פרשת ואתחנן נפתחת בתחינתו של משה רבנו להיכנס לארץ: "אֶﬠְבּ ְ רָ ה נָּא וְאֶרְ אֶה אֶת הָאָרֶ ץ הַ וֹטּבָ ה אֲ שֶׁ ר בְּﬠ ֵ בֶ ר הַ יַּרְ דֵּ ן, הָ הָ ר הַ וֹטּב הַ זֶּה וְ הַ לְּ בָ נֹ ן". הקב"ה לא נענה לבקשתו של משה, אך אִ פשר לו להשקיף על ארץ ישראל: "ﬠֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְ גָּה, וְשָׂא ﬠֵינֶי� יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵ ימָנָה וּמִ זְרָ חָה וּרְ אֵה בְ ﬠֵינֶי�, כִּי לֹא תַﬠֲבֹר אֶת הַיַּרְ דֵּן הַזֶּה". רש"י מסביר: "ביקשת ממני 'ואראה את הארץ הטובה'? אני מראה לך את כולה! שנאמר: וַיַּרְ אֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶ ץ". מן הדברים עולה שבקשתו של מש ה להיכנס לארץ נדחתה, והוא הסתפק בצפייה עליה.
ראיית העתיד
אך בפרשת וזאת הברכה מתברר שראיית הארץ לא הייתה ראיית נופים. על הפסוק "וַיַּרְ אֵהוּ... ﬠַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן" רש"י מפרש: "ארץ המערב בשלוותה וחורבנה. דבר אחר: אל תקרי הים האחרון, אלא היום האחרון; הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים".
רש"י מציין ביתר פירוט מה ראה משה: "הראהו את כל ארץ ישראל בשלוותה, והמציקים העתידים להיות מציקים לה; 'ואת כל נפתלי' – הראהו ארצו בשלוותה ובחורבנה... 'הכיכר' – הראהו שלמה יוצק כלי בית המקדש", ועוד.
הבקשה הנוספת
נשאלת השאלה: מדוע באמת הראה הקב"ה למשה את כל האירועים שיתרחשו בארץ עד תחיית המתים, והלוא משה ביקש רק לראות את הארץ, ואת זה היה הקב"ה צריך לתת לו; לשם מה הראה לו את עתידה, בשעה שהוא עצמו לא ביקש זאת? אלא שבהכרח לומר כי ראיית עתידה של ארץ ישראל, עד תחיי ת המתים, היא המענה לבקשתו של משה רבנו. בבקשה הזאת שלו, לראות את הארץ, התכוון משה לדעת גם מה יקרה בה עד תחיית המתים.
אחריות לבני דורו
משה רבנו היה 'הרועה הנאמן' של בני ישראל, ואהב אותם אהבה בלי גבול. כשביקש להיכנס לארץ לא התפלל על עצמו בלבד, אלא על כל אנשי דור המדבר, שמתו במדבר ולא זכו להיכנס לארץ. אנשי דורו יצאו עמו ממצרים, קיבלו עמו את התורה, ראו ניסים ועברו ניסיונות. משה לא רצה להיכנס לארץ לבדו, בלעדיהם.
תשובתו של הקב"ה, "אני מראה לך את כולה", לא סיפקה את משה, שכן אנשי דורו לא זכו לראות את הארץ כמותו. לכן הראה הקב"ה למשה גם את עתידה של הארץ עד תחיית המתים, וכך ראה משה רבנו שבבוא הגאולה גם בני דורו, שמתו במדבר, יקומו לתחייה וייכנסו לארץ. ידיעה זו, שבבוא היום יזכו גם בני דור המדבר להיכנס לארץ הקודש, הניחה את דעתו.
