כוונה בעבודת ה

הרב ראובן מן
תורגם ע"י ב. זילבערשטיין

המשמעות העמוקה של תרומת הדשן

פרשת השבוע, צו, ממשיכה בעניין הקורבנות, וכוללת את מצוות תרומת הדשן. הכהן, בלבוש כהונתו, היה צריך כל יום להסיר מעט אפר מהערימה שעל המזבח החיצוני.

המזבח, שעמד בחצר המקדש, היה לו כבש שאיפשר לכהנים לעלות לפסגת המזבח, שם ביצעו את עבודתם.

מספר אשים בערו על המזבח: נר התמיד, שלא ניתן לכבות בכוונה אפילו פחם אחד, חלקים מהקורבנות שנשרפו על המזבח, וקרבן עולה, שכל הבהמה נשרפה. כתוצאה מכך, היתה הצטברות משמעותית של אפר.

אולם, מצוות תרומת הדשן היומית לא דרשה להסיר את כל האפר, אלא רק כמות קטנה שהונחה על רצפת החצר לצד המזבח.

לא היתה חובה להסיר את שאר האפר בכל יום; זה נעשה על פי הצורך, כאשר היתה הצטברות גדולה של אפר שהפריעה לשריפת חלקי קורבנות חדשים.

לכן, הרמת האפר היומית, שבוצעה על ידי הכהן כחלק מעבודת המקדש, לא נבעה ממטרה מעשית של ניקוי המזבח. א"כ מה היתה מטרתה של מצווה זו?

מספר פירושים הוצעו, הרב שמשון רפאל הירש מציע פירוש מעניין וייחודי. הוא אומר:

הוצאת הדשן משם, שבמקדש, היא תפקיד יומי של כל יום מחדש. מזכירה לנו לגשת לתפקידנו במסירות מלאה ורעננה, כאילו לא השגנו דבר עד כה. אסור שנזכר בהשגים של האתמול, כי הם עלולים לפגוע בעשייתנו היום. מחשבת העבר כבר כובדה, אך אין להניח לה להנחות את ההישגים החדשים. יש לזכור שהעבודה של היום היא חדשה, ויש להניח את הדשן של אתמול בצד, כדי להתחיל מחדש.

האתגר של השגרה בעבודה הדתית

לדעתי, ניתוחו של הרב הירש קשור למה שאני מכנה "בעיית השגרה" בעבודתנו את ה'. אכן, נראה שזה משפיע על כל תחומי המאמצים והיחסים האנושיים. כדי להקל על יעילות, אנו מארגנים ומבצעים את משימותינו בצורה שגרתית. אולם, כאשר אנו חוזרים על התהליך מספר פעמים, הוא הופך ל"טבע שני" עכ"כ שאנו יכולים אפילו לעשותו בשינתנו.

זה עשוי להיות יתרון בייצור מוצרים מסחריים, אך זה עלול להיות בעיה גדולה בתחום עבודת ה'. לצערנו, יש להכיר בכך שחובות דתיות מסוימות, כגון תפילה, עלולות לקבל אופי של חוסר תשומת לב, כלומר, אנו יכולים לבצע את הפעולות הנדרשות, אך מבחינה נפשית אנו עשויים להיות במקום אחר לגמרי.

הרמב"ם מנסח זאת כך:

אם תתפלל בהנעת שפתיך ופניך אל הכתב ולא תכוון את מחשבתך ומקורך ותזכור את ה' בלשונך, ולבך בבניין ביתך, לא תחשב שהתפילה היא שלמה. וכן כל מצווה – תעשה אותה באיבריך – כמו שיחפור החופר בקרקע או יחתוך העצים מן היער, מבלי כוונת המעשה ההוא, לא משום שצווית לעשותו ולא מתוך תכלית כוונתו – לא תחשב שהתכלית הושגה. אבל תהיה כאותם שרוב ימיהם קמים וחיים בלי דעת.

עם זה, עלינו להכיר בכך שזה לא משימה קלה לשמור על רמת ההתלהבות והתשומת לב שאנו מרגישים כשאנו מתחילים בהרפתקאות חדשות או ביחסים משמעותיים. בהתחלה, רגשותינו כלפי בן או בת זוג חדשים הם עזים מאוד, ואנו מוקירים כל רגע שאנו יכולים לבלות יחד; ואף נדמה לנו שלעולם לא נשתעמם מכך. אבל עם הזמן, החידוש מתפוגג, אנו מתרגלים זה לזה, ולעיתים קרובות התחושה היא שאנו פועלים מתוך הרגל–שגרה.

רבים מן המומחים לזוגיות מכירים בכך שהמשימה של "שמירת הניצוץ" בין שני בני זוג היא מן ההיבטים המאתגרים ביותר בקשרים ארוכי טווח. יתכן שהדבר נכון גם ביחס לעבודת ה' שלנו. ישנם זמנים שבהם אנו חשים השראה ואומרים את תפילותינו ומקיימים מצוות בהתלהבות ובריכוז רב. אך באופן בלתי נמנע, תחושת השגרה משתלטת, ואנו מוצאים את עצמנו מבצעים את המעשים הנכונים מתוך הרגל, בלא מחשבה של ממש.

אני סבור שזהו הרעיון הבסיסי העומד מאחורי פירושו של הרב הירש למצוות תרומת הדשן. לדעתו, היא נועדה להתמודד עם הנטייה הפשוטה לחזור בחוסר תשומת לב על הפעולות שביצענו אתמול.

חשיבות השמירה על תחושת ההתלהבות למצוות מודגשת בפרשה השניה של קריאת שמע (דברים יא:יג) שם נאמר: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום...". רש"י מפרש, "שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום".

כלומר, בדרך משל, אל תשא את "האפר" של אתמול בעבודתך לה' היום, היהדות אינה אמורה להיות דבר שנעשה מתוך הרגל וללא מחשבה, כאילו היא חלק קבוע מסדר יומך.

[הערה: אין הדבר חל בהכרח על כל פעולה מועילה ופוריה. אני עצמי מקדיש מאמץ רב לשמירה על כושר גופני. אני מתאמן חמישים וחמש דקות על ההליכון וחמש דקות עם משקולות, שישה ימים בשבוע. כדי לצלוח את האימון, עליי להסיח את דעתי לתחומים אחרים, כמו צפייה בחדשות או באירועי ספורט. אילו הייתי מתרכז אך ורק במה שאני עושה, כמעט שלא הייתי עומד בכך. א"כ, יש מצבים שבהם חוסר מחשבה עשוי להיות דוקא דבר חיובי. למעשה, לעיתים אנו מודעים יותר מדי, טרודים יתר על המידה בעניינים שמציקים לנו אך אינם בשליטתנו. בחיים עלינו לפתח את היכולת למקד את מחשבתנו בדברים הדורשים את מלוא תשומת ליבנו, אבל בו בזמן עלינו גם לדעת להסיח את דעתנו מבעיות מטרידות למען שלוותנו.]

דרכים מעשיות לעבודת ה' מתוך מודעות

השאלה מתעוררת, כיצד להשיג את הרמה הנעלה של התלהבות מתחדשת תמידית בעבודת השם? לדעתי, אין תשובות קלות. להלן כמה הצעות.

יש להתחיל כל יום ב"סילוק האפר", כלומר, בהסרת השאריות והטרדות שנותרו מיום האתמול. טרם תחילת התפילות היומיות, על האדם להזכיר לעצמו שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים ומתעתד לשיח עמו, ולתת למודעות זו לחלחל אל כל הווייתו.

יתכן שכדאי להתמקד בתחום שמעסיק או מדאיג אותו ולנסח בקשה הקשורה אליו. יש לתת את הדעת שכל יום הוא יחידה חדשה של קיום רוחני.

משמעות הדבר היא שגם אם אתמול לא היה יום מוצלח במיוחד, ניתן היום להתחיל ולפסוע בדרך חדשה. כל יום הוא הזדמנות לסלק את אפר העבר ולהתחיל מסלול חדש. מש"כ, עלינו לתפוס ולנצל את הרגע ולהפנים שטרם מיצינו את מלוא יכולתנו, ושהיום אנו יכולים להגיע לגבהים רוחניים גדולים עוד יותר.

הדרך לשירות נלהב

יש עוד מה לומר בנושא חשוב זה. כדי ליהנות מהיהדות במלואה, יש צורך לפתח טעם ללימוד תורה יצירתי ומהנה. תחומי הידע התורניים הם כה רחבים עד שאפילו החכמים הגדולים ביותר יכולים לשלוט רק בחלק קטן מחוכמת התורה האינסופית.

פסוקים רבים מעידים על השמחה שלימוד תורה אינטנסיבי מביא. המלך דוד אומר:

תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. פיקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עיניים... (תהילים יט:ח-ט). בין הפסוקים הנאמרים לפני תקיעת השופר בראש השנה, יש אחד המודגש במיוחד: "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" (תהילים קיט:קסב).

מי שמגלה את עולם הלימוד היהודי–חקירתו האינסופית של נופים חדשים של ידע וחוויות, ההתרגשות שבגילוי תשובות משמעותיות ומספקות לשאלות מאתגרות–לעולם לא ישתעמם, ותמיד יגש לעבודתו הדתית בגישה של התלהבות עמוקה. למעשה, הוא יצפה בשקיקה לפעם הבאה שבה יוכל לשקוע בלימוד התורה הנצחית שלנו.

יהי רצון שה' יסייע לנו במאמץ חיוני זה.

שבת שלום.

שאלות? הערות? צרו קשר:
וואטסאפ של הרב מן 0507092372 או מייל [email protected]
וואטסאפ של הרב מיטש רוזנר 0544263419 או מייל [email protected]