המשמעות הפנימית של צבאות ה'

בתפילתה בה בקשה מה' שייתן לה בן והיא הייתה הראשונה שפנתה לקדוש ברוך הוא בשם זה (ככתוב "ותדר נדר ותאמר, ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך...").

הקדוש ברוך הוא האם לברוא את העולם ונמצא שנשמות ישראל היו קיימות ומושרשות באלוקות עוד לפני שעלה הרצון לברוא עולמות. ושורשה הנעלה אצל הקדוש ברוך הוא בעצמו.

הנשמה ושורשה

הנשמה הגדולה והעצומה בסופו של דבר שכל מטרת הירידה מלכתחילה היא בשביל שלאחר מכן תהיה עלייה למצב נעלה יותר מזה שהיה קודם הירידה. הייתה הנשמה קודם הירידה שאם לא כן איזו תועלת יש מהירידה.

שלבי הבריאה: אור, מים, רקיע

הרקיע שנעשו מכך שהמים הגלידו וקפאו והכוונה לשלב השלישי של "אור מים רקיע" בתהליך הבריאה בו כבר יש מציאות גשמית (ומעין זה הוא גם בבחינת "רקיע" כפי שהיא באור העליון) עם מציאות מוגדרת ומוגבלת. השלב השני בתהליך האמור של "אור, מים רקיע" המים מסמלים זרימה והשפעה לא מוגבלת, כשם שבגשמיות המים עצמם הם לא מציאות עם קצוות מוגדרים אלא דבר שזורם ומתפשט אבל כאשר שופכים את המים לתוך כלי הרי צורתם ומצבם משתנית בהתאם למידות ולהגבלות ולצורה של הכלי, ואם כן לא רק בחינת "רקיע" היא מוגבלת אלא גם בחינת מים מוגבלת.

השלב הראשון בתהליך של "אור מים רקיע" האור מצד עצמו ללא 'ציור' והגדרה, ולא המאור עצמו אלא הארה והתפשטות מעצם המאור, ואמנם אין גבול להארה ולהתפשטות שלו, בכל זאת עצם העובדה שהוא האור ולא המאור היא הגבלה והגדרה מסוימת כך שגם אם הנשמה מושרשת לא רק ב"רקיע" אלא גם ב"מים" ולא רק ב"מים" אלא גם ב"אור", עדיין אין זה תכלית העילוי שיכול להיות.

המאור עצמו

המאור עצמו שבו אין שום גדר ושום הגבלה כלל ומעלימים ומסתירים על האלוקות, האדם בכוח הנשמה שלו, מצד האדם זו עבודה שמחייבת אותו לצאת מההגבלות שלו ובכך הוא עובד ה'.

עבודה בכל מאדך

שמשמעו גם בכל ה"מאד" שלך, למעלה מההגבלות שלך העבודה של יציאה מהגדרים וההגבלות לאדם ונשמתו מתעלית אל הנשמה שלו, מצד האדם זו עבודה שמחייבת אותו לצאת מההגבלות שלו ובכך הוא עובד ה'.

מצד האדם העבודה היא בכל מאדך, בלי גבול מצד האדם. העבודה מחייבת אותו לצאת מההגבלות שלו ובכך הוא עובד ה'.

העלם וגילוי

להוסיף, שעל-ידי זה הוא גם באספקלריא המאירה, שהרי גם בה יש ענין ההעלם, שהיא מעלימה על עצם הבהיקות והבהירות, וכמו שנתבאר לעיל שאספקלריא המאירה קאי על לבושי התורה שהם חכמתו ורצונו של הקב"ה, והרי גם התורה ומצוות נתלבשו בדברים גשמיים, שזהו ענין של העלם. אמנם, כיון שביכולתו להעלים ולהלביש את האור, הרי מזה מוכח שבשורשו הוא נעלה יותר מהאור, ולכן יכול להלביש את האור, אלא שבגילוי הוא למטה יותר, שנעשה בבחינת העלם. אמנם, על-ידי הסרת ההעלם מגיעים למעלה יותר, וכמו בענין המעלה דאור חוזר.

יונתי בחגוי הסלע

יונתי קאי על הנשמה, בחגוי הסלע בסתר המדריגה קאי על ההעלם וההסתר בשהנשמה בגוף ונפש הבהמית, ובפרט בזמן הגלות, מכל מקום דוקא על-ידי העבודה למטה, הן בקיום התורה ומצוות (בחינת אספקלריא המאירה) והן בבירור וזיכוך הגוף ונפש הבהמית (בחינת אספקלריא שאינה מאירה), נעשה הראיני את מראיך וגו'.

צבאות ה'

כפי שכתוב בתורה "בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים". צבאות הוא אחד משמותיו הקדושים של הקדוש ברוך הוא הנקרא פעמים רבות בתנ"ך בשם "ה' צבאות" ושם זה מכוון לכך שהאור האלוקי יורד ומתלבש בעולמות אלו שבהם יש נבראים בעלי מציאות מוגדרת.

אם שמואל הנביא היה הראשון שפנה לקדוש ברוך הוא בשם זה, כפי שנאמר בתפילתה של חנה.