ודברת בם ולא בדברים בטלים

"ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" ]ו,ז[.
(ניצוצות)

ודברת בם ולא בדברים בטלים.

הנער שלמה משה נ"י עלה ממרוקו לישראל, עם שאיפה יוקדת להפוך לתלמיד חכם וגדול בתורה. והימים, ימי מדינת הבוסר, שנות התש"י - תש"כ, הצנע, הסגפנות, המצב הביטחוני המעורער, העליות הגדולות מצפון-אפריקה.

שלמה משה הקטן ידע כי הסכנה מבית חמורה מן הסכנות מבחוץ. מסע ההעברה על דת שניהלה התנועה הציונית אכל כל חלקה טובה ואיים גם עליו. רבבות ואלפים נשאבו אל תוך הוואקום הציוני, למושבים, לקיבוצים, לתנועות הנוער, ומשם קצרה הייתה הדרך לאבד את הצלם היהודי, ולצעוד בעיניים עיוורות אחרי ההבל.

בחסדי השם, ועם הרבה שאר רוח ואמביציית נעורים חסרת פשרות, הצליח שלמה משה להיכנס לד' אמותיה של הישיבה המעולה והקדושה "תפארת ציון", שהוקמה בהנחיית "החזון איש" כדי לקלוט ולרומם גם בני נוער עולים, כדי להצילם מיד הכורת הציוני שהרחיב את מעגלי הצחיחות והשממה בקרב בני עדות המזרח התמימים, שרובם צעדו כצאן המובל לטבח הרוחני.

חנו של הנער כבש לבבות, ובמיוחד קרב אותו הגאון הגדול הרב שמריהו גרינימן זצ"ל, שהיה מגדולי תלמידי החכמים שבדור. פקחותו, שנינותו ותמימותו של הנער שבו את לבו, והוא נהג לאמצו בחום אל לבו, ולהשתעשע עמו בפלפולי הגמרא. הנער העולה ממרוקו היה חריף ובקיא, וזיכרונו חבק מכמנים עצומים בכל הש"ס, אשר על כן ניהלו השניים פולמוסים סוערים ובוערים על אמתותן של סברות במצולות האינסופיים של הוויות אביי ורבא. הרב שמריהו אמר לכל מי שהאזין לו: "זה הקטן גדול יהיה".

באחד הימים הובל הרב שמריהו גרינימן לבית החולים. לאחר אבחון ובדיקות מקיפות, ולאחר התייעצות עם ה"חזון איש", הוחלט כי יש להטיסו לצרפת, לרופא בעל שם עולמי, המתמחה בבעיה הרפואית שממנה סבל. הפרידה של הנער ממיטבו הייתה נרגשת. פיו של שלמה משה לא פסק מתפילה ומתהילים לרפואת רבו מטיבו.

אחרי שבועות מספר חזר הרב גרינימן מצרפת, חזק ובריא. אחר כמה ימי מנוחה ביקש שלמה משה לבקר את הרב, ולשמחו עד כמה שניתן. עיניו ברקו מהתרגשות כשנפתחה הדלת, הוא צעד פנימה אל הקודש והתיישב סמוך למיטתו. "אמור לי ידיד הצעיר", פנה אליו הרב גרינימן, "האם למדת לאחרונה מסכת גיטין?" "כן", השיב. "האם אתה מונח היטב בפרק פלוני?". כן. "האם אתה שולט כמו שצריך בדף פלוני אלמוני?" דומני שחזרתי עליו כמה פעמים. "האם זכורים לך דברי התוספות בדיבור המתחיל...". זכורים, כבוד הרב. "אם כן, חזור על דברי התוספות במקום". הנער שלמה משה חזר על דברי התוספות כמעט מילה במילה.. ואז הקשה הרב גרינימן קושיה על דברי התוספות וביקש מידידו הצעיר להשיב על הקושיה. ובכן, השיב שלמה משה, קושייתך כבוד הרב, היא קושייתו של המהרש"ל על דברי התוספות, והוא אף מתרץ את קושייתו וזה לשון התירוץ... אורו עיניו של הרב, ופיו לא בפסיק מלחייך חיוך מאושר על חדוות התורה. שלמה משה שאל בביישנות על מה גדולה השמחה, הלוא סוף סוף סוגיה זו ידועה ומפורסמת ואין כל חידוש בדבר, הקושיה והתירוץ מוכרים.

"ובכן ידידי", סיפר הרב, "במהלך הטיפול הרפואי שלי בצרפת נפגשתי עם גוי משכיל, פרופסור הנושא 13 תארים באוניברסיטת סורבון. לאחר שווידא שאני יהודי, שאל אם אני לומד תורה. סיפרתי לו שכל אחיי ובניי עוסקים בתורה, ואז שאל אותי את הקושיה העצומה על דברי התוספות. אלא שמזיכרוני נשמטה קושיית המהרש"ל. אבל לאחר הרהור קל תירצתי לפרופסור הגוי בדיוק את תירוצו של המהרש"ל". עיניו של שלמה משה נפערו בתימהון. אינני מבין. כבוד הרב סיפר לי שגוי צרפתי הקשה עליך קושיה מדברי התוספות במסכת גיטין, הלוא היה עליו לדעת את דברי רש"י בסוג יה על בוריים, ולהיות מונח ישר והפוך בפשט הסוגיה על כל אופני השקלא והטריא... קשה להאמין, פשוט קשה להאמין. "כן ידידי, אכן כך. הפרופסור הגוי היה בקיא בסוגיא כמו אחד מן הצורבים... אף אני תמהתי מן העובדה הזו ולשאלתי השיב הגוי: אני מדען מפורסם מאוד בצרפת ובעולם כולו. לפני שנים מספר נפגשתי עם קבוצת מדענים יהודיים שעסקו בלימוד ובהתנצחות סביב ספר... שאלתי אותם על מה הוויכוח? והם השיבו לי: יש כאן ספר תלמוד, ובספר הזה טמונות כל החוכמות עלי אדמות. כל החוכמות? כן, השיבו המדענים היהודיים. הכל טמון כאן, ב"מדע התלמודי", שהוא בעצם נקודת החיבור עם השכל הא-לוקי, של מי שאמר והיה העולם. הסקרנות אכלה בי בכל פה, והחלטתי ללמוד את "המדע היהודי" שבספר המשונה שלהם.

התחלתי ללמוד א' ב', ואחר כך כתב רש"י, ומשם התחלתי ללמוד חומש, פסוק אחר פסוק, ותנ"ך ומשניות, עד שהגעתי לגמרא. ואני, כבוד הרב, גיליתי שאכן כנים דבריהם, וכל החוכמות בתבל גנוזות כאן בתלמוד. אסטרונומיה, פיסיקה, כימיה, רפואה, גיאולוגיה, גיאוגרפיה, חיזוי העתיד, תעלומות העבר. ה - כ - ל. ומאז כבוד הרב, אני שוקד על התלמוד יומם ולילה. מתרוצץ כאחוז אמוק ממסכת, למסכת גומע את דברי הראשונים ואת דברי האחרונים, מתעכב על כל קוצו של יוד. ומאחר שגיליתי שכל החוכמות כאן בתלמוד, אינני פותח אף ספר מדע אחר. רק גמרא וגמרא, אין שום צורך בספר אחר..." "ואז", מספר הרב גרינימן לתלמידו, "שאג לפתע הגוי, שאגה גדולה ומבהילה. שמריהו!! למה אתם אוכלים ושותים? מאיפה יש לכם את החוצפה להתבטל מלימוד הגמרא? א ם הייתם יודעים איזה עומק יש בגמרא, אילו חכמות מופלאות עד אין חקר, לא הייתם ישנים, הייתם שקועים בה מבוקר עד בוקר... אני שואל אותך קושיה קטנה בתוספות ואתה צריך לחשוב? ככה לומדים שמריהו? ככה לומדים?!" בתוכחה נוקבת ודוקרת זו תקף הפרופסור הגוי את הגאון האדיר ר' שמריהו גרינימן... והדברים נוקבים ומבהילים.

הסיפור המדהים הזה סופר לא מכבר על ידי הראשון לציון הגאון רבי שלמה משה עמאר, בעצרת לסיום הש"ס בישיבת "תפארת למשה" בעיר נתניה. הראשון לציון הוא הנער בסיפורנו, ולמותר לציין שאוזניו שמעו מפי קודשו של הרב גרינימן זצ"ל את התוכחה של הפרופסור מסורבון. "יהודים ! על מה ולמה ביטול תורה?" הגוי אומנם נשאר גוי, אך מה יהא עלינו...