על כאו"א לעשות חשבון צדק בנפשו: מה עשה עד עתה לקירוב הגאולה?!... ובפרט ע"י ההתבוננות שמשיח צדקנו עומד ומצפה בקוצר רוח לגאול את ישראל
על כאו"א לעשות חשבון צדק בנפשו: מה עשה עד עתה לקירוב הגאולה?!... ובפרט ע"י ההתבוננות שמשיח צדקנו עומד ומצפה בקוצר רוח לגאול את ישראל
... בדורנו זה ניתוסף הדגשה יתירה: כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו הכריז — בשעתו — "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", והודיע, שכבר נסתיימה כל העבודה, ולא נותר אלא "לצחצח הכפתורים", ו"עמדו הכן כולכם" לקבלת פני משיח צדקנו. ועאכו"כ לאחרי שעברו כמה עשרות שנים מאז הכרזה זו.
ובמילא, דבר ברור הוא שדורנו זה הוא דור האחרון של הגלות, ודור הראשון של הגאולה — דוגמת הדור שנכנס לארץ לאחרי חמשה עשר באב שבו "כלו מתי מדבר", ואז נעשו "כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ .. מאותן שכתוב בהן (ואתחנן ד, ד) חיים כולכם היום".
ולכן, בעמדנו בסמיכות ממש לחמשה עשר באב, שבו מודגש ביותר שנמצאים בסיום הגלות ד"מדבר העמים", ו"עומדים להכנס לארץ", באופן של גאולה נצחית שאין אחרי' גלות — צריכה להיות הדגשה והוספה מיוחדת בכל הקשור לקירוב הגאולה (כולל ובמיוחד — הציפי', הבקשה והתפלה על הגאולה (ע"ד ובדוגמת תפלת משה, תקט"ו תפלות, כדי לפעול הכניסה לארץ באופן של גאולה נצחית). על כאו"א לעשות חשבון צדק בנפשו: מה עשה עד עתה לקירוב הגאולה?!...
ובפרט ע"י ההתבוננות שמשיח צדקנו עומד ומצפה בקוצר רוח לגאול את ישראל (כמובן מדברי הגמרא (סנהדרין צח, א) שאינו מתיר שני נגעים ביחד שלא יתעכב כדי קשירת שני נגעים, כמבואר לעיל) — לאחרי שכאו"א ישלים את התלוי בו להחיש את ביאת המשיח, ומכיון שמשיח צדקנו בכבודו ובעצמו עומד וממתין לפעולה שלו, הרי מובן גודל האחריות המוטלת עליו, ביחד עם גודל הזכות כו', שלכן, כשביא משיח צדקנו בקרוב ממש, יורה לכאו"א על פעולתו להחיש ביאתו, ולא רק הדי' בלבד, אלא יוסיף ויתן מעיניו, הן ענינים רוחניים, החל מלימוד התורה, "תורה חדשה מאתי תצא", והן ענינים גשמיים, ש"הטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר" (רמב"ם סיום וחותם הל' מלכים (וספר בכלל)).
וענין נוסף המודגש ביותר בדורנו זה — עבודת השליחות לפעול על הזולת:
כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו — "הנשיא הוא הכל", "לב כל קהל ישראל" — הטיל על כאו"א מאנשי הדור שליחות קדושה להיות "נר להאיר", להאיר אחרים, "נר ה' נשמת אדם", דכל אלו הנמצאים בסביבתו (נוסף על בני ביתו כו'), ובכל מקום שידו מגעת, שיאירו ב"נר מצוה ותורה אור", אשר, עי"ז מבטלים את חשכת הגלות ומביאים את אור הגאולה.
ופרטי הדברים דעבודת השליחות — הלא הם כתובים בריבוי אגרות-קודש שלו, בשיחותיו ובמאמריו כו', וצריך להיות — ש"קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא", למלא את השליחות מתוך מסירה ונתנה (דוגמת המס"נ דפנחס), ע"י הפצת התורה, כולל ובמיוחד פנימיות התורה כפי שנתבארה בתורת החסידות, בח"י היחידה שבתורה, שעי"ז מגלים בחי' היחידה שבכאו"א מישראל (האנשים הנשים והטף), ניצוץ משיח...
(משיחת ש"פ ואתחנן, נחמו, ט"ו מנ"א תשמ"ח (סה"ש ע' 585))
