פירוש הגאון מוהר"ר רבי שמשון בן הר"ר רפאל הירש זללה"ה, עה"פ וַיְנַחֵ ם אוֹתָ ם (נ כא) שתי הוראות ל"נחם": א. חרטה, ב. והפגת צער. והצד השוה שבשתיהן, שהן מורות על שינוי בדעתו של אדם. עד כה היה סבור אדם שהדין עמו, אולי גם התגאה במעשיו, והנה הוא רואה לפתע כי עשה עוול, ועליו להתבייש בו: הרי חרטה. בדומה לכך, אין נחמה אלא זו המשכנעת את האבל ש"גם זו לטובה", לא כנחמת הבבלים: "מאי איכא למיעב אד", עלינו להיכנע לגזירת הגורל (ב "ק לח א). נחמה אמתית מעוררת אמונה: אילו יכולנו לסקור ולבחון את התנאים הקיימים, כדרך שהקב"ה סוקר ובוחן אותם, לא היינו משנים את הדבר, גם אילו יכולנו. כך מנסה גם יוסף לשנות את דעתם על העבר: "אל קים עשה אתכם כלי שרת לאושרי ולאושרם של רבים".
ב"ק לח א רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא, אמרו ליה רבנן לעולא: קום, ניזל נינחמיה. אמר להו: מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא (כלפי מעלה. רש"י) דאמרי "מאי אפשר למיעבד," הא אפשר למיעבד, עבדי! אזל הוא לחודאי גביה, א"ל ויאמר ה' אל משה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמן (שהתחילו בקלקול ושכרו את בלעם) לא כל שכן! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות (גוזלות) טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית. והלא דברים ק"ו, ומה בשביל שתי ידות טובות חס הקדוש ברוך הוא על ב' אומות גדולות ולא החריבן פר, בתו של רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה דהוה חיה.
