"רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור"
מקור דברי רבן גמליאל הוא מהמשנה בפסחים (דף קטז:), והצל"ח שם נתקשה במשנה זו שאמרו 'ואלו הן פסח מצה ומרור', שהרי סדר הדברים לא היה כן, שמתחילה היה ה'מרור', שהוא השעבוד שנשתעבדו בני ישראל במצרים, ולאחר מכן היה ה'פסח', שהקדוש ברוך הוא פסח על בתי ישראל והצילם, ולבסוף היה ה'מצה', שלא הספיק בצקם להחמיץ ואכלו מצות ביציאתם ממצרים, ואם כן מדוע הסדר במשנה הוא 'פסח מצה ומרור', הרי ראוי היה להיות הסדר 'מרור פסח ומצה'.
ועוד הקשה הצל"ח מהו ביאור לשון זו של 'כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו', ומה היה חסר אילו היה נאמר רק 'כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא', ומדוע הוצרכו להוסיף ולהדגיש 'לא יצא ידי חובתו.'
וביאר הצל"ח שכאשר עם ישראל השתעבדו במצרים ומיררו המצרים את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים, סבלו הם עד למאד, אמנם לבסוף התברר להם שהיתה המרירות לטובתם, שהרי קושי השעבוד השלים להם ויצאו לאחר רד"ו שנים במקום לאחר ארבע מאות שנה, [וכפי שפירשנו לעיל], ואם כן נמצא שהמרירות שהיתה להם גרמה להם דבר טוב, שיצאו מאה ותשעים שנים קודם הזמן שבו היו צריכים לצאת.
ומחמת כן סדר הדברים הוא 'פסח מצה ומרור', ויש לומר את ה'מרור' לאחר ה'פסח' וה'מצה', כיון שרק לאחר ה'פסח' וה'מצה', כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, אזי התחילו הם להבין כי באמת ה'מרור' היה דבר טוב ונעשה הוא רק לטובתם, שהרי הוא גרם להם שיצאו ממצרים מבית עבדים קודם הזמן.
אמנם ממשיך הצל"ח ומבאר שכל זה באדם שמבין שה'מרור' היה דבר טוב, שגרם להם טובה בכך שיצאו קודם הזמן, אך מי שאינו אומר שלושה דברים אלו בפסח ואינו אומר את ה'מרור', אזי אין הוא מבין שה'מרור' היה דבר טוב, שהרי אינו מזכיר אותו ואינו מודה עליו, ואם כן עליו להשלים את חובתו ולהיות עוד מאה ותשעים שנים במצרים, ועל כן הלשון היא 'לא יצא ידי חובתו', כיון שלא נתקיים בו עדיין "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה"(בראשית טו יג), שהרי אין הוא מבין ומכיר שהמרירות שהיתה לו במצרים גרמה לו שייצא קודם זמנו, ועל כן עליו להשלים את כל הארבע מאות שנה, וזהו 'לא יצא ידי חובתו', שלא השלים את גזירת השעבוד שנגזרה עליו.
ומיושב היטב לפי זה סדר הלשון 'פסח מצה ומרור', וכן הלשון 'לא יצא ידי חובתו'.
