פתיחת דלת הבית והלב ושערי גאולה

רעיון לחג הפסח תשפ"ה נערך ע"י הרב מרדכי פרקש, בעלוויו וואשינגטאן

לפני קרוב לשמונים שנה (תש"ו) זיכה הרבי את העולם בספרו 'הגדה של פסח - עם לקוטי טעמים ומנהגים', הגדה מיוחדת זו מכילה פירושים בכל 'פרד"ס ההגדה', בירורים עמוקים בהלכה ובקבלה, השוואת נוסחאות ההגדה על פי כל המקורות, עיונים וביאורים במנהגי הסדר, ועוד ועוד. את 'סדר ההגדה' פותח הרבי בציטוט מדברי אדמו"ר הריי"צ נ"ע מילים ששמע מאביו אדמו"ר הרש"ב נ"ע בקטנותו ,וז"ל:

'פעם אמר לי אדוני אבי מורי ורבי: יוסף יצחק מ'דארף טראכטען (במשך הסדר) - אף זיין א מענטש וועט דער אויבערשטער העלפן. בפרט בעת פתיחת הדלת .ניט בעטן קיין גשמיות בעט רוחניות'.

ובתרגום: יוסף יצחק, יש לחשוב במשך הסדר להיות 'בן אדם' ('א מענטש'), ואז יעזור הקב"ה ,בפרט בעת פתיחת הדלת [ל'שפוך חמתך'] לא לבקש גשמיות, בקש רוחניות'.

עדותו של אליהו על דם הברית ודם הפסח

א)

אחד הרגעים המיוחדים ב'סדר' פסח מתרחש עם סיום ברכת המזון ושתיית כוס שלישית, מוזגים כוס רביעית ופותחים את הדלת לרחוב או לחצר ואומרים 'שפוך חמתך על הגויים'. אך עוד קודם שנגשים לפתוח הדלת נהגו למזוג 'כוס של אליהו'. [בהתוועדות שבת ויקרא תשמ"ט הוסיף הרבי שלאחרונה נהגו למזוג את הכוס של אליהו כבר מלפני ברכת המזון ראה שם בשיחה המוגהת הערה 77 וראה ר"ד מסעודת יום א' דחחה"פ תשכ"ט. המלך במסבו ח"א עמ' רפה התבטאות נפלאה בקשר לזה: "עדיף להקדים רגע מהנדרש מאשר לאחר. ועוד, שהרי יש בכלל מאתים מנה – והרי אני עוסק בגאולה, ומוטב לזרז זאת " ]

כמה טעמים נאמרו אודות 'כוס של אליהו', יש כותבים, כי אליהו הוא זה שמעיד שישראל מקיימים מצוות מילה, לכן גם נוהגים להכין 'כסא של אליהו' בברית מילה, וכיון שמצות ברית מילה היא תנאי לאכילת הפסח, כמו שנאמר (בא יב,מח) 'וכל ערל לא יאכל בו', רק אדם נימול רשאי לאכול את קרבן הפסח, לכן מגיע אליהו הנביא ומעיד באופן אישי, שהיהודי מהול ורשאי להסב בליל הסדר. הסבר זה נאמר בידי רבי משה חאגיז, מחכמי ירושלים לפני מאתיים חמשים שנה ומצוטט בהגדת הרבי (פסקא: 'כוס של אליהו ' עיי"ש. וביארו בפרטיות בהתוועדות ויקהל פקודי תשט"ו ושם הוסיף, שכשם שבש עת ברית מילה מקשרים את הברית עם כוס של יין, כך גם בפסח מקשרים זאת עם כוס של אליהו - ראה תורת מנחם חי"ג 'ע354)

בפירוט יותר: התקופה בה חי אליהו הנביא בעולם חשכה איומה ירדה על העם שדבק בעבודת הבעל ואליהו פעל כנביא קנאי ומוכיח בשער. בתנ"ך מסופר איך בגודל כעסו גזר שיבוא בצורת על ארץ ישראל, גשם לא ירד משמים עד שישובו העם בתשובה. בדברו לפני ה' התבטא אליהו בחומרה (מלכים א יט): "קנא קנאתי לה' אלוקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל וגו' ,מבחינתו תמה התקווה לעם ישראל, אבד הסיכוי שישובו אי פעם בתשובה...

דווקא משום כך נשלח אליהו הנביא על ידי הקב"ה לכל ברית מילה, כמובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק כט) דבר המהווה כעין סדרת חינוך עבורו .. שיראה איך המצווה מקוימת ביותר בעם ישראל, עד שמוסרים את נפשם על הברית בכל הדורות ,הוא נשלח לבקר בכל ברית מילה בכל רחבי העולם, כדי שילמד לא להתייאש מיהודי. וכך לשון המדרש (שם) "אמר לו הקב"ה: לעולם אתה מקנא... חייך שאין עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים לעשות כיסא מכובד למלאך הברית, שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית". ולכן כאשר מתיישבים מסביב שולחן ליל הסדר, אליהו הנביא מגיע שוב להעיד שעם ישראל משתתף בסדר, הוא עם שממשיך בהתמסרות לקיים מצות ברית מילה וראויים להיות חלק מחגיגת הפסח.

דם מילה ודם פסח הם שתי המצוות שקיימנו בליל יציאת מצרים ובזכותם נגאלנו ממצרים ונהפכנו לעם.

בנוגע ליציאת מצרים מצינו (רש"י שמות יב,ו) ש"הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא הי' בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר 'שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום וערי' וגו', ערום מכל מצות, נתן להם הקב"ה שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר ו'אעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך' וגו'". וכסיום הכתוב "ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי" – ב' דמים, דם פסח (שנתנו בנ"י על המזוזות ועל המשקוף) ודם מילה.

ולכן נאמר בקרבן פסח "וכל ערל לא יאכל בו" – כיון שענין קרבן פסח שייך לענין המילה. וכמסופר במדרש (שמות יט,ה), ש"כיון שעשה משה את הפסח .. והיה ריחו הולך מהלך מ' יום, נתכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך .. היה אומר הקב"ה אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלין .. מיד נתנו עצמן ומלו, ונתערב דם הפסח בדם המילה .. שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו', חיי בדם פסח, חיי בדם מילה' (ראה אריכות הביאור בתוכן שתי מצוות אלו בלקו"ש חלק טז בא ג), אליהו מבקר בשני המועדים הללו ורואה איך יהודי מתקשר באופן נפלא לשתי מצוות שמגדירות את מהותו.

קבלת פני אליהו מבשר הגאולה בדלת הבית

ב)

לאחר ברכת המזון נגשים לפתוח הדלת לאמירת 'שפוך חמתך', ובלשון אדמוה"ז (שוע"ר סי' תפ ס"ד וכן הוא ברמ"א) "ופותחין הדלת כדי לזכור שהוא ליל שימורים, ואין מתייראין משום דבר, ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך הקב"ה את חמתו על הגויים". המנהג בחב"ד שלוקחים ביד פמוטים עם נרות דולקים, הולכים איתם ופותחים את כל הדלתות שבין החדר בו עורכים הסדר עד לרחוב או לחצר. ההולכים עם הנרות אומרים אותו לפני הדלת, והנשארים בשלחן אומרים אותו גם בישיבה, בקהילות אחרות נוהגים לאמרו בעמידה, [אדמו"ר הריי"צ נ"ע סיפר בשיחה ליל א' דחג הפסח תש"ד (ספר השיחות עמ' 81) שבאחד הסדרים אצל הרבי מהר"ש נ"ע קם אחד מהמסובים לקראת אמירת שפוך חמתך, אמר לו הרבי מהר"ש: גם התפעלות הלב צריכה להיות בהתיישבות, לא מיבעי התפעלות המוחין, אלא גם התפעלות הלב צריכה להיות בהתיישבות']

בבחרותי זכיתי לצפות במחזה הוד, באחת מלילות חג הפסח (לאחרי הסתלקות הרבנית נ"ע בשנת תשמ"ח) איך הרבי יצא לבדו מהדלת הפונה לרחוב לאמירת 'שפוך חמתך' עם פמוט ונר דלוק בידו אחת והגדה של פסח (דפים מצולמים בהגדלה) בידו השניה, ואף שמעתי את קולו הק' מסיים בנעימה (כדרכו בנוסח התפלה) 'תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה''.

שורש מנהג זה של פתיחת הדלתות בליל פסח, כבר מוזכר בראשונים, וכך כתב בספר המנהיג (תלמיד הראב"ד בעל ההשגות, ריש הלכות פסח הובא בחק יעקב סק"ו): 'ומנהג בכמה מקומות שאין נועלין החדרים שישנים בהן בלילי הפסח, כי בניסן נגאלו ובניסן אנו עתידין ליגאל, דכתיב 'ליל שמורים הוא לה', לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית ואם יבוא אליהו ימצא הבית פתוח ויצא לקראתו מהרה, ואנו מאמינים בזה, ובשכר זאת האמונה ניגאל בעזה"י במהרה בימינו אמן. ויש סמך לדבר בכתובות פרק הנושא את האשה בירושלמי (פרק יב' הלכה ג' ופירוש פני משה שם), שם מסופר שר' ירמיה ציווה שלאחר מיתתו יקברוהו עם תכריכים מפוארים ועם בגדיו החשובים ומנעליו ברגליו ומקלו בידו וישכיבוהו על צידו , כדי שיהיה מוכן להתעורר ולעמוד בביאת המשיח ואז יחיו המתים, והכל בכדי לחזק שורש האמונה .'

ב'ערוך השולחן' (סימן תפ ס"א) הרחיב אודות מנהג אמירת 'שפוך חמתך', וכתב: 'נוהגין לומר שפוך חמתך וגו' ולפתוח הדלת, כדי לזכור שהוא ליל שמורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על הבבליים שחרבו בית המקדש, ועל כי קודם ביאת המשיח יבא אליהו כדכתיב (מלאכי ג' כג') 'הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני וגו', ולכן המנהג להעמיד עוד כוס באמצע השלחן וקורין אותו כוסו של אליהו, ויש שהיו נוהגים לעמוד מהסיבה ולאמר 'ברוך הבא', והכל לחיזוק האמונה, כי כך אנו מקובלים שבניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאל כדאיתא בפ"ק דר"ה (י"א ע"א), ולכן בעת גמר הסדר קודם אמירת 'לא לנו וגו' כי לשמך תן כבוד' אנו מתעוררים שיתן כבוד לשמו הגדול יתברך" .

עוד על עשיית מעשה לביטוי הציפיה והאמונה, כותב בספר 'יוסף אומץ' (להרב יוסף יוזפא מפרנקפורט, לפני כארבע מאות חמשים שנה) 'ומה טוב ויפה המנהג שעושין דבר מה זכר למשיח, שנופל אחד לתוך הפתח בשעת התחלת 'שפוך', כדי להראות בליל גאולתינו הראשונה אמונתינו החזקה על גאלותינו האחרונה ויאמין באמונה שלימה בשתי גאולות אלו, כי אמונת גאולה האחרונה היא אחת מי"ג עיקרי אמונתנו, וגם היא אחת מהשאלות ששואלים את האדם בדינו 'ציפת לישועה ?'

מסופר, על הגאון מחבר הספר 'נודע ביהודה' שנהג לאחר אמירת 'שפוך חמתך' לרדת במדרגות ביתו בכדי ללוות את אליהו הנביא .אמר ע"כ ה'חידושי הרי"מ' כי אין זה הכרח שה'נודע ביהודה' אכן ראה את אליהו, אלא שהאמין באמונה פשוטה שאליהו בא לבתי ישראל בליל פסח, והוסיף ואמר , שאמונה פשוטה זו היא מדרגה גדולה יותר מגילוי אליהו בפועל. ( להורות נתן – מועדים) .

הרבי מבאר (לקו"ש חלק כ"ז עמ' 52-55) שכוס של אליהו קשור עם ענין האמונה בביאתו, כפי שמובן מדברי אדמוה"ז (סי' תפ ס"ה) "ובקצת מקומות נוהגין שלא לנעול החדרים שישנים בליל פסח כי הוא ליל שימורים לכל בני ישראל לדורתם להוציאם מגלות הזה, ואם יבוא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו במהרה, ואנו מאמינים בזה ויש באמונה זו שכר גדול" .

בהמשך לזה כותב בשו"ע שם "ונוהגין במדינות אלו למזוג כוס א' יותר מן המסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא", שמזה מובן ופשוט שענין כוס של אליהו קשור ושייך לאמונה דגאולה העתידה (שהזכיר קודם לכן). ועיי"ש שמבאר שאליהו הוא אחד מן המסובין, כי אמונת בני ישראל בליל זה מתבטאת באופן גלוי ובגשמיות על ידי כוס ויין - וזה גופא מביא ומעורר שאליהו הנביא יימצא בכל סדר.

פתיחת דלתות לבבנו לאהבת השי"ת

ג)

הרב אריה לוין (ו' בניסן תרמ"ה - ט' בניסן תשכ"ט) היה גאון וצדיק ירושלמי נודע כבעל חסד ואהבת ישראל בלי גבול. במיוחד התמסר לעידוד ועזרת כלואי מחנות המעפילים ואסירי המחתרת בתקופת שלטון הבריטים בארה"ק בזמן מלחמת העולם השניה, מכאן כונה 'אבי האסירים' או 'רב האסירים'. הרבי באגרות קודש (חלק יא עמ' שיא) פונה אליו בתואר 'איש רב פעלים שמו הולך לפניו' וכותב לו 'הנה כמה פעמים שמעתי עלין מן הצד, ושמחתי להודע מפעולותיו הטובות ובעיקרם בהקו דאהבת ישראל... ואשרי חלקו שההשגחה העליונה נתנה לו האפשרות להתנהג מתאים לזה'. הרבי אף עודד במיוחד את הוצאת הספר 'איש צדיק היה' המספר את מסכת חייו (אגרת למחבר הספר ר' שמחה רז ע"ה מתאריך כב תמוז תשל"א, אג"ק חלק כז עמ' קפט. המחבר נפטר השנה ב' כסלו תשפ"ה ויהיו הדברים לזכרו) בין הדברים כותב הרבי: 'להביע הרושם שלי בכללות אשר בקראי את הטיוטא נתחזק אצלי עוד יותר ענין ההכרח להוציא לאור ספר כזה'.

ושם (בעמ' 127) מסופר: 'שבת חול המועד פסח, ביקר בכלא, כדרכו, והתעניין כיצד ערכו האסירים את 'ליל הסדר'. השיבו אחד האסירים בבת שחוק: האוירה היתה מרוממת, אף ערכנו סדר פסח כהלכתו, אולם דבר אחד הכביד עלינו, והוא, כשאמרנו את הפרק 'שפוך חמתך', לא יכלנו לפתוח את הדלת - כמקובל בבתי ישראל, ואין יוצא ואין בא...

טועה אתה ידידי - השיבו רבי אריה - כל אדם נתון בכלא של עצמו, ואין הוא יוצא הימנו דרך פתח ביתו, אלא בפתח שבלב. והרי לנקוב נקב בלב, זאת יכול כל אחד לעשות, אף האסיר בבית כלאו, ואז יהיה בן חורין אמיתי, חירות שבנפש....'

בחג הפסח מתגלית אהבתו של הקב"ה לכל יהודי באשר הוא, הרי וודאי נפתחים הדלתות שבלב, דהרי גאולת עם ישראל ממצרים היתה גאולה שבאה מאהבת הקב"ה לישראל בלי תנאים ,רבינו הזקן מגדיר את חג הפסח כחג התגלות אהבה בפנימיות הנשמה של יהודי, ובלשון דבריו המלהיבים (תורה אור מגילת אסתר צד,א) 'הנה ענין שבתות וימים טובים הוא, שבהם הוא בחינת עליית העולמות והניצוצות, שכל נצוץ נשמת ישראל מתעלה במדרגה, מפני אור ה' המתגלה בעתים ההם, ונתוסף בהם אורה ושמחה וחדות ה' להלהיט הנשמות לדבקה בו ית' ביתר שאת, ובפרטות בפסח מתגלה אור האהבה חסד עליון בפנימיות הנשמות. וע"י זה מתעלים כל נצוצי נשמות ישראל לעורר את האהבה רבה לה', ולדחות כל המונעים המבטלים, דהיינו הדברים שהם הפך ונגד אהבת ה' שהם תאוות גשמיים לאכפייא לסט"א. וכמו שכתוב 'למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו', פי' שבכדי שיאיר לעולם אור החסד עליון, הכה בכורי מצרים שהם הם ההפכים מזה'.

ועוד כותב (תורה אור בא ס,ד) על הפסוק 'למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים'. פי' דכל מקום שנאמר יד אינו אלא ימין (מנחות דף י,א), שהוא רחמים, ונאמר 'ועברתי בארץ מצרים'. פי' שהעביר על מדותיו ,שעשה דינים במצרים, אע"פ שמדותיו לרחם ולהטיב לברואיו, והכל מחמת אהבתו לישראל, כמשל האב בעבור אהבתו שרוצה לעשות חסד עם בנו, כובש חסדו וכועס על אחרים המצערים את בנו. וזהו ביד חזקה שהוא הימין היתה כבושה בכדי להוציאם ממצרים, והיה שינוי שלא ע"פ הטבע לכן תהיה תורת ה' בפיך לעשות רצונך כרצונו' .

ואכן יהודי מרגיש באהבה זו מהקב"ה אליו ומחזיר את אהבתו בפתיחת דלתות לבו להתקרב אל הקב"ה, על ידי החלטתו להתמסר בלימוד תורתו ושמירת מצותיו, אף אם הוא במצב שנמצא כבול בבית האסורים.

וזה בעצם המענה על השאלה, וכי אליהו הנביא שהוא מלאך נצרך לפתיחת הדלת? הרי אין הדלת מעכבת בידו מאומה.. אלא, אכן אליהו הנביא עצמו אינו זקוק לפתיחת הדלת בכדי להיכנס לבית, אבל אנו זקוקים לפתיחת הדלת כדי שיכנס אליהו בקרבנו... אם נפתח דלתי לבנו, אליהו יעמוד לימיננו ויסמכנו להאיר לנו את חושך הגלות הפנימי.

ויש להוסיף שזה גופא מרמז לנו פתיחת הדלת ,שהקשר וההשפעה מהקב"ה לישראל הוא קשר של אהבה בל ינתק. והוא על דרך המבואר בלקוטי תורה (שיר השירים לד,ד) על מאמר רז"ל 'פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם' שמרמז לדברי המשנה (בפ"ב דמדות) 'כל השערים שבמקדש היו להם דלתות חוץ משל אולם', ובלשון אדמוה"ז: 'השערים הם שערי ההשפעה להמשיך חיות ומזון לעולם, והדלתות הם לסגור השער, כי לפעמים השערים נסגרים לפי מעשה התחתונים, אבל פתח האולם לא היו בו דלתות, שתמיד היה פתוח לפי שהוא רומז להשפעה היוצאת תמיד בלי הפסק ובלי מעצור ממעשה התחתונים, שאין אתעדל"ת מגעת עד שם'.

וכותב אדמו"ר הרש"ב נ"ע (המשך תער"ב חלק א עמ' רטז) שהמלכות היא הדלת והפתח שבה ועל ידה הוא ההמשכה והתגלות מאצילות לבי"ע על ידי פתיחת הדלת, וכן העלאה מבי"ע לאצילות, ופתח האולם שתמיד פתוח הוא ההמשכה מבחינת עצמות אור אין סוף שלמעלה מסדר השתלשלות עיי"ש. וד"ל.

'הנך יפה רעיתי, הנך יפה עינייך יונים'

ד)

התחלנו עם סיפור מהצדיק רבי אריה ,נמשיך עם סיפור המבטא נקודה הנ"ל איך כל יהודי אף שנראה נעול בכלא, עדיין לבו פתוח כפתחו של אולם באהבה להקב"ה. וכך מסופר (איש צדיק היה עמ' 300 )

'בערבי שבתות היה רבי אריה מקדים לבית הכנסת וקורא את 'שיר השירים' מתוך חדוה עצומה, פעם ישב ליד רבו הגאון רבי חיים ברלין ע"ה, [בנו של הנצי"ב מוואלוז'ין - כיהן שנים רבות כרבה של מוסקבה, כראש ישיבת וולוז'ין, ובסוף ימיו כרבה של לירושלים] משהגיעו לפסוק 'הִנָּךְ יָּפָּה רַעְיָּתִי הִנָּךְ יָּפָּה עֵינַיִךְ יוֹנִים' (שיר השירים א, טו) החלו עיניו של רבו לזלוג דמעות.

שאלו ר' אריה: 'מדוע הנך בוכה, והרי פסוקים אלו מתארים כה יפה את אהבה השוררת בין הקב"ה לכנסת ישראל?' השיבו ר' חיים בסיפור: "בהיותי משמש כרב במוסקבה, נגש אלי אדם נכבד וביקש לשוחח עמי ביחידות. שח לי אותו אדם: נולד לי בן, ובקשתי כי המרא דאתרא ישמש כמוהל. השבתי: נאה ויאה אך מה מקום לסודיות זו? סיפר האיש: אמיד אנכי ומסחרי בפסלים לע"ז, ואין איש בסביבתי יודע כי יהודי אנכי, ועל כן חפצי לערוך את 'הברית' בסתר... ובאתי ליטול עצה ממך הכיצד להעלים הדבר מפני שכני.

יעצו ר' חיים כי ישחרר את המשרתות הנוכריות אשר בביתו, וכך הוה. ר' חיים שימש כמוהל, אבי הבן שימש כסנדק וה'ברית' נערכה בסתר וללא מנין... בתום הטקס ביקש ר' חיים מאבי הרך הנולד כי ביום השלישי למילה יודיעו משלום הרך הנימול. שלשה ימים לאחר מכן, סר אבי הילד לר' חיים והניח על שולחנו תשלום עבור טרחתו. אמר לו ר' חיים: 'איני מקבל כסף למצוה זו', חשב הלא שמא הסכום פעוט ואינו מניח את דעתו של מקבלו, והוסיף לו כהנה וכהנה, ור' חיים עומד בסירובו.. לבסוף שאלו ר' חיים: ביקרתי בדירתך ואין בה כל זכר ליהדות, אף אתה עצמך עושה כל מאמץ להסתיר את דבר היותך יהודי, ובכן מה, איפוא, הניעך למול את בנך, עד שעמלת על מצוה זו במסירות נפש כה רבה?

רבי, יודע אני בי שהתרחקתי מהיהדות, אף מסופקני אם אי פעם אוכל לחזור בי ולהתקרב לצור מחצבתי. ואילו ילדי הנולד לי קרוב לוודאי שלא ידע יהדות מהי. שהרי אני לפחות גדלתי בין יהודים... אולם, אם יגדל הנער וידע דבר היותו יהודי וירצה להיות יהודי שלם, רוצה אני שלא תהיה לו כל מניע לכך ...

הוסיף ר' חיים ואמר לר' אריה: בשעה שאני קורא את הפסוק 'הנך יפה רעיתי, הנך יפה עינייך יונים', נזכר אני באותו מעשה, ועתה מובן לי מדוע חוזר הכתוב פעמיים על המילה 'הנך יפה'. התשובה היא על פי מאמר חז"ל הנך יפה קודם לחטא והנך יפה לאחר החטא, ['אֲנִי הָּיִיתִי בוֹשָּה בְקִלְקוּלִי, וְהוּא חִזְקַנִי בְדִבְרֵי רִצּוּיִים, לוֹמַר "סָּלַחְתִי כִדְבָּרֶיךָ". וַהֲרֵי אַתְ יָּפָּה וְיָּפָּה כִי עֵינַיִךְ יוֹנִים', רש"י שם] מדוע הנך יפה אף לאחר החטא? כיוון ש'עינייך כיונים', וכך נאמר במס' בבא בתרא (כג,ב) 'כל דמידדי והדר חזי ליה לקיני מידדי , ואי לא לא מידדי'. היונה אף בעת שמתרחקת מהשובך, משתדלת היא שלא להרחיק יתר על המידה, ונעצרת במרחק בו תוכלנה עיניה לשלוט בשובך . [מעין זה מופיע במדרש עה"פ מה יונה זו אף על פי שאתה נוטל גוזליה מתחתיה, אין מנחת שובכה לעולם']

הפטיר ר' חיים ברלין לר' אריה: זהו שאמרנו: 'יפה כנסת ישראל לפני החטא ואף לאחרי החטא'. יהודי הוא יפה כמו יונה, הוא מתרחק ובודק את הגבולות, אבל לא מתנתק מצור מחצבתו..

[אם כבר הזכרנו את רבי אריה, נוסיף אודותו עוד משהו מיוחד הקשור לחג הפסח, מספר הרב יהוסף רלב"ג ז"ל (שהיה מחותנו של רבי אריה) 'מורי וחמי הרה"ח רבי עזריאל זליג סלונים ז"ל, היה מקבל מהרבי מדי שנה בתחילת חודש ניסן מצות לחלוקה עבור כמה רבנים ואישים חשובים בארץ הקודש, וביניהם רבי אריה לוין, לקראת פסח תשכ"ט קיבל הרב סלונים את המצות לחלוקה, אולם עבור רבי אריה לא קיבל, כשראה בכך אעיז ואמר לרבי: 'בכל שנה נותן הרבי גם עבור רבי אריה'. אך הרבי לא הגיב. והנה ביום ט' ניסן נפטר ר' אריה, הוא לא זכה לאכול כזית מצה באותה שנה... ('שמן ששון מחבריך' חלק ב עמ' 204 ממה ששמע המחבר מדודו הרב רלב"ג.) ]

"לא לנו ה' " - אע"פ שאין אנחנו ראויים – "עשה למען שמך "

ה)

בעומדנו לפני הדלת הפתוחה אנו קוראים תפילה בת ארבעה פסוקים: 'שְ פֹךְ חֲמָּתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶר לֹא יְדָּעוּךָ וְעַל מַמְלָּכוֹת אֲשֶר בְשִמְךָ לֹא קָּרָּאו.ּ כי אָּכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָּוֵהוּ הֵשַמּוּ. (תהלים, ע"ט, ו'–ז') שְ פֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְךָ יַשִיגֵם. (תהלים, ס"ט, כ"ה) תרְ דֹף בְאַף וְ תַשְמִידֵם מִתַחַת שְמֵי יְיָּ " (איכה, ג', ס" .)ו

שלושה הם מספר תהלים ואחד מספר איכה, אודות הגויים וממלכות המתנגדות לידיעת ד', ולקריאה בשמו, ועליהם אנו מבקשים שד' ישפוך עליהם חמתו על שהרעו לנו בזמן הגלות.

בטעם האמירה כתבו הראשונים (הר"ן והמאירי בפירושם, ריש פרק ערבי פסחים) שמאחר וארבע כוסות הם גם רמז לכוס פורעניות שעתיד הקב"ה להשקות את ארבע המלכויות (כמובא בירושלמי פסחים פ"י ה"א), לכך תקנו במזיגת כוס האחרונה שמשלימה את מצות ארבעת הכוסות לבקש על כך. ובלשון ה'אבודרהם': 'הטעם שנהגו לומר בתחלה פסוק שפוך חמתך אל הגוים אשר לא וגו', מפני שארבע כוסות אלו הם כנגד ארבע כוסות של פורעניות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות הועלם... ואנו אומרים על כוס רביעי לפני הקב"ה בזה הכוס אנו משלימין המצוה, מעתה עשה מה שהבטחתנו ,לשפוך אותם ד' כוסות של פורעניות על הגוים' .

הרבי מוסיף בהגדה (בקטע : מוזגין כוס ד'): בירושלמי (שם) מובא שיטת ר' לוי, שארבע הכוסות הם כנגד ארבע המלכיות שהיו ישראל משועבדים להם במשך הגלויות, נמצא איפה כי הכוס הרביעית היא כנגד הגלות וגאולה האחרונה, שבה אנו שרויים עתה. ולכן דווקא אחר מזיגת כוס רביעי אנו אומרים 'שפוך חמתך על הגויים' .

ובזה יומתק מה שמזכירים את הפסוק 'כי אכל את יעקב', על פי מה שפירש רש"י (בחוקתי כו,מב) שהשם יעקב נכתב בתורה בחמשה מקומות בשם מלא 'יעקוב', ולאידך השם אליהו נכתב בחמשה מקומות חסר 'אליה', כי יעקב נטל את אות 'וא"ו' משמו של אליהו ערבון, שיבוא ויבשר את גאולת בניו. ולכן שכפוגשים את אליהו הנביא בדלת מזכירים את עם ישראל בשם 'יעקב', להזכירו אודות המשכון שיקבל בחזרה כשיבוא ויבשר גאולה לבניו.

מיד אחרי מעמד אמירת 'שפוך חמתך' מתחילים בקריאת פרקי ההלל בפסוק 'לא לנו ה' לא לנו', וכפי שמביא הרבי (בשם הגדת 'זבח פסח' לאברבנאל) 'שאע"פ שאין אנחנו ראויים שתעשה עמנו הגאולה והתשועה הזאת, עשה למען שמך הגדול המחולל בקרב הגויים, והוא אומרו 'לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד', רוצה לומר לא בעבורנו תעשה החסד הזה, כי אם למען שמך הגדול'. ובזה יומתק מה שהרבי כותב במנהגו 'בחזרת השלוחים [מפתיחת הדלת] מתחילין לא לנו', לרמז שמיד בהמשך ל'שפוך חמתך' יש לכרוך את אמירת 'לא לנו' השייכים אחד לשני וכנ"ל.

בביאורו על ההגדה כותב הרה"ק ממונקאטש בעל 'מנחת אלעזר' (הגש"פ שער יששכר, ועיי"ש שביאר כמה אופנים בתוכן 'שפוך חמתך') לבאר תפלת 'שפוך חמתך' (נצטט בשינוי לשון קצת), משל למה הדבר דומה? – משל למלך שבעת יום ההולדת שלו הכין לו הטבח האהוב לו בשר ויינות משובחים, אפילו הדריך אותו באופן מעשי כיצד לעשות את זה, הטבח הכין את הצלי כמו שצריך, ונשאם בידם על שני טסים של זהב וכסף. על טס אחד היה מונח הבשר צלוי ושמן, ובטס השני היה כוסות יין טוב כיד המלך. ואז הלך הטבח בשמחה רבה ועבר בחצר לכיוון ארמון המלכות.

באותו רגע שהוא עבר בחצר, היו גם כלבי המלך משוטטים שם, הלכו הכלבים והתנפלו על טס צלי הבשר, ונשאר הטבח רק עם הטס של היין, שהחזיק בכל כוחותיו, עם זה בא למלך ואמר: אדוני המלך , אני ממש מצטער, עצוב לי מאד. עשיתי כל מה שאמרת, אבל מה אעשה, הכלבים שבחצר אכלו את הבשר המשובח שהכנתי, ובקשתי ממך המלך 'לבער את הכלבים רעים מתוך חצר המלך, שלא ירעו ולא ישחיתו עוד' .

והנמשל ,גם אנחנו, ריבונו של עולם, רצינו לאכול מבשר הצלי והשמן של קרבן פסח שציותה אותנו, ולשתות מהד' כוסות של גאולה, 'ובדרך גלותינו חטפו הכלבים רעים את הבשר בעוונותינו הרבים, ואין אנו יכולים להקריב הקרבן פסח לפני המלך', ובבואנו בלילה הזה לפני המלך, ביום שמחה הלז, ואחרי אכילת האפיקומן שהוא טעם הפסח שבאה בהמצה, ואין לנו בעוה"ר מבשר הפסח, ונשארנו רק עם הכוסות יין, מבקשים ממך, 'שפוך חמתך' , הסר את "הכלבים" שלקחו לנו את קורבן הפסח, והם "הגויים אשר לא ידעוך ," אלו שבגללם אין בידינו בית המקדש להקריב בו קרבנות, ונשארנו רק עם יין הארבעה כוסות, מבקשים ממך הקב"ה, תבערם מן העולם ונזכה לגאולה שלימה במהרה, עיי"ש שביאר בעוד כמה אופנים את תוכן אמירת 'שפוך חמתך'.

שירת "קלי אתה" סגולה לגילוי אליהו הנביא

ו)

עם תום הסדר מחזירים היין מ'כוס של אליהו' אל בקבוק היין , תוך כדי יתנו המסובים את קולם בשירת 'א-לי אתה ואודך אלו-ה ארוממך'... בנעימה המקובלת לאדמו"ר הזקן. בליל א' דחג הפסח תשי"ד לאחר ה"סדר", כאשר הרבי החזיר את היין מכוסו לבקבוק, וכל המסובים ניגנו "א-לי אתה ואודך" כנהוג – אמר הרבי בשם חמיו אדמו"ר הריי"צ נ"ע שניגון זה הוא סגולה לגילוי אליהו, והוסיף: ומה שנוגע לנו הוא – שגילוי אליהו הוא הקדמה והכנה לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ולכן, ימשיכו עתה לנגן את הניגון בשמחה, וימשיכו את המשיח כאן למטה במהרה בימינו, למטה מעשרה טפחים'. (תורת מנחם תשי"ד )

בשיחת ליל ב דחג הפסח תשכ"ג, דייק הרבי בדברי רבינו הזקן בשוע"ר (סימן תפ ס"ה) שכותב "קורין אותו כוס של אליהו הנביא", מוכח, שכוס זה שייך לבשורת הגאולה ע"י אליהו הנביא, כיון שבשורת הגאולה היא מצד ענין הנבואה דוקא.

וכללות הענין בזה – כמבואר בהגדה של פסח למהר"ל (ב'דברי נגיגים') בטעם פתיחת הדלת (נוסף על הטעם "לזכור שהוא ליל שימורים ואין מתייראין משום דבר) ומזיגת כוסו של אליהו הנביא:

'אנו מחוייבים להודיע לבנינו ולפרסם מה שקבלה בידינו מן הנביאים שטרם שיבוא הגואל צדק יקדים אליהו הנביא לבוא לבשר לנו על הגאולה (ש"זה יסוד אמת ועיקר גדול לאמונת ביאת המשיח שאנו מצפים עליו") .. לפיכך נוהגין כאן לפתוח הדלת לכבודו של אליהו הנביא וגם למזוג כוס מיוחד כוס ישועה של הגאולה העתידה, הכל כדי לפרסם בפני בני ביתו ולהודיעם כו'", "כי כל דבר מתפרסם ונשתרש יותר בעיני הרואים כאשר יש .. איזה עשי' בפועל, ובפרט עשי' המפליאה את עיני הרואים כמו מזיגת הכוס ופתיחת הדלת לכבודו של אליהו הנביא" – שיבוא ויבשר על הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש'.

כל ארבעת הבנים יענו ויצעקו "א-ח-ד"

ז.)

אכן שעת רצון זו של ליל הסדר הוא הזמן בו כל אחד מישראל מתעורר בהשתוקקות וציפייה לגאולה . כקטן כגדול עד לפשוטי עם.

סיפר פעם הרה"ק מקאמינקא לה'שר שלום' מבעלזא זי"ע, שבאחת השנים הלך בליל הסדר לעקוב אחר יהודים פשוטים, כדי לראות איך הם מנהלים את הסדר בביתם. מאחורי חלונו של כפרי אחד, שמע שהוא קורא את ההגדה, ובהגיעו ל"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם וכו'", שמע שבכל אחד מן הבנים הוא מאריך ב"אחד", כדרך שנפסק להלכה בקריאת שמע, וכל המסובים ענו אחריו "א-ח-ד" באותו אופן.

חסידים שנכחו באותו מעמד גיחכו לשמע סיפורו של הרה"ק מקאמינקא ולא ראו בו מעבר למילתא דבדיחותא, אולם ה'שר שלום' מבעלזא נענה וביאר: קרוב יום ה' הגדול והנורא, בו תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכל בני בשר יקראו בשמו, וישמעו רחוקים ויבואו לתת לו כתר מלוכה. אזי, לא רק החכם ייחד את ה' אלוקינו, אלא כולם יענו אחריו ויצעקו "א-ח-ד". אף זאת הוסיף ואמר: כך הקדים בעל ההגדה ב'מעשה ברבותינו שהיו מסובין בבני ברק, עד שהגיעו תלמידיהם ואמרו להם הגיע זמן קריאת שמע של שחרית', כי תיבת שחרי"ת היא ראשי תיבות של ארבעת הבנים שכנגדם דיברה תורה (חכם, רשע, תם, שאינו יודע לשאול), וביום ההוא הכל יקראו קריאת שמע וייחדו שמו יתברך בעולם.

ונסיים עם מה שהתחלו ובדברי הרבי: 'אמרו רז"ל 'מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות', מזה שציונו הקב"ה לפתוח את הדלת בלילות הפסח, מוכח שגם הקב"ה עושה כן, [וכדברי המדרש (פרקי דרבי אליעזר פרק לב) 'אוצרות טללים נפתחים בזו הלילה']. בלילות הפסח פותח הקב"ה את כל הדלתות והשערים לכל אחד ואחת מישראל, וכל אחד, בלי היתחשב עם מעשיו במשך השנה העברה, יכול אז להגיע באותה שעה לדרגות היותר הנעלות בדרך "פסח" ודילוג, שלא בהדרגה כלל'. (לקו"ש חלק ד עמ' 1298 .)