפסוק 'הנני מביא מחר ארבה (שמות י, ד) כי כאשר (ישעיה כו)בגבולך', בגבולך ולא בגבול בני חם, ועל זה נאמר משפטיך לארץ צדק למדו, שבמכת הארבה הכירו עד היכן גבול מצרים.
הלא כבר היה להם כמה מכות אחרות שהיו יכולים להכיר על ידם את הגבול כגון מכת צפרדע, כינים, ערוב, ומדוע הקב"ה אמר כן דוקא במכת הארבה.
דבשאר המכות לא היה אפשר להכיר על ידם בבירור עד היכן הגבול, וי"ל היות ובמקום בני ישראל אף על פי שהיה בתוך גבול מצרים לא באו שם המכות, וממילא היו יכולים המצריים לטעון שכמו שבמקום שדרים בני ישראל אף על פי שזה ארץ מצרים מ"מ לא הגיע המכה לשם, כך גם יתכן שיהיו עוד מקומות ששייכים למצרים ולא יהיה שם המכה. אכן במכת הארבה שהיו בהם מינים כשרים, מסתבר שבודאי באו אף במקום בני ישראל מעט מעט כדי שיאכלום ויהנו מהם בני ישראל, אף שבודאי לא באו שם הרבה כפי שבאו בתוך מצרים במקום שגרו המצריים, אולם בגבול של בני חם לא באו כלל, לא מעט ולא הרבה, ובכך היה סימן להכיר עד היכן גבול מצרים, מה שלא היה בשאר המכות שבודאי לא באו כלל במקום שגרו בני ישראל. ובזה מובן מאד מה שמצינו שדוקא במכה זו אמר פרעה לישראל ראו כי רעה נגד פניכם, כי כששמע פרעה שמכה זו תבוא אף במקום בני ישראל, אף שידע ששם יבואו רק מעט, מ"מ חשב שיש בזה כבר סימן קללה ח"ו אף לישראל, ולכך אמר להם ראו שמכה זו מתחלת לבוא אף עליכם ורעה נגד פניכם. ('זרע שמשון' פרשת בא אות א)
