במאמרי החסידות מבואר ש"אור, מים, רקיע" מסמלים שלושה שלבים בהתהוות הבריאה: אור הוא מושג מופשט המתייחס לאור האלוקי האינסופי לפני ירידתו להוות מציאות מוגדרת של נבראים, מים מסמלים את מידת החסד והגילוי, היינו כפי שהאור האלוקי כבר יורד ומתגלה להוות נבראים אבל הוא עדיין גלוי והנבראים הם כמציאות מעודנת וזכה, ורקיע מסמל את המציאות הגשמית החומרית כשם שהרקיע ממים שהגלידו, היינו שבמקום להיות מים זורמים נתגשמו יותר.
הדבר נרמז בלשון הפסוק "יום ליום יביע אמר" – יביע הוא כמו "אביע", ראשי תיבות אצילות-בריאה-יצירה-עשיה ו"אמר" ראשי תיבות אור, מים, רקיע, לרמז שהתהוות העולמות היא באמצעות שלושת השלבים הללו.
משמעות התהוות הרקיע
משמעות העובדה שהתהוות הרקיע היא ממים שהגלידו היא שכאשר האור האלוקי יורד ומשתלשל להוות מציאות מוגבלת ומוגדרת הוא עובר שינוי מהותי, היינו מציאות עם גדרים והגבלות. הפער ביניהם הוא כזה שלא ניתן כלל להשוות ביניהם – העדרה השוואה מוחלטת בין האור האלוקי שלמעלה מהגבלות וגדרי הנבראים לבין המציאות המוגבלת של הבריאה.
לאחר הסתלקות הנשמה מהגוף, הנשמה עוברת נהר של אש (רוחנית) כדי שתשכח את ה'מראה' של העולם הזה, כי מאחר שמדובר במעבר של דילוג על פער עצום כל כך, יש צורך בהתנקות מוחלטת ו'שכחה' של המצב הקודם. לאחר ה'טבילה' שמבטלת לגמרי את השייכות לעולם הזה, הנשמה עולה ממצב אחד למצב נעלה ללא כל יחס והשוואה.
