שהעלייה מדרגה לדרגה היא דווקא על ידי הקדמת ההשגה במדרגה הקודמת, וכמו העליות בדרגת הסולם, שכל זה הוא בעליות שבערך זו לזו. וכיון שבעלייה מעולם הזה לגן עדן צריך לשכוח חיזוק דהאי עלמא, הרי מובן עוד יותר שהיא עלייה שבאין ערוך. וכן הוא גם בעליות ממדרגה למדרגה שבגן עדן גופא, דאף שכל המדרגות נכללות גם כן בגן עדן, מכל מקום הרי הן באין ערוך זו לזו. וטעם הדבר, דכיון שגן עדן הוא מבחינת היסוד שהוא סוף עולמות האין סוף, היינו שהאור הוא בבחינת בלי גבול, לכן הנה כל מדרגה שבגן עדן היא בבחינת בלי גבול לגבי מדרגת הגן עדן שלמטה ממנה, ולכן גם בעליות שבגן עדן גופא צריך להיות ביטול השגת המדרגה הקודמת, כידוע בעניין נהר דינור והעמוד שבגן עדן גופא, שזהו לפי שהעליות הם בבחינת אין ערוך. וכמו כן מצינו גם בעניין התורה, שכללותה היא למעלה מהעולמות ובבחינת בלי גבול לגבי העולם הזה, הנהות בה ג"כ עליות שבאין ערוך, וכפי שמצינו ברבי זירא ששם מאה תעניתא לכשח על תלמוד בבלי, בכדי שיוכל ללמוד תלמוד ירושלמי.
ועל פי כל הנ"ל תגדל יותר התמיהה והפלא, איך אפשר שהנשמה שהיא בבחינת נברא, ותוכל ליהנות מזיו השכינה שבגן עדן, שהוא בבחינת בלי גבול, בפרט בבחינות העליונות שבגן עדן.
משה רבינו והעלייה למעלה
העניין הוא, הוא על דרך מה שמצינו בעניין ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. דהנה, משה עלה בגופו למעלה, ולחם לא אכל ומים לא שתה, כי אם לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלים, שהיה ניזון מזיו השכינה, ולכאורה איך אפשר שנברא יהיה ניזון מזיו השכינה, אפילו מצד הנשמה, ובפרט מצד הגוף, שהרי גופו הגשמי של משה היה ניזון מזיו השכינה. אך על זה הקדים הכתוב ויבא משה בתוך הענן, דפעולת הענן היא שהוא מעלים על עוצם בהירות האור, אך אינו מסתיר לגמרי, כי אם שעל ידי העלם זה, נמשכת הארה כו', והוא דוגמת אדם הרואה ומסתכל באור צח על ידי אספקלריא המאירה, שהאספקלריא מעלימה על עוצם הבהירות, ועל ידי זה אפשר לקבל את האור. באופן כזה היתה נבואת משה שנבואה ב'זה', שהוא עניין אספקלריא המאירה. וזהו גם כן בכל אחד ואחד מישראל, בנוגע לנשמתו, שהתורה ומצוות שהם חכמתו ורצונו של הקב"ה וירדו ונתלבשו למטה, הרי הם דוגמת אספקלריא המאירה, והיינו שהם נעשים לבוש לנשמה בגן עדן, שעל ידם ותוכל ליהנות מזיו השכינה, כמבואר בתניא בקצרה.
הדרגתיות בעלייה והכנה
הקדמת, ואדרבה, ההשגה במדרגה הקודמת היא הכנה והקדמה שעל ידי זה יוכל להשיג במדרגה היותר נעלית. ועל דרך זה שמצינו שאחרי ארבעין שנין קאי איניש אדעתא דרביה, היינו דדווקא על ידי ההתבוננות בכל הקשיים מהרב לפני ארבעין שנין, ובכל מה ששמע והשיג בכל זה במשך ארבעין שנין, הנה על ידי זה דווקא קאי אדעתא דרביה, ומשיג לעומק ופנימיות השכל. וכן הוא בכלליות ההשתלשלות דסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שהעלייה מדרגה לדרגה היא דווקא על ידי הקדמת ההשגה במדרגה הקודמת, וכמו העליות בדרגת הסולם, שכל זה הוא בעליות שבערך זו לזו. וכיון שבעלייה מעולם הזה לגן עדן צריך לשכוח חיזוק דהאי עלמא, הרי מובן עוד יותר שהיא עלייה שבאין ערוך. וכן הוא גם בעליות ממדרגה למדרגה שבגן עדן גופא, דאף שכל המדרגות נכללות גם כן בגן עדן, מכל מקום הרי הן באין ערוך זו לזו. וטעם הדבר, דכיון שגן עדן הוא מבחינת היסוד שהוא סוף עולמות האין סוף, היינו שהאור הוא בבחינת בלי גבול, לכן הנה כל מדרגה שבגן עדן היא בבחינת בלי גבול לגבי מדרגת הגן עדן שלמטה ממנה, ולכן גם בעליות שבגן עדן גופא צריך להיות ביטול השגת המדרגה הקודמת, כידוע בעניין נהר דינור והעמוד שבגן עדן גופא, שזהו לפי שהעליות הם בבחינת אין ערוך. וכמו כן מצינו גם בעניין התורה, שכללותה היא למעלה מהעולמות ובבחינת בלי גבול.
