הרב ראובן מן
תורגם ע"י ב. זילבערשטיין
הקריאה לנדיבות
פרשת השבוע, ויקהל, ממשיכה ומסיימת את התיאור של אופן יצירת חלקי המשכן. כפי שלמדנו, לא הוטל מס למטרה זו. במקום זאת, העם קיבל הודעה להביא את החומרים הדרושים לבניית המשכן, כליו ובגדי הכהונה. בנוסף לחומרים המיוחדים הללו, נדרשו בעלי מלאכה מיומנים – אנשים ונשים שקיבלו מה' חוכמה וכישרון. הם נקראו לעשות מהחומרים הגולמיים כלים ובגדים המעוצבים בדייקנות, המיועדים לעבודת המשכן.
תהליך הבנייה של משה הצליח במידה יוצאת דופן, שכן העם נתן בנדיבות ללא גבול. עד כדי כך, שמשה קיבל דיווח כי העם מביא יותר ממה שנדרש למלאכה. כששמע זאת, הוא שלח הודעה לכולם שיפסיקו לתרום. מתי שמענו רק לאחרונה על מטרת צדקה שעברה את יעד גיוס הכספים שלה וביקשה מהתורמים להימנע מלתת עוד? אני רק שואל.
טבעו הכפול של האדם
מה ניתן ללמוד מהלהט הגובר הזה לתרום – עד כדי כך שהעם ממש נאלץ לשמוע "די"? האדם הוא יצור רגשי מורכב. מההיסטוריה ומאירועי השעה, אנו מודעים היטב לצד האפל שלו. איננו יכולים להתעלם מיכולתו גם להגיע להתנהגות נתעבת כלפי רעהו.
[הצד הרע הזה של האדם מוצג כעת במלואו על ידי המחבלים האסלאמיים של חמאס, חיזבאללה ואיראן, בין היתר. הם נתמכים במלואם על ידי סוג נוסף של מחבלים הפוגעים ביהודים במחאות נתעבות במוסדות הלימוד האמריקאיים והמערביים ובמקומות ציבוריים המשודרים בטלוויזיה. האזרחים ה"בלתי מעורבים" לכאורה של עזה תומכים בחמאס ומריעים כשארונות עם שרידי היהודים שנרצחו – כולל תינוקות שעברו עינויים אכזריים – מועברים לצלב האדום. אף שאסור לנו לגלות רחמים לנבלים אלה, העברתם למקומות מתאימים יותר תהיה מעשה של חסד גדול וצעד הכרחי לעקירת הטרור מעזה.]
עם זאת, למרות חוסר האנושיות של האדם, זה אינו הסיפור המלא. בתוך אותו יצור קיים גם, לצד יצרו הרע, צורך עמוק לתת ולעשות מעשים נאצלים. נכון אמנם שלאנשים יש רצון עז לקבל, אך הדחף לתת גם הוא חזק! אפילו גנבים ועבריינים חשים בצורך זה – אף שמה שהם "נותנים" בנדיבות אינו בהכרח שייך להם. זו המוסריות הידועה כ"רוֹבִּין הוּד", של גניבה מהעשירים כדי לתת לעניים. זו שיטה שגם נבחרי ציבור רבים נראה כי שלטו בה היטב.
[חשוב לציין שהיהדות אינה תומכת בהתנהגות מוטעית זו. גניבה, אפילו שתהא למטרה שנראית ראויה, עדיין היא עבירה, ואסור לקבל תרומות ממקורות פגומים.]
המשמעות העמוקה של הנתינה
מדוע הנתינה לצדקה היא פעילות כ"כ משכנעת ומספקת? לפי שבשלב מסוים, אדם מבין שהוא אינו, בסדר הגודל של הדברים, משמעותי במיוחד, ו* לחיות אך ורק למען עצמו הוא קיום צר ומצומצם ובסופו של דבר בלתי מספק. האדם בטבעו משתוקק ל"מטרה" שתעניק משמעות לחייו. הוא אינו יכול להשיג אושר אמיתי רק על ידי הבטחת צרכיו הגופניים והחומריים, "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (דברים ח:ג). ללא מטרה נעלה יותר, סביר שירגיש ריקנות ודיכאון.
כדי להתמודד עם תחושה זו, אדם מבקש להינשא, לבנות משפחה, לתרום לצורכי קהילתו ולסייע לזולת. הוא עשוי להתנדב מזמנו כדי להדריך נוער, במיוחד מאלה שמגיעים מרקע חלש. אם הוא מצליח להשפיע לטובה על חייו של אדם אחר, הוא יודה שזה מביא לו את השמחה הגדולה ביותר.
נכונותם של בני ישראל לתת
מיד לפני היציאה ממצרים, נצטוו בני ישראל לשאול מהמצרים כלי כסף, וכלי זהב ובגדים, שהגיבו בנדיבות רבה ובשפע. זמן קצר לאחר מכן, נשמעה הקריאה לתרומות לבניית המשכן. אפשר היה לצפות שעבדים לשעבר אלוּ יחששו להיפרד מעושרם החדש שרכשו מהמצרים. אך הם כיהודים כבר הבינו שרכוש חומרי אינו מטרה בפני עצמה, אלא רק משמש בצורה הטובה ביותר לקידום ערכים רוחניים נעלים. ולכן, הם נתנו בהתלהבות.
חשוב גם להכיר בכך שהנתינה של האדם אינה צריכה להיות רק לאחרים; אלא יש לו גם חובה לתת לעצמו. כדי להועיל לאחרים באמת, עליו לטפח את התפתחותו המוסרית והשכלית. ככל שאדם משיג יותר חוכמה ותבונה, כך גדלה יכולתו להשפיע לטובה על אחרים.
בדרך זו, החתירה לידע ולמעשים טובים מיטיבה הן עם הפרט והן עם העולם סביבו.
יהי רצון שנזכה להגיע למטרה נאצלת זו.
שבת שלום.
שאלות? הערות? צרו קשר:
וואטסאפ של הרב מן 0507092372 או מייל [email protected]
וואטסאפ של הרב מיטש רוזנר 0544263419 או מייל [email protected]
