שבת וכיבוד אב - רק לשם שמים
בפרשת השבוע מוזכרים שוב עשרת הדברות. בשניים מהמצוות בעשרת הדברות – שמירת שבת, וכיבוד אב – נאמר 'כַּאֲשֶׁ ר צִ וְּ� ה' אֱ�קי�', ורש"י מסביר שהכוונה שעוד קודם קבלת התורה, בהיותם ב'מרה', כבר הצטוו על מצות שמירת שבת וכיבוד אב. שואל מרנא החתם סופר ז"י"ע – מדוע היה צורך להזכיר בשמירת שבת וכיבוד אב את העובדה שהם הצטוו על כך כבר בהיותם במורה. ועוד הוא שואל: מדוע חשוב לדעת את המקום שבני ישראל נצטוו על מצוות אלו, בהיותם במרה?
והוא מבאר ביאור מאלף: בשמירת שבת יש גם תועלת והנאה למנוחת הגוף העמל בעבודה קשה כל ימות השבוע, אבל האמת היא ששמירת הגוף אינה המטרה העיקרית במצות השבת, אלא השבת היא יסוד האמונה, 'אות היא ביני וביניכם' (שמות לא יג). והנה, כשנצטוו בני ישראל על שמירת השבת בהיותם במרה במדבר ודאי שלא היה זה לצורך מנוחת הגוף, שהרי התפרנסו ממעשי ניסים וכל השבוע שבתו ממלאכה, ושמירת השבת היתה לתכלית הכוונה האמיתית, על כן הוסיף ואמר 'כאשר צוך ה' א-ל ק י ך' – במרה, להורות שבכל הדורות נשמור את השבת לא כצורך גופני, רק כפי ששבתנו במדבר.
כך הוא גם במצות כיבוד הורים. בהשקפה ראשונה נראה שכיבוד אב ואם הוא דבר טבעי כהכרת הטוב למי שסיפקו לילדיהם את כל צרכיהם, והמוסר האנושי אומר שצריך כל אדם לכבד את מיטיביו. על כך הדגיש הכתוב 'כאשר צוך ה' א-לקיך', לומר שאפילו אם ההורים לא עשו דבר לטובת הילד עדיין חייב הוא לכבדם, כי כך ציוה ה'!
”כבד את אביך ואת אמך. למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך...“ (פניני בית הלוי 292)
שואל הרמב"ן מדוע דווקא במצוות כיבוד אב ואם כותבת התורה במפורש את מתן שכרה ומדוע התורה מדגישה את השכר בעוה"ז - אריכות ימים, ולא את השכר לעוה"ב?
מבאר הרמב"ן לפעמים אדם רוצה לכבד הורים לעזור ולהקדיש להם זמן. אולם מאידך, חושש פן יאבד את זמנו וימי שנותיו ולא יוכל להגשים את כל שאיפותיו אשר שאף למלא בחייו. לפיכך מבהירה התורה ומניחה דעתו של האדם כי אין לו לדאוג... הן אומנם הוא מקדיש מזמנו לקיום מצווה זו, אולם מאידך מובטח לו כי יאריכו את חייו מן השמים, כך שיוכל להשלים את כל אשר חפץ- ויותר.
אין לנו מושג עד היכן מגיע חיוב מצוות כיבוד הורים. יעקב פחד מעשיו לא בגלל גבורתו אלא, בזכות מצוות כיבוד אב ואם שלו. אף אחד בעולם לא כיבד את הוריו כמו עשיו הרשע. כשהיה עשיו הולך לאביו, לא לבש בגדיו הרגילים אלא, לבש בגדים מיוחדים, וכך שירת אותו!
והן אמת שחמור מאוד החיוב של כיבוד אב ואם, שלא כל אדם יכול לצאת ידי חובה כראוי. אבל, כל אדם חייב לקיים מצווה זו בכל כוחו כי למרות שאמרו בגמרא: אב שמחל על כבודו, כבודו מחול. מכל מקום נענש בדיני שמים על שעבר על ד"ת.
ומסופר מעשה על אדם שהסתכסך עם הוריו עקב מריבה משפחתית, והדיר רגליו מביתם. כאב להורים הדבר אך הבליגו על יגונם. הגיעו הדברים לידי כך שכאשר פגש באביו בשבת, התעלם ולא ברכו בברכת שבת שלום! לא יכול היה האב לשאת את כאבו והתאונן בפני הצדיק ר‘ סלמאן מוצפי זצ“ל . הזדעזע הצדיק והלך לאותו אדם והוכיחו שישנה אורחותיו, וקרא בפניו את דברי רש"י על הפסוק: ”כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.“ - אם תכבד יאריכו, ויוסיפו לך חיים. ואם לא תכבד יקצרון יפחתו לך מהחיים שמכלל הן אתה שומע לאו. והוסיף אין עונשים אלא אם כן מזהירין, תן לבך לשנות אורחותיך. עברו שלושה ימים. וממשיך האיש בהתעלמותו מאביו. הצדיק סר הצדיק לחנותו של האיש להוכיחו וראה שהחנות מלאה קונים ולא רצה לביישו ברבים והלך לדרכו. כעבור רבע שעה חזר ומצא אמבולנס עוזב את המקום בצפירה בהולה נושא את האיש ללא רוח חיים. ככלות ימי השבעה ראהו אחד מקרוביו בחלומו והוא רומס את עשרת הדיברות ברגלו.
"כבד את אביך ואת אמך" (ה, טז) (דמויות הוד)
נכנס יהודי אל רבה של ירושלים רבי שמואל סלנט זצ"ל, ובפיו שאלה כואבת, בניו הגרו לאמריקה ורחמנא ליצלן פרקו שם מעליהם על מצוות, מחללים שבתות ואוכלים נבלות וטרפות, והנה הם שולחים כסף לתמוך בו, האם כספם מותר. השיב לו רבי שמואל סלנט, לפי דבריך רק מצוה אחת נשארה עדיין בידם, מצות כבוד אב, האם גם אותה ברצונך לשלול מהם?!
