נחמו נחמו עמי
פעם נכנס ר' ישראל מרוז'ין לבית מדרשו בראש השנה וסיפר : מעשה ביהודי כפרי שבא לראש השנה לעיר להתפלל. מרבית ימיו בילה בכפר, בין הגויים, כמעט ולא ראה יהודים, ובקושי ידע משהו על מהותן של התפילות. הכפרי שלא היה בקיא בתפילות, וכמעט שלא ראה צורת אות, משהו מנעוריו זכר, קנה לו מחזור והלך לבית הכנסת וחשב בלבו: "מה שיעשו אחרים, אעשה גם אני" . הגיע לבית הכנסת, התחילו תפילת עמידה, והוא רואה שאנשים מתחילים להתאנח, ואח"כ בכיות ואח"כ יללות, והוא לא הבין על מה הם בוכים? מה קרה להם? ח ש ב בלבו: "כנראה שהם רעבים ולכן הם בוכים". גם הוא היה רעב, וממילא גם הוא התחיל לבכות . אחרי שגמרו את העמידה, כולם התיישבו, והוא רואה שאף אחד כבר לא בוכה. " מ ה ק ורה פה? הם כבר לא רעבים? הם עוד לא אכלו אז מה עכשיו הם הפסיקו לבכות?!" . ואז הוא נזכר שלפני שהוא יצא מהבית, הוא שם חתיכת בשר בתוך הצ'ולנט, וככל שעובר יותר זמן, כך הטעם של הבשר משביח בכל הקדירה, וכל הצ'ולנט יהיה יותר טעים . " בטח גם הם עשו כמוני, ואף על פי שהם רעבים הם מבינים שכדאי לחכות, כדי שהצ'ולנט יצא יותר משובח!". אז גם הוא הפסיק לבכות. הגיע מוסף ועוד פעם הם מתחילים לבכות. " עכשיו אני כבר לא מבין כלום. הם בכו כי הם רעבים, הפסיקו לבכות כי זה כדאי לחכות עם הצ'ולנט, ועכשיו הם שוב בוכים?!". ח ש ב , חשב עד שמצא פתרון – "כנראה שהם כי אף על פי שהצ'ולנט משביח, אבל כמה כבר אפשר לחכות ???".
וכשר' ישראל מרוז'ין סיפר את זה, הוא הוריד בעצמו שתי דמעות. גם אנחנו בכינו, על מה? בוכים על הגלות., בוכים על זה שאין לנו בית מקדש . אז למה הפסקנו לבכות ? "שמחנו כימות עיניתנו", כי ככל שיעבור הזמן, כך הגאולה תהיה יותר שמחה ומתוקה! אז למה עוד חודש וחצי בצום גדליה שוב פעם בוכים? נו בסדר, כבר יהיה יותר טוב אחר כך, אבל כמה כבר אפשר לחכות ?! נחמו נחמו עמי.
