קרוב בכל מצב ! (הרב יחזקאל שובקס)
ילד בן שמונה היה אבריימי אלמגור כאשר התייתם מאביו. אותו יום נוראי שבו הלך אחרי מיטתו של אביו, נחרט היטב במוחו. לאחר הלוויה חזרו הביתה הוא ואמו האלמנה והמשיכו להתגורר כמה שנים לבדם. זה היה קשה מאוד בשבילו. אמו הרבתה לבכות והוא לא יכל לעמוד בעצבות ובקדרות ששררו בבית . לעתים בשבתות ובחגים היו נוסעים לדוד - ישראל אלמגור. אח של אבא. עד היום הוא לא יודע להחליט מה היה קשה יותר, האם לשבת בבית לבד עם אימא העצובה או לנסוע להתארח אצל הדוד.
הם גרו במושב "תִּ פְרַ ח", משפחה גדולה, אבא אימא ועוד שישה ילדים. אימא עקרת בית ואבא חצי מובטל. עניים מרודים, בית מלוכלך, רהיטים שבורים, קירות מקושקשים, כיסאות מתנדנדים וחוטי חשמל אשר משתלשלים מהתקרה. התחושה בביתם הייתה נוראה. אבל זה היה קרוב המשפחה היחיד. כי אימא שלו הייתה בת יחידה להורים ניצולי שואה שכבר לא חיו באותו זמן. לאחר מכן התחתנה אימא עם בעל חדש - אלימלך גולדמן. אדם מכובד, גבה קומה, זקן מרשים ופנים מאירות ומחייכות. הוא התחבר אליו מן הרגע הראשון.
לאבא החדש הייתה משפחה ענפה, אחים אחיות , כולם אנשים נחמדים וחביבים. אבריימי השתלב היטב בחברתם והחל חיים חדשים. מצדו היה זונח לחלוטין את הקשר עם משפחת אלמגור מתִּ פְרַ ח, אלא שהם לא ויתרו. בעיקר משום שכל פעם שאבריימי הגיע, הייתה מגיעה יחד אתו שקית מלאה ממתקים. הם לחצו עליו מדי פעם להגיע לביקור, ולפעמים לא יכל לעמוד בלחץ והיה מגיע לשבת. הם קפצו עליו, החניפו לו וסובבו אותו, וכל הסיפור הזה היה לטורח רב עליו. מכל המשפחה היה את אחד מהילדים שאותו הכי לא סבל. זה היה נחמן. שניהם בני אותו גיל, וכולם אמרו שהם כמו אחים. הוא היה ילד מוזנח, שובב ומלוכלך , ואבריימי שנא להיות במחיצתו. מאז שהגיע למשפחת אלמגור, הייתה המשימה העיקרית שלו: להתחמק מנחמן ולא לשהות בקרבתו. וככל שאבריימי ביקש לברוח, באותה מידה חיפש נחמן את קרבתו. כל הזמן נדבק אליו, שאל שאלות, שם עליו יד, חיטט בתיק שלו, ואבריימי הסתכל על השעון וספר את הדקות לצאת השבת. עם השנים הלכו הביקורים של אבריימי ופחתו. ואז נכנס אבריימי אלמגור לישיבה בעיר אחרת עם חברים חדשים. וזו הייתה בשבילו הזדמנות פז להתנתק לחלוטין. את שם המשפחה אלמגור השאיר מאחוריו ברשימות החיידר, ובחר לעצמו שם משפחה חדש - גולדמן.
לאחר כמה ימים התקשר נחמן אלמגור לישיבה וביקש בטלפון את אבריימי אלמגור, לאחר כמה טלפונים שבורים ובירורים חוזרים ונשנים הבין נחמן שהתחולל כאן "שינוי השם". זה פגע בו עד עומק נשמתו, וזה היה תחילתו של נתק. אבריימי מצדו לא חשש מן הנתק ואפילו העצים אותו. פעם בשנה בי"ד אב, ביאר-צייט של אביו היה אבריימי ניגש לעמוד להתפלל. באותו זמן אף ביקש לתרום פה ושם בישיבה כדי שינציחו את שם אביו, אך הקפיד לרשום את שמו הפרטי של אביו בלבד, ולא את שם משפחתו. התנתקות מוחלטת. עשרים שנה עברו מאז. מאז הספיק אבריימי לגדול, הגיע לפרק "האיש מקדש" נשא אישה ונולדו לו כמה ילדים .
הימים היו ימי חודש אב. אבריימי הגיע כהרגלו לבית הכנסת השכונתי, והנה מודעה ענקית על חלוקת "קמחא דחופשא". כידוע בימי החופש רבו ההוצאות לקייטנות, לביגוד חדש ולספרי לימוד, ויהודי נגיד גדול מארה"ב מבקש להיות לעזר למשפחות אברכים ברוכות ילדים. כל מי שחפץ בתמיכה משמעותית לקראת תחילת שנת הלימודים, התבקש להגיש את פרטיו לגבאי בית הכנסת. אף אחד הרי לא יגיש את פרטיו לפני נגיד עלום שם,. משום כך, החלו הרכלנים שבקהל לערוך את הבירורים המתבקשים. מתברר שמדובר במיליונר ששמו נחמן אלמגור. השם הזה לא אמר כלום לאף אחד מלבד לאבריימי. למחרתיים חל ה"יארצייט" לאביו. אבריימי תרם "פרנס-היום", וביקש לרשום באותיות ענק" לעילוי נשמת אבי מורי ר' פינחס ב"ר נחמן אלמגור, הונצח על ידי בנו ר' אברהם גולדמן" . השאלות זרמו בגדול. "מה הקשר שלך לנחמן אלמגור ?" והוא שש לענות: "אנחנו בני דודים. המיליונר הזה הוא בן גילי. גדלנו ביחד ממש" . היה יותר מטבעי שהגבאי יציע לאבריימי לרשום בהבלטה בטופס הבקשה שהגיש: "שאר בשרך, בן דודך, אברהם אלמגור" . הטפסים הועברו בפקס . כמה ימים לאחר מכן הגיעו האישורים לתמיכות. הופיעה בו רשימה עם עשרות שמות שאושרו להם סכומים שונים לתמיכה. ביניהם הופיע גם השורה הבאה: "אברהם גולדמן (אלמגור לשעבר), הוא שאר בשרי, אך אני לא שאר בשרו, מאושר לו סכום..."
בפרשתנו על הפסוק: "ומי גוי גדול אשר לו א -לקים קרובים אליו", אומר המדרש כך: "אדם - אם יהא לו קרוב עשיר הוא מודה בו, ואם עני הוא - כופר בו ואומר שאינו קרובו. אבל הקב"ה - כביכול - ישראל היו נתונים במצרים בשעבוד, הקב"ה אומר 'קרוביהן אני', מניין? שנאמר: 'לבני ישראל עם קרובו'. ואם קרובו עני - הוא עושה עצמו עיקר ואותו טפילה, מהו אומר? 'פלוני מתקרב לי' אבל הקב"ה כביכול עושה לישראל עיקר, 'אשר לו גוי קרוב' אין כתיב כאן, אלא 'אשר לו א-לקים קרובים אליו' . *
ברוח "שבת נחמו" אפשר להוסיף עוד ולהמחיש על ידי הסיפור הנ"ל את מאמר חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" - מי שהחזיק את עצמו קרוב בימי האבלות יהיה קרוב אף בימי הגאולה .
