פרשת השבוע פותחת בכך שמשה רבינו הקהיל את עם ישראל וציווה אותם על מלאכת המשכן, ומשה רבינו פתח בהלכות שבת, חכמים למדו מכך כי משה רבינו הזהיר את בני ישראל כי כל מלאכה הנצרכת למשכן אסורה ביום השבת, ולמרות החביבות של המשכן בשבת אסור לבנותה ולעשות את המלאכות שהיו במשכן שהם 39 המלאכות הנצרכות לה. מכאן זהו המקור למלאכות האסורות בשבת קודש.
במאמר של שבוע שעבר למדנו על קבלת שבת מוקדמת, השבוע נתמקד בשאלה מה זה מחייב? התמקדנו בשבוע שעבר בשיקולים לעשות מנין מעריב מוקדם אחרי 'פלג המנחה' - שעה ורבע זמנית לפני שקיעת החמה. כשעיקר השיקולים לעשות כך הוא המצוה להקדים את קבלת שבת ככל שניתן, יחד עם הצורך הגדול בתקופות הקיץ בפרט במדינות הצפוניות יותר שהשקיעה מאד מאוחרת, והדבר מהוה קושי גדול בפרט לזקנים חולים וילדים. מצד שני הבאנו את עיקרי הסיבות להמנע מכך, משום שיש שיטות המחשבים את הפלג בצורה יותר מאוחרת, וכן יש הסוברים שקידוש וסעודה צריך להיות לאחר צאת הכוכבים, וכן קריאת שמע לכל הדעות צריך להיות לאחר צאת הכוכבים, ואסור להתחיל לאכול לפני קריאת שמע, ובנוסף יש חשש מצוי שישכחו לקרוא קריאת שמע שוב. ולסיכום כתבנו כיון שיש צדדים לכאן ולכאן, המשתנים לפי הנתונים של כל מקום ומקום, ראוי להתייעץ עם רב העיר או רב בית הכנסת שיורה האם ראוי לעשות דוקא מנין 'פלג' או שעדיף להמנע מכך.
האם מותר לחלל שבת לאחר שבבית הכנסת בעיר קיבלו שבת? מתי קבלת שבת בבית הכנסת מחייבת את כל בני העיר? מתי היא אינה מחייבת? מה הדין כאשר יש שני מנינים? מה הדין כשיש מנין פרטי קבוע בבית מאוחר יותר? מה דינו של שמתארח במושב שבו יש רק מנין פלג? מה דינו של מי שגר בחו"ל בעיר שבבית כנסת יש בו רק מנין פלג, ויש מנין מאוחר פרטי? האם יש הבדל בין סגנונות הקהילה השונות? מדוע בפראג האלטנוי שוהל חייב את כל העיר? מה הדין כאשר יש מנין שאינו כפי ההלכה? האם יש משמעות למנין שאינו אורתודוקסי? מנין שלפעמים מתפללים לפני הפלג ולפעמים לאחריו, האם הוא מחייב? האם מנין פלג לנועד לנוחות גרידא של המתפללים מחייב את בני העיר? עיר שעקב המרחק והסכנה לשהות בערב ברחוב רק חלק קטן מבני העיר מגיעים לתפילת מעריב, האם זה מחייב? האם הבעל מחייב את אשתו? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.
וע"י בית הוראה ע"ש ברוך וברכה גרוס ז"ל שע"י מכון ירושלים לדיינות
קורא יקר,
פרשת השבוע פותחת במילים: 'וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' (שמות לה א). רש"י מפרש שויקהל פירושו אסיפת העם, אולם הוא מלשון הפעיל גרם לאחרים לפעול, גרם לאחרים להתאסף ע"י דבריו, אך לא אספם בידו. דברי רש"י סתומים מדוע הוא טרח לבאר דבר פשוט כל כך, הרי ברור שמשה רבינו לא משך את בני ישראל בידיו אל מקום האסיפה.
יתירה מזו מה מיוחד כאן יותר מכל מקום שמשה רבינו קרא לעם ישראל והם הגיעו אל מקום האסיפה?
משמעות רש"י שיש כאן פעילות עקיפה בדבריו, כלומר הדברים שמשה רבינו דיבר גרמו להם לפעול יותר מאשר שאר המקומות שהוא קרא להם והם באו ונענו לקריאתו והגיעו אל מקום האסיפה. אולם נשאלת השאלה מהו הנקודה המיוחדת בפרשה אשר בני ישראל שמעו שהיא גרמה להם להתקהל מעצמם?
נאמר כי (ויקהל קצה.)בזוהר הקדוש משה רבינו אסף את העם כלומר הפריש אותם והבדיל אותם מתוך הערב רב, ורק את בני ישראל דיבר וביקש מהם תרומה למשכן, בעוד שהערב רב שגרמו לעם ישראל לחטוא במדבר לא ניתנה הזכות לתרום למשכן.
כאשר משה רבינו רצה להפריש ולהבדיל את העם מהערב רב, רש"י מבאר לנו שהוא לא עשה זאת בפעולה ישירה, הוא לא הפריש אותם בידיו או במעשיו, הוא גרם לכך לקרות לבד ע"י דיבורו. כלומר הוא דיבר דיבורים מסוימים שגרמו לכך שאחרים התקהלו, שעם ישראל התקהל ואילו הערב רב פרשו מההתקהלות.
כאן חשוב מאד להקשיב לפרשה לראות כיצד הדבר הזה קורה. משה רבינו ראה את כולם להוטים ורוצים לבנות את המשכן, את המקום הפלאי השולט שליטה מלאה על הטבע. בתוכנו יש תחושה בלתי נלאית לשלוט על הטבע, אנחנו מחפשים איזה כספומט שנכניס קוד ויתמלאו משאלות ליבנו, שנוכל לשלוט על הבריאה. אולם הוא אמר להם כי השבת שהוא קבלת המציאות של העולם כפי שהיא, זה מעל הטבע, מעל עולם העשיה, עולם של ההשתדלות והפעולות, עולם של לקבל את המציאות שהבורא ברא ויצר, ולהאמין שהכל מאיתו יתברך, ומה שהוא רוצה זה הטוב האמיתי. לקבל את רצון הבורא גם אם היית רוצה שהעולם יהיה אחרת. יום אחד שאנחנו לא פועלים ולא עושים רק מודים להשם על שלמות הבריאה, ואומרים כל מה שהבורא עשה לטובה עשה.
נכון שהתורה המצות המשכן עבודת הקרבנות והתפילות בימינו שהם תחליף של הקרבנות גורמים לנו לשלוט על הטבע לשנות אותו ולנווט אותו כרצוננו. אבל משה רבינו הזהיר את בני ישראל גם כשאתה עומד ליצור את הקוד לכספת, שבות ביום השבת, תזכור שהערך של שבת גובר על הכל. אם רצון הבורא שלא תשנה את המציאות, אל תכפה את דעתך ורצונך על רצון הבורא.
הערב רב שחטא בעגל ראה בעבודת השם סוג של עבודה זרה, קוד שדרכו נוכל לפעול אותו ומופתים, וכאשר משה רבינו הוכיח להם במצרים בעשרת המכות באותות ובמופתים שעבודת השם עדיפה מכל האלילים הם נהרו אחרי משה רבינו ובאו להתגייר, אולם עמוק בלב הם לא רצו לעבוד את השם, אלא חיפשו את הקוד לכספת של המופתים. ולכן כאשר משה רבינו החל לדרוש על השבת הם התפזרו ועזבו, בעוד בני ישראל בני אברהם יצחק ויעקב דוקא התלהבו, בדיוק את הדרשה הזאת הם רצו לשמוע, דוקא הם התקהלו והתקבצו יחד.
ולכן אומר רש"י את 'ויקהל' שהזוהר מפרש שהוא הפרדת בני ישראל מהערב רב, משה רבינו לא עשה בפעולה ישירה, אלא הפעיל אותם, הוא דרש במעלתה שבת, בחיוב לקבל את רצון הבורא ולא לחפש קוד לשנות את המציאות, ואז האחרים פעלו, הערב רב עזבה ובני ישראל התקהל. ואז משה רבינו יכול היה לפנות רק לבני ישראל ולומר להם ממכם הבורא רוצה תרומה למשכן, לכם הוא רוצה לתת את הקוד לכספת לשליטה מלאה על הבריאה.
