מכת בכורות
כל הבכורות מתו ברגע אחד
'וְהָיְתָ ה צְעָקָ ה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶ ץ מִ צְרָ יִם אֲשֶׁ ר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָ ה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִ ף' (שמות יא ו), יש לדקדק מדוע נכתב והיתה 'צעקה' בלשון יחיד, והלא לכאורה הצעקה תהיה גדולה כל כך רק מחמת שתהא נשמעת מכל הבתים שמתו הבכורות מפני שכולם יצעקו, ויותר ראוי לומר בלשון רבים, והיתה צעקות גדולות בכל ארץ מצרים.
לתרץ עפ"י מה שכתב באלשיך שבמכת בכורות היה נס גדול וסימן מובהק שידו של הקב"ה הוא שמכה בהם יותר משאר המכות, שבשאר המכות המכה היתה משמשת שבעה ימים, ובאמצע המכה היתה יכולה להיפסק מחמת תפילתו של משה, וכפי שאכן אירע בחלק מהמכות, מה שאין כן במכת בכורות הכל היה ברגע אחד, שכולם מתו ברגע אחד עיי"ש.
ולפי"ז מדוקדק מאד מה שאמר הכתוב והיתה צעקה בלשון יחיד, ללמדנו שהמכה היה אצל כולם באותו רגע ממש, וכולם צעקו באותו רגע ממש, שאילו היו מתים זה אחר זה במשך זמן, היו נשמעים הרבה צעקות, שכל אחד עד שהיה המכה באה אליו לא היה צועק, אולם עתה שכולם מתו באותו רגע כולם צעקו יחדו באותו זמן ממש והיה נראה כמו צעקה אחת.
[וראה עוד בדברי רבנו שביאר עומק הענין שעשה הקב"ה שכולם ימותו יחדו, משום שרצה שלא יהיה להם רווח להתחרט מחמת פחד המכה ולעשות תשובה, שאם היו רואים שהבכורות מתחילים למות יתכן שהיו שבים בתשובה והיה נפסק המכה מהם] ('זרע שמשון' פרשת קדושים אות ב)
נס שתיקת הכלבים לרמז שתקנו את חטא הלשון
'וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂ רָ אֵל לֹא יֶחֱרַ ץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵ אִישׁ וְעַ ד בְּהֵמָ ה לְמַ עַן תֵּ דְעוּן אֲשֶׁ ר יַפְלֶה ה' בֵּין מִ צְרַ יִם וּבֵין יִשְׂ רָ אֵל' (שמות יא ז), יש להבין מה ענין הנס שנעשה בשתיקת הכלבים. ועוד יש לדקדק מפני מה הוצרך להודיע לפרעה דבר זה.
לבאר דרצה השי"ת בכך לפתוח לפרעה פתח של תשובה, כי בזה הנס שעשה ה' שישתקו הכלבים, נתכוון לרמוז שישראל כבר תיקנו את חטאם וראויים לגאולה, עפ"י מה דאיתא במדרש (שמו"ר א ל) היה משה מהרהר בלבו ואומר, מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות, כיון ששמע דבריו, שאמר לו נודיע עליך מה שעשית למצרי, אמר, לשון הרע יש ביניהם, האיך יהיו ראויים לגאולה. ומצינו בגמרא (מכות כג.) כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים. ומבואר בחז"ל (דב"ר ב יד) לא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות התשובה. ועתה כשיראו הכלבים את ישראל וישתקו ולא יהיו רצים אחריהם, הרי זה הוכחה ברורה שעשו תשובה, וכבר אין ביניהם לשון הרע וראויים לגאולה.
ומפני שרצה לרמוז לפרעה שגם כן יעשה תשובה ויוציאם ממצרים, משום כך הודיעו כבר מעתה על זה הנס שעתיד לעשות עמהם, מפני שכבר עשו תשובה, ורצה השי"ת שיבין בכך שגם ראוי לו לעשות תשובה ולא יענש.
ולכאורה קשה, מפני מה רצה השי"ת עכשיו אחר כל המכות וכבר סמוכים ליציאתם ממצרים, שיעשה פרעה תשובה, הלא אם יעשה תשובה, לא יוכל השי"ת לקיים בו מה שאמר לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואמרו במדרש שהכוונה על מכת בכורות, ועתה אם יתקבל תשובתו לא יוכל השי"ת להענישו.
הביאור, עפ"י שנראה לומר [רבנו הרחיב על כך בכמה מקומות] נראה שהיות שלא השלימו ישראל את סך השנים שנגזר עליהם להיות בגלות במצרים, משום כן הוצרכו לילך בעוד גלויות כדי שבכך יושלם המנין שהיו צריכים להיות במצרים. ויש להוסיף שכל זה רק מפני שהמצריים הוציאו את ישראל בעל כרחן, ונהרגו המצריים בעת שיצאו ישראל ממצרים, אולם אם היו המצריים שולחים את ישראל ברצון, ולא היה מתקיים בהם מה שאמר השי"ת 'דן אנכי', אזי גם לא היה צריך השי"ת לקיים בישראל מה שאמר 'והנה אימה חשכה נופלת עליו' הרומז לכל ענין הד' גלויות וכמו , לפי שלא היה מקום למדת הדין לקטרג על (ב"ר מד כ)שמבואר במדרש ישראל, היות שלא נעשה הדין במצריים. ועוד שאם היה פרעה שולח מרצונו את ישראל, הרי היה זה נחשב כמו שאמר 'הרינו כאילו התקבלתי', ובכך היו ישראל נעשים פטורים מלהשלים את חובת גלותם, ומחמת כן רצה השי"ת אף עתה סמוך לעת יציאתם שיעשה פרעה תשובה וישלחם מרצון ובכך ינצלו ישראל משאר גלויות. ('זרע שמשון' פרשת בא אות ד)
