האור האלוקי היורד ונמשך לעולם (במיוחד האור שאחרי ריבוי ירידות וצמצומים משפיע יום וחיות לאומות העולם) עובר דרך שבעים 'שרים' רוחניים (כנגד שבעים אומות העולם) הגורמים העלם והסתר נוסף על האור וכדי להתבטל לאלוקות יש להתבונן שכל החיות של כל העולם היינו שלעומת הקדוש ברוך הוא בעצמו כל מה שנשפע ממנו להחיות ריבוי עצום של נבראים הוא רק מעט מזעיר מאורו הגדול, כמשל אות אחת בלבד. בהם מדובר באריכות על גדולת ה' לברוא נבראים רבים שכולם בטלים לפניו ומגיע להכרה שבאמת כל הבריאה היא כאין ואפס לפני הבורא.
המשנה שעבודת ה' צריכה להיות באופן של עזות היא בדוגמת התנהגות במצח נחושה. ומשמעות הדברים באופן חיובי, למעליותא, בעזות שמצד הקדושה היא דבר שבשבילו יש צורך בתוספת תוקף. לעמוד בתוקף מול המלעיגים ולא להתבייש ולא להתפעל מהם.
התורה היא מהש'נובל' ו'נושר', כביכול, מהחכמה האלוקית העליונה, והדבר רומז לכך שהתוקף לעמוד מול המלעיגים באופן של 'נחושת' בא על ידי לימוד התורה.
בירור וזיכוך הידיים והרגליים
הוא ענין בירור הודמת, ורגליהם הם הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה, ורחצו את רגליהם הוא ענין הסרת הלבושים הרעים, כידוע בענין העלו אבק ברגליהם. שרגל הוא מלכות דקליפה, והוא ענין מחשבה ודיבור מעשה דלעומת זה. ורחיצה זו היא ממי החכמה שנשתן משה, והוא ענין לבושי התורה ומצוות ובירור הנפש הבהמית צריכים רחיצה במי החכמה כו'. וענין זה הוא הכנה לכל עניני הכהונה, הן לכניסה לאוהל מועד והן בקרבתם אל המזבח שבחצר אוהל מועד. דהנה נתבאר לעיל שאוהל מועד הוא כנגד עולם האצילות, וחצר אוהל מועד הוא כנגד עולמות בריאה-יצירה-עשיה. ועל פי זה מובן שבשביל הכניסה לאוהל מועד שהוא ענין ההתכללות באצילות, צריך להיות בירור נוסף על ידי הרחיצה ממי החכמה. מה שכתוב שצריכה להיות הרחיצה גם בקרבתם אל המזבח, אף שהמזבח היה בחצר אוהל מועד שהוא כנגד עולמות בריאה-יצירה-עשיה, הרי זה לפי שכל בירור הוא על ידי החכמה, דבחכמה דוקא אתברירו.
הכנה לעבודת הקרבנות
יש לומר שזהו על דרך מה שכתוב ב'לקוטי תורה' בביאור דאדם כי יקריב, שתחילה הוא עוסק בתורה, וזהו אדם כי יקריב, ואחר כך מן הבהמה גו' תקריבו, שהוא ענין בירור הנפש הבהמית. וזהו ענין התשתפותו של משה בכיור, כי משה הוא בבחינת ביטול דמ"ה, ויתירה מזו, כמו שנתבאר לעיל שהוא בבחינת מ"ה דמ"ה, ולכן על ידו דוקא אפשר להיות כל עניני העבודה כהכנה. בזה יובן גם מה שהיה ענין כללי בכיור, כי כללות ענין הכיור הוא ענין המשכת אלקות לאחרי סליחת החטא (שהוא שנצטוו על עשיית הכיור היה למחרת יום הכיפורים), והיינו שתהיה ההמשכה כמו קודם החטא, ועוד למעלה יותר, שהרי ענין התשובה הוא באופן דכפלים לתושיה.
וזהו גם ענין הכיור שנעשה ממראות הצובאות, שענינו הוא שעל ידי ההעלם מגיעים למעלה יותר בבחינת אור חוזר. וזהו גם מה שכתוב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל גו', שצריך להיות קיבוץ כל הכוחות, הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה, וגם הכוחות הפנימיים, והקהלה צריכה להיות על ידי משה דוקא, בבחינת מ"ה, ומ"ה דמ"ה, שעל ידי זה אפשר להיות המשכת אלקות כמו בתחלת הבריאה, ולמעלה יותר, שזהו ענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
