אחר הברכה – בשעת האכילה
דייקא מתוך הגשמיות הנשארת מתגלה שאין עוד מלבדו
אין הכוונה לפרש מה שבעולמות העליונים, אלא למצוא את החיבור עם ה' דרך הכוונות
במאמר הקודם ביארנו את סדר הכוונות במטבע הברכות על פי דרך החסידות, שלא מדובר ברמז צדדי שיכולים למצוא על פי הכוונות, אלא נדרש מהיהודי להכיר ולהתחבר ממש למציאות ה' גם מתוך המציאות הפשוטה של העולם הגשמי. ואין הכוונה לפרש את מה שמתרחש בעולמות העליונים בדרך כזו או אחרת, כי מי יעלה לנו השמיימה לומר שאכן זו הכוונה. אלא העניין הוא למצוא את החיבור עם ה' יתברך דרך הכוונות, ולראות איך גם בתוך המציאות הפשוטה שלי, קיימים ונמצאים הדברים האלו. הרי זה כמו כל הדרך של הבעל שם טוב הקדוש, שהעיקר והתכלית היא החיבור וההכרה בה', הן בתורה ותפילה, הן כאשר עוסקים בכוונות ויחודים, והן כאשר עוסקים בקניות או בעזרה עם הילדים. תמיד צריכים למצוא את הדרך איך להתחבר לה' דרך הדברים שאנו עושים.
נשוב כעת בקיצור על כוונת הברכות שהתבארה על פי הרש"ש הקדוש:
באמירת ברוך אתה ה' אלוקנו משפיע ה' יתברך על היהודי התעוררות עליונה, כביכול מבטא את רצונו שהיהודי יכיר ויגלה אותי על ידי המאכל או המשקה הזה. כי לעת עתה אני עדיין נמצא כביכול מחוץ לדבר הגשמי הזה ולא מכירים שאני קיים בתוכו.
באמירת מלך העולם מקבל היהודי על עצמו עול מלכות שמים, להמליך את ה' על ידי הברכה וההכרה שאין בדבר הזה שום חיות חוץ מחיותו יתברך. ולפי מסירות נפשו של היהודי לדבר וביטול רצונותיו לכבוד ה', כך הוא זוכה להשפיע מוחין חדשים של השגת ה', והם נשפעים בתיבות 'שהכל' 'בורא פרי האדמה' וכיו"ב.
וישנם דרגות רבות מסירות הנפש, יש אשר עושה זאת בעצם מה שהוא מברך, ויש מי שזוכה למדרגות גבוהות יותר של מסירות נפש גמורה עד שאין לו בזה שום רצון עצמי בכלל. וכל אחד לפי מסירות נפשו ורצונו, ממשיך מוחין דגדלות והשגת אלוקות.
תחושת ההחמצה – אחרי כוונה כה עליונה עדיין מרגיש טעם והנאה מהאוכל
כעת ברשותכם נשאל שאלה: אין ספק שכל מי שקרא את המאמר המרומם על כוונת הברכות, קיבל מכך התעוררות כלשהי. ומי שאף ניסה ולכוון כך בפועל, בוודאי ובוודאי שהגיע להרגשה נפלאה של קשר ודבקות בה' לא פחות מאשר בתורה ובתפילה, ושמא אפילו יותר מכך, כי זהו הרי חידוש שאינו מצוי להרגיש קשר כזה בסתם יום של חול.
ובכן, האם זה נכון שלאחר מכן הייתה לך תחושת החמצה? אחרי כזו כוונה קדושה ועליונה אני עדיין מרגיש טעם והנאה מהאוכל, ואם לא בכף הראשונה, על כל פנים בהמשך...
הרגשה זו יכולה להתחזק ביתר שאת אצל מי שיש לו יד והבנה בסודות התורה והוא זוכה לכוון בשלימות את כל כוונות הרש"ש, וכן מחבר עצמו לגאולת הנפש בדרך הבעל שם טוב. אצל אחד כזה יכולה להתגבר תחושת ההחמצה ביתר שאת, הוא חשב וקיווה שאחרי כזו ברכה הוא יתחיל לראות אותיות פורחות באוויר, הוא יראה את חיות ה' יתברך שנמצאת בתוך הדבר הזה כמסופר על הרה"ק בעל התניא שבטרם הסתלקותו התבטא לאמור כי הוא לא רואה את הקורה, כי אם את דבר ה' שמחיה אותה. וכן מסופר מעין כך על צדיקים נוספים.
כאשר אותו אחד לא זוכה לכך הוא מתחיל להסתפק בכל הכוונות שהוא כיוון, איך זה מסתדר עם הטעם הגשמי שאני מרגיש?! ואולי אם הכוונות לא עוזרות לי להתרומם, כבר עדיף שאשקיע את הזמן הזה להתבונן בספרי מוסר על גנות ונמיכות הדברים הגשמיים?
ובאמת שקושיא זו מופיעה פעמים רבות מאוד, כגון כאשר מרגיש טעם טוב מדי בטשולנט או בגלידה אחרי תפילת שבת נעלית ומרוממת. אלא שבמקרים מעין אלו עוד יכול האדם לתרץ לעצמו, ניחא הייתי למעלה ונפלתי. אבל בנידון דידן הנפילה היא מהירה מדי... רק הרגע כיוונתי כל כך יפה ומרומם, וכבר נפלתי! היתכן שלא פעלתי כלום?! ואם כזו תוצאה, מנין אקח כח לפעם הבאה?!
זו שאלה כואבת, ונקווה בעזרת ה' לסדר את הדברים וליישבם על הלב להביא גאולת נפש בדרך הצדיקים.
לישוב הדברים נשוב מעט למה שעסקנו בו במאמר הקודם בפרטי הכוונות, ומתוך כך תבוא מנוחה לנפש שוקקה.
מוחין דיניקה – ידיעה כללית שעדיין אינה מתגלה בפרט המאכל הזה
כאמור בתיבות 'ברוך אתה ה' אלוקינו' נמשכים מוחין שנקראים 'מוחין דיניקה', הם מוחין דקטנות. כי בתחילה אנחנו והמאכל עדיין כמו ילד קטן, שאמנם יודעים באופן כללי שיש קב"ה בעולם שמחיה את הבריאה כולה, אבל חסרה לנו עדיין הידיעה הפרטית להכיר אותו כאן בתוך הפרט המסוים הזה. הוי אומר שהחיות שיש למאכל הזה היא עדיין חיות של קטנות. עדיין יש אצלנו מחיצה בין מציאות המאכל לבין מציאות הבורא. לכן אומרים 'אלוקינו' באופן כללי, זה עדיין לא מתגלה בתוך פרטי החיים שלנו.
כי המאכל הוא חלק מחלקי הנשמה שלי שנמצא בתוכו, והעבודה שלי היא לחבר אותו עם מציאות ה' שמחיה אותו. (מה שנקרא העלאת ותיקון הנצוצות) . וכל עוד שלא תיקנתי את זה, הרי זה בבחינת קטנות.
אבל אחרי שאני מתעורר להבין שה' יתברך מצפה לי ולמעשיי, כמו שהתבאר במאמר הקודם שזה מגיע דרך המשיכה שיש לנו למאכל כפירוש הבעש"ט עה"כ 'רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף', ההתעוררות הזו היא המוחין דיניקה שמעוררים אותנו למצוא את ה'. ועל ידי זה מקבל עול מלכות שמים בתיבות 'מלך העולם', וזה מעורר באתערותא דלתתא שכביכול ה' יתברך רואה שבניו חפצים בו ומוכנים למסור את נפשם עבורו. על ידי זה מתעוררים עלינו מלמעלה מוחין דגדלות, ה' יתברך מגלה יחוד עליון חדש וה' יתברך מתגלה בעולם בגילוי חדש ונעלה!
'שהכל נהיה בדברו' – כוס הקפה עצמה נעשית מוחין דגדלות
להיכן נכנסים אותם המוחין דגדלות? איפה ה' יתברך מתגלה? ב'בורא פרי העץ' וכיו"ב.
כי בזמן של מוחין דקטנות נמשך גילוי אלוקות בתיבות 'ברוך אתה ה' אלוקנו', ועכשיו כבר נכנסים מוחין גדולים ב'שהכל נהיה בדברו'. גיוואלד! כוס הקפה שאתה שותה היא אינה אלא מוחין דגדלות! היא מגלה אלוקות יותר מאשר ב'ברוך אתה ה' אלוקנו'!
המציאות של העולם מתהפכת לגמרי על ידי הברכה שלך, והכל הופך לגילוי של 'אתה ה' אלוקנו'! עכשיו רואים את ה' יתברך מתוך הגשמיות של העולם!
הערה ראוי לציין את דבריו של המגיד הגדול זי"ע, שאמר שכאשר יהודי מתפלל עם פירוש המילות בלבד, אזי לכל תיבה יש את הפירוש שלה, כגון ברוך, אתה וכו'. רק כאשר הוא אומר את שם ה' הריהו מזכיר את שמו יתברך. לעומת זאת מי שמתפלל על פי הכוונות, הרי שכל תיבה ותיבה היא שם ה' בפני עצמה!
אדרבה – רואים כוס קפה, ויודעים בבהירות שאין כאן מציאות נפרדת ממנו
כעת בוא חשבון: מה אמור להתרחש אחרי ברכה שכזו? האם מה שצריך לקרות הוא שדבר המאכל יעלם ובמקומו נראה אותיות פורחות? אדרבה ואדרבה! רואים כאן כוס קפה עם חלב וסוכר, אבל יודעים בבהירות הגדולה ביותר שאין כאן כל מציאות נפרדת ממנו חלילה! העולם כולו והקפה שלי בכללו הם גילוי שדרכם רואים את ה' אלוקנו מלך העולם!
הן בזה השתבח אברהם אבינו ע"ה: 'עד שלא הייתי אני, היית נקרא אלוקי השמים, ואני הרגלתי את שמך בעולם'. ואנחנו ממשיכי דרכו בקודש לגלות את אור ה' בתוך העולם!
נמצא שאין כאן כל סתירה במה שאנחנו רואים ומרגישים את הגשמיות לבין אמת ה'. רק לפני שברכנו הייתה בכך סתירה ולא היינו מסוגלים לראות את גשמיות העולם, כי היא הסתירה לנו את מציאות ה'. אבל עכשיו? אדרבה, לא רק שהעולם הגשמי לא מפריע לי, הוא עוד מסייע בעדי!
אין לחקות את עבודת הצדיקים שנמנעו מכל הרגשה גשמית
אלא שעדיין ישאל השואל הרי ראינו שצדיקי הדורות היו נמנעים כליל מכל הרגשה גשמית שהיא. ובכן ראשית כל מאן יימר שהייתה זו דרכם כל הזמן? אבל גם אם אכן נאמר שהיו צדיקים שאחזו דרכם בקודש להתרחק לגמרי מהנאות, כמו הצדיקים שהיו מוסיפים כמויות גדולות של מלח למאכלם עד שלא היה ראוי לאכילה, או שהיו בולעים את המאכל בלי להרגיש בו טעם. מכל מקום פשיטא שאין מקום לחקות את עבודתם של הצדיקים, כמו שכל אחד מבין שאין מקום לחקות את עבודת האכילה של הרה"ק מאפטא זי"ע וכיו"ב. אין איש דומה לחברו וכל אחד צריך לעבוד את ה' לפי דרכו הוא, ואין אדם דומה לחברו. ובוודאי שלחקות את מעשי הצדיקים אין כל מקום, שהיו הם אש וכל מעשיהם א שטיק פייער!
עיקר העבודה היא להבין שבאמת לאמיתה הגשמיות אינה סתירה למציאות ה'. ואם אמנם אחרי הברכה לא משתנה שום דבר בחיצוניות של העולם, אבל המציאות הפנימית שלו משתנה לגמרי. וגם אם רואים פעם סיפור על צדיק שהתנתק לגמרי מהרגשת טעם באוכל, מכל מקום השאיפה שלנו לא אמורה לראות אותיות פורחות וכיו"ב. זה יכול להיות מאוד מרומם ונחמד, אבל השאלה היא מה רצון ה'.
רצון וכבוד ה' הוא שלא רואים כל הזמן, או שבכלל לא רואים שינוי במציאות הגשמית, ולמרות זאת מאמינים שאין כלום בעולם חוץ ממציאות ה'.
מטרת הברכה והכוונה היא לא להקל עלי מלראות ולהרגיש את גשמיות הדבר, למרות שגם זה באמת נעשה במדה מסוימת, כי ההבנה שיהודי מבין למה הוא נמשך לדבר מה, שכל זה נעשה עבור שליחות מסוימת שיש לו בזה, אם באכילה ואם בהימנעות מאכילה. ההבנה הזו היא הדרך המושלמת ביותר לשמור על האדם שלא ייגרר אחרי גשמיות העניינים יתר על המידה, כי כשהוא מבין שיש כאן פנימיות, הוא מקבל כח להחזיק מעמד כראוי.
המטרה העליונה – לעשות נחת רוח לבורא דייקא מתוך ההסתר והגשמיות
אבל לא זו היא המטרה העיקרית בכוונת הכוונות וייחוד הייחודים. המטרה העליונה היא אחת: לעשות נחת רוח לבורא יתברך! ה' יתברך רוצה שאני אחשוב ואכוון את כוונת הברכות וכן את כל הכוונות והמחשבות שמכניסות את אור ה' בעולם, ושזה ייעשה בחיבור עמוק של הלב לה' ורצון לעשות נחת רוח לפניו ולהידבק בו, כל אלו פועלים נחת רוח מופלגת לעילא. ויש נחת רוח מיוחדת שנפעלת דווקא באופן הזה, מתוך ההסתר והגשמיות.
אלא מאי, הלב שואל הרי גיליתי אותו, ובכן למה אני לא רואה אותו?
שאלה זו לא מחכמה היא באה, נראה כי הברכה הראשונה עוד לא הביאה אותך לאמונה שלימה, נו, אולי בברכה אחרונה תשלים זאת...
כי למה זה בוער לך כל כך לראות את מציאות ה', וכי אינך מאמין? הלא זו כל תכלית הברכה להעניק לך בהירות מושלמת באמונה, שאין שום מציאות אחרת חוץ מה', גם אם וכאשר אתה לא רואה זאת בעיניך.
גם אם אתה עדיין לא בדרגה שלא לרצות לראות, מכל מקום עצם זה שאתה לא רואה זה גופא נותן לך דרך להמשיך ולגלות עוד ועוד חלקים מגילוי כבוד ה'. כי אם אחרי כל ברכה היה מתגלה האור בגלוי ממש, שוב כבר לא היה מה לגלות, והרי ה' יתברך רוצה שנגלה אותו בעוד כל מיני מקומות נסתרים, ודווקא בגלל שהאמת עדיין נסתרת, שייך לגלות אותו שם.
