עקידת יצחק באור פנימי

מאמר מיוחד לפרשת וירא, בדרך הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו

פתח דבר. חז"ל אומרים לנו "מעשה אבות סימן לבנים". ואף שידענו כי אין לנו שמץ של השגה, ולו הקלה ביותר, באבותינו הקדושים ואפילו בשיחת חולין שלהם – מכל מקום, היות והתורה מספרת לנו על ארחות חייהם כדי שנלמד מהם סימן לבנים, הרי שקבלנו רשות, ואף חובה, לדרוש וללמוד בדרכי עבודתם, וללקוט מהם ארחות חיים לנו ולבנינו.

מהלכים וביאורים רבים נאמרו בנסיון העקידה, ונענה אף אנו את חלקנו בס"ד.

פרק א'

פתיחה

מה גדלו של נסיון העקידה מכל נסיונותיו של אברהם אבינו ◇◆◇

נסיון העקידה נזכר בכל ראש השנה, ויש להבין מה נשתנה מכל הנסיונות

א] לכאורה יש להבין: מה היא הגדלות המיוחדת שבנסיון העקידה? הרי אברהם אבינו כבר עבר נסיונות רבים כל כך, ועמד בכולם – ומדוע יעלה על הדעת שבנסיון זה לא יעמוד? אמנם הקרבת הבן לקרבן היא נסיון גדול, אבל באותם הדורות היה זה דבר מצוי ומקובל, ולא היה אמור להיות בו קושי יוצא מן הכלל. היה בודאי הקושי שבדבר, אחר שאברהם אבינו דרש כל ימיו נגד מנהג קלוקל זה; ואף על פי כן עדיין יש להבין, מה מיוחד בנסיון זה, שאנו מזכירים אותו בכל ראש השנה, ועל ידו נמתקים הדינים מעל בני ישראל בכל הדורות. (ואין זו קושיא, אלא לחדד את הענין כדלהלן.)

סיכום הדברים

נסיון העקידה נזכר בכל ראש השנה ועל ידו נמתקים הדינים; ויש להבין מה נשתנה מכל הנסיונות, הלא הקרבת בן היתה דבר מצוי באותם הדורות.

העבודה למעשה

א. בשעה שאומר בכל יום את פרשת העקידה, יתן אל לבו שלא נסיון מן הנסיונות הוא, אלא יסוד שעליו עומדים כל הדורות, ויתעורר לבקש להבין מה הוא, ולהתחזק בו בעבודת אותו היום.

פרק ב'

הבחירה הנצחית

"אעשך לגוי גדול" – בחירה נצחית בזרעו עד העולם ◇◆◇

כל חייו של אברהם אבינו מוקדשים לדבר אחד – לגלות את מציאות ה' בעולם

ב] כדי להבין את הענין לאשורו, עלינו להתבונן ראשית כל: מי היה אברהם אבינו? אדם שכל חייו מוקדשים לדבר אחד בלבד – לגלות את מציאות ה' בעולם! אין דבר מלבד זה שמעניין אותו ותופס אצלו מקום. בשביל זה הוא מוסר את נפשו ונכנס לכבשן האש, ובשביל זה הוא עומד בגבורה בכל הנסיונות שעברו עליו. אין לו שום נגיעה עצמית מכל צד – רק להכיר את מי שאמר והיה העולם!

"אעשך לגוי גדול" – מתנת "נשמת ישראל", בחירה נצחית בזרעו

ג] והנה יום אחד מתגלה אליו ה' יתברך ומבטיחו "ואעשך לגוי גדול" – אני נותן לך את המתנה הגדולה שנקראת "נשמת ישראל". הקב"ה אינו מבטיחו סתם ילדים, אלא ילדים כאלו שימשיכו את הדרך אשר הוא התחיל לגלות, וכל אחד מצאצאיו יתכבד לגלות חלק מסוים ממציאות ה' בעולם.

בזה אמר לו הקב"ה: אכן מצאה דרכך חן בעיני, ואתה הוא שנבחרת למלא את השליחות הזאת לדורי דורות. ואין זו בחירה זמנית בך בלבד, אלא בחירה נצחית בזרעך עד העולם!

ולפתע נצטווה להקריב את הנצחיות שכבר הובטחה לו – "וישכם אברהם בבוקר"

ד] עד שלפתע נתהפך העולם: אברהם אבינו מצטווה להעלות את בנו לקרבן על גבי המזבח! לוותר על הכל! אין עוד המשך – הכל נגמר! לא בהקרבת בן לבדה מדובר כאן, שגם היא נסיון קשה, אלא בהקרבת הנצחיות שכבר הובטחה לו!

ואברהם אבינו – "וישכם אברהם בבוקר". אינו ממתין רגע, ואינו חושש לכלום; אם הקב"ה ציווה – יעשה עבורו את הכל!

ולכאורה, למי שהוא "עפר ואפר" אין זה נסיון לוותר על שלו – כמעשה ר' צבי בן הבעש"ט

ה] ואמנם אולי היה מקום לומר: אחר שאברהם אבינו כבר אמר "ואנכי עפר ואפר", הרי אינו נחשב בעיני עצמו לכלום, ומה הגדולה בכך שויתר על דבר שהוא שלו? נתאר לעצמנו את הרה"ק ר' צבי בן הבעש"ט זי"ע, אשר כידוע נתמנה בתחילה לממלא מקום אביו, עד שביומא דהילולא הראשון של אביו פשט את בגדי האדמו"ר והלבישם למגיד הגדול זי"ע, באמרו שהשכינה נטלה מקלה ותרמילה ועברה למעזריטש. וכי נאמר שהיה זה נסיון עבורו? על צדיקים ענקי עולם שכאלו לא שייך לומר שזוהי גדולתם – וכי יתכן שיעשו אחרת ממה שנצטוו? ובפרט כשמדובר באברהם אבינו, ראש המאמינים, "עפר ואפר", בלי שום רצון עצמי כלל וכלל.

סיכום הדברים

לא הקרבת בן בלבד נדרשה כאן, אלא הקרבת הנצחיות שהובטחה לו; ואברהם אבינו "וישכם בבוקר" – אינו ממתין רגע ואינו חושש לכלום. ועדיין צריך ביאור, שהרי לצדיק שכמותו אין בויתור לבדו נסיון.

העבודה למעשה

א. יזכור שכל תכלית חייו לגלות את מציאות ה' בעולם, ושהוא עצמו חלק מן הבחירה הנצחית שנבחר בה זרע אברהם אבינו.

ב. בשעה שמזדמן לפניו רצון השי"ת, לא ימתין ולא יחשוש, אלא יעשה רצונו ית' מיד ובזריזות – "וישכם אברהם בבוקר".

פרק ג'

"אני מאהבתי לא זז"

גדלות הנסיון – שלא הרהר אחר מדותיו ית' ◇◆◇

הגדלות היתה שלא הרהר כלל שמא זזה האהבה ממקומה

ו] ושמא יש לפרש כאן ענין עמוק יותר. הנסיון לא היה לוותר על הזכות הנצחית – את זאת בודאי יעשה בשמחה, אחר שהקב"ה ציווהו. אלא יש לומר שהגדלות היתה שאפילו לא הרהר אחריו! כלומר: כאשר הבטיחו הקב"ה זרע שימשיך את דרכו, בודאי נתמלא אברהם אבינו שמחה גדולה על בשורת הזרע, וביותר על האהבה הגדולה שנתגלתה אליו. וכעת, כשנצטווה לשחוט את אותו הבן, היה מקום לומר שזזה האהבה ממקומה. אבל אברהם אבינו אינו מהרהר! הוא כביכול אומר: אני מאהבתי לא זז! יודע אני שהקב"ה בחר בי ואני בחרתי בו, ויותר מזה אינו מעניין אותי כלום! שום דבר בעולם לא יוכל להזיז אותי מן השמחה ומן הבחירה הזו!

טענת הס"מ "ה' כבר לא רוצה אותך" – ואברהם אבינו עמד בה בשלימות

ז] כנגדו בא הס"מ ואומר: הנה, אתה רואה, ה' כבר אינו רוצה אותך; ציווה עליך לוותר על הזכות, כי כבר אינך רצוי לפניו. כמה חלישות הדעת עלולה להיגרם מדברים כאלו! כי אמנם הוא מצדו מוכן להקריב את הכל – אבל לא זה הענין. ואברהם אבינו עמד בזה בשלימות: איני יודע ואיני מבין כלום. כשם שהקב"ה בחר בי ובזרעי, כך ציווה עלי להקריב את בני. אין בכך שום סתירה, אף שאיני מבין איך יתכן הדבר – ואיני מנסה כלל להבין.

האמונה שהשי"ת רוצה בנשמות ישראל – ונסיון זה עומד לנו בכל הדורות

ח] אני ממשיך להאמין שה' יתברך בחר בי ובזרעי, ושהוא רוצה בנשמות ישראל – שזוהי עיקר האמונה שנתייחדו בה בני ישראל מכל גויי הארצות – ושום רוח שבעולם לא תוכל להזיז את האהבה הזו ממקומה!

נסיון כזה עוד לא היה לו עד עתה! ונסיון זה הוא העומד לנו בכל הדורות, עד ביאת הגואל!

סיכום הדברים

עיקר הנסיון לא היה הויתור בלבד, אלא להמשיך ולהאמין שהשי"ת בוחר בנו ורוצה בנשמות ישראל, אף כשהס"מ טוען "ה' כבר לא רוצה אותך".

העבודה למעשה

א. בשעה שנדמה לאדם שהשי"ת כבר אינו חפץ בו ח"ו, ידע בבירור שזוהי טענת הס"מ, ואל יתבלבל ממנה, אלא יאמר בלבו כאברהם אבינו: "אני מאהבתי לא זז" – הקב"ה בחר בי ואני בחרתי בו.

ב. כשאינו מבין את דרכי ההשגחה עמו, אל יבקש ליישב הכל בשכלו, אלא יחזיק באמונה שאין בכך סתירה לאהבתו ית'.

פרק ד'

"במה אדע"

הבחירה בישראל אינה תלויה בשום דבר ◇◆◇

"במה אדע כי אירשנה" – רצה לדעת איך יזכו בניו להכרת אלקות כמותו

ט] ויש להוסיף: כידוע, בשעה שהבטיחו הקב"ה על הזרע ועל הארץ, שאל אברהם אבינו "במה אדע כי אירשנה", ובעקבות כך באה הגזירה "ועבדום ועינו אותם" וכו'. ויש להבין: וכי בשביל שאלה אחת בא עונש כזה? אלא הביאור הוא, שאברהם אבינו לא שאל מתוך סקרנות גרידא ח"ו. הקב"ה הבטיחו זרע שיהיה במדרגת "חלק אלוה ממעל", אבל אברהם אבינו אינו מסתפק בכך – רוצה הוא לדעת איך יזכו בניו לדרגה של הכרת אלקות כמו שזכה הוא.

התשובה – הירידה למצרים, ששם נצרפו בכור הברזל ויצאו "ברכוש גדול"

י] והתשובה על כך היא הירידה למצרים: שם נזדככו ונצרפו בכור הברזל. על ידי שכלל ישראל נתחזק באמונה בתוך כל הצרות והיסורים שעברו עליו במצרים, זכו להתעלות למדרגת האמונה של אברהם אבינו!

וביציאת מצרים אמר הקב"ה: הרי הבטחתי לאברהם אבינו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". כלומר, לא הירידה לבדה היתה הענין, אלא שיצאו משם במדרגות גבוהות; ולשם כך צריך היה לקרוע את הים, ולהביא לידי "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – האמונה שה' בחר בעמו ישראל, בחירה שאינה תלויה בדבר

יא] ומה הענין להאמין במשה אחר שכבר מאמין בה'? אלא הביאור כאמור: נדרשת מיהודי אמונה לא רק בכך שה' ברא את העולם והוא כל יכול, אלא גם אמונה בדבריו של משה רבינו, שאומר שה' בחר בעמו ישראל! בתחילה מיאנו ישראל להאמין בכך, כי ידעו את שפל מצבם – "הללו והללו עובדי עבודה זרה". אבל אחר שראו את הנסים הנוראים והנפלאים בים סוף, נוכחו לדעת שהבחירה בהם אינה תלויה בשום דבר!

להמחשת הענין – משל הירושה

אפשר להמשיל את שאלתו של אברהם אבינו לילד שקיבל ירושה גדולה, אבל עלול הוא לאבד את הכל ח"ו. לכן מבקש אביו דרך שיצטרך לעמול כדי להגיע לירושה, וכך בודאי ישמור עליה כראוי. אבל האמת היא שהירושה שרירה וקיימת, בלי קשר לשום דבר.

סיכום הדברים

מלבד האמונה שהשי"ת ברא את העולם והוא כל יכול, נדרשת מיהודי אמונה שהשי"ת בחר בעמו ישראל – בחירה ששרירה וקיימת בלי קשר לשום דבר; והעמל והיסורים אינם אלא כדי שישמור עליה כראוי.

העבודה למעשה

א. יחזק אמונתו לא רק בכך שהשי"ת ברא את העולם והוא כל יכול, אלא גם שבחר בעמו ישראל ובו עצמו, ובחירה זו אינה תלויה במצבו ובמעשיו.

ב. בשעה שעוברים עליו צרות וקשיים, ידע שכך נצרפו ישראל במצרים כדי לזכות לאמונה של אברהם אבינו, ויתחזק באמונה בתוכם.

פרק ה'

שלימות העבודה

חיבור מדת הרחמים עם מדת המשפט ממשיך לעולם את נשמות ישראל ◇◆◇

רצונו ית' להתגלות בשני אופנים – רחמים ומשפט, ושלימות הגילוי בחיבור שניהם

יג] והנה רצונו יתברך להתגלות בעולם בשני אופנים: האחד – מדת הרחמנות, והשני – מדת המשפט. ויש לדעת, כי שלימות הגילוי היא אך ורק בהיקבץ שני הענינים יחדיו, ויהיו תמים בלי חסרון באחד מהם.

רחמים בלי משפט – כמי שאין לו בנים, ובסוף דרכו ריקנות

יד] מדת הרחמים הפשוטים בלי דין כלל: מי שצועד בדרך זו של רחמים בלי משפט, הרי הוא כמי שאין לו בנים, והרגשתו הפנימית היא שאין המשכיות לעבודתו בעולם. ואף אם בראשית הדרך יחוש אור גדול והתלהבות נפלאה בהשגות של מדת הרחמים, מתוך החידוש שבדבר – בהמשך דרכו יחוש ריקנות וחוסר סיפוק, כיון שאין לעבודתו כלים להיאחז בהם ולהימשך לנצח.

משפט בלי רחמים – דקדוק וחומרות, ובסופו קרירות וחוסר חיות

טו] וכן לאידך גיסא, מדת המשפט: אם יקום אדם ויעסוק כל ימיו ולילותיו אך ורק בדקדוק עשיית המצוות, ידיר שינה מעיניו ויעסוק לילות כימים בתורה ובעבודה מתוך מיעוט תענוג – הנה אמנם בתחילת דרכו יתמלא חיות מכל חומרה ודקדוק דין, אבל לבסוף, כמה שישקיע בעבודה זו, אם לא יכיר ברחמיו יתברך ולא ישתף בה את מדת רחמנותו, הרי עבודתו כביכול בלי המשכיות ונצחיות, ויהיו כל ימיו בתחושת ריקנות וחוסר סיפוק. ויסתובב מלא פליאה: והלא אני עושה ופועל הכל כפי שדורשים ממני – מדוע זה נעשים כל מעשי בקרירות ובחוסר חיות?!

הזוכה לשלימות העבודה – שמח וטוב לב תמיד, וממשיך הולדת ישראל בעולם

טז] לעומת זאת, מי שזוכה לשלימות העבודה – כל חייו משתנים מן הקצה אל הקצה. ואתה תחזה את מעלת הצדיקים: יחד עם השתוקקותם ושאיפתם לעלות ממדרגה למדרגה, מלאים הם שמחה וטוב לבב תמיד; כי הם משיגים את ה' יתברך כביכול, וממשיכים את ענין ההולדה של עם ישראל בעולם.

רק אחר העקידה זכה אברהם אבינו להמשיך לעולם את נשמות ישראל – כדברי האר"י הקדוש

יז] אברהם אבינו, שתפקידו היה להמשיך לעולם את הדבר הנשגב והעצום הלזה – "נשמת ישראל" – כדי שיוכל להמשיכו כראוי, היה צריך שגם עבודתו שלו תהיה באופן המושלם כאמור; ושלימות זו באה לידי ביטוי בעשרת הנסיונות שעברו עליו. רק אחר עקידת יצחק, אחר שעמד איתן בכל הנסיונות, אז זכה להמשיך לעולם את נשמות ישראל. וכך גילה האר"י הקדוש, כי עד העקידה היתה ליצחק אבינו נשמה מצד הנוקבא ולא היה יכול להוליד, ורק אחר העקידה זכה לנשמה מבחינת דכורא ונעשה ראוי להעמיד בנים. כי אכן כן: רק אחר שכלל אברהם אבינו בשלימות את מדת האהבה והרחמנות עם מדת הדין והמשפט, זכה לשלימות ההכרה כרצון ה', ונעשה ראוי להמשיך לעולם את תכלית הבריאה – ישראל שעלו במחשבה תחילה.

סיכום הדברים

שלימות הגילוי היא בחיבור מדת הרחמים עם מדת המשפט; רחמים לבדם אין להם כלים, ומשפט לבדו מביא קרירות; ורק לאחר העקידה, שכלל אברהם אבינו את שתיהן בשלימות, זכה להמשיך לעולם את נשמות ישראל.

העבודה למעשה

א. ירגיל עצמו לקיים המצוות בדקדוק, ועם זה יכיר ברחמיו ית' שבתוכן; וכשאין בידו ללמוד אלא זמן מועט, יעשה זאת בשמחה, שזהו תפקידו כעת.

ב. כשמרגיש קרירות וחוסר חיות אף שעושה הכל כדרוש ממנו, יבדוק שמא חסרה בעבודתו הכרת רחמיו ית', ויוסיף בה.

פרק ו'

"וכמעט שלא נשחט"

עיקר רצון ה' – לחיות ולגלות את מציאותו בעולם ◇◆◇

כיצד נפטרה שרה אמנו משמיעת העקידה, ומהו לשון "וכמעט שלא נשחט"

יח] התורה הקדושה מספרת על פטירת שרה אמנו, ורש"י הקדוש מבאר: "ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה". והשאלה זועקת: כיצד יתכן ששרה אמנו, שהיתה גדולה מאברהם אבינו בנביאות, תיפטר מן העולם משמיעת מעשה העקידה? ועוד יש לדקדק בלשון "וכמעט שלא נשחט" – לכאורה היה צריך לומר "כמעט שנשחט"!

תירוץ הספרים הקדושים – נבהלה שמא לא עמדו בנסיון לשמוע בקול ה'

יט] תירוץ נפלא מובא בספרים הקדושים (להבת דוד ועוד): דווקא "כמעט שלא נשחט". שרה אמנו ודאי היתה מוכנה, כמו אברהם אבינו, להקריב את יצחק. מה שמעה? שהולכים להקריב את יצחק קרבן לה' – וברגע האחרון לא נשחט. מזה נבהלה: מה! איך יתכן שלא עמדו בנסיון לשמוע בקול ה'? הרי לרצון ה' רצתה ילד! ואף שלאדם מגושם נשמע הדבר כדמיון, למי שנכנס באמת לעבודת ה' הרי זה מובן, עד שזהו הפשט הפשוט.

עיקר רצון ה' – שיחיה היהודי באמונה ויגלה שה' נמצא כאן

כ] אבל האמת היא שיש בדבר סוד עצום: עיקר רצון ה' אינו שהנשמה תצא אליו מרוב כיסופין – "זיך אויסגיין פאר דעם אייבערשטן" – אלא בעיקר שהיהודי יחיה באמונה אמיתית ובחיבור עמו. וזה באמת קשה הרבה יותר, וזהו עיקר רצונו יתברך בעולם. כל הבריאה כוספת לה' ורוצה לחזור ולהיכלל בו – חוץ מנברא אחד: נשמת היהודי. גם היא ודאי רוצה לחזור אליו יתברך, אבל עוד יותר רוצה היא לגלות איך שה' נמצא כאן, בעולם שלנו.

חידוש העקידה – "שלא להישחט על פי רצון ה'", ובזה נעשים שותפים במעשה בראשית

כא] וזהו עיקר החידוש של העקידה: שלא להישחט על פי רצון ה' – וזהו עוד יותר עיקר כוונתו יתברך. לא שתצא הנשמה מן הגוף, אלא קבלה אמיתית של מסירות נפש לגלות בבריאה את מציאות ה'; ובזה נעשים באמת שותפים במעשה בראשית.

סיכום הדברים

עיקר רצון ה' אינו שתצא הנשמה אליו מרוב כיסופין, אלא שיחיה היהודי באמונה ויגלה שה' נמצא כאן; וזהו חידושה של העקידה – "שלא להישחט על פי רצון ה'".

העבודה למעשה

א. לא יברח מן העולם, אלא יקבל על עצמו מסירות נפש אמיתית לחיות בו באמונה, ולגלות בכל יום שה' נמצא כאן.

ב. בשעה שמתעוררים בו כיסופין גדולים, יכוונם לחיות את היום הזה עם ה', ולא לצאת מן העולם.

פרק ז'

זכירת העקידה בראש השנה

בתקיעת שופר נזכרים שהקשר בין השי"ת לישראל נצחי ◇◆◇

עבודת אלול – לצאת מן הכבוד העצמי ולהיכלל בכבוד ה'

כב] כל ה"עבודה" של חודש אלול היא: להפסיק להסתכל על עצמנו כמציאות נפרדת, ולהתחיל להבין שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנו ומכבודו יתברך. זהו עיקר התשובה; ולכן כתוב בליקוטי מוהר"ן (תורה ו'), שמי שרוצה לזכות לתשובה צריך לצאת מן הכבוד שלו – לצאת מן המציאות שבה הוא חושב רק על עצמו כילד קטן – ולהיכנס לכבוד ה', להיות חלק בלתי נפרד ממשהו גדול הרבה יותר מעצמו: מכבודו של ה'.

לשמוע את בזיונו ולשתוק – ובזה נכלל בכבוד ה'

כג] כדי לזכות לתשובה אתה נדרש לשמוע את בזיונך ואת חוסר הצלחתך – שחשבת שיש לך מציאות לעצמך – ולקבל באהבה את הבזיונות שלך, בין מאנשים אחרים ובין מעצמך מחוסר הצלחתך, ולשתוק עליהם ולקבל את המציאות הזאת. ובכך תזכה להיכלל בכבוד ה', ותבין שרק החיבור שלך עם ה' הוא ההצלחה היחידה האמיתית.

טעמי תקיעת שופר – והעקידה מזכירה שהקשר בין ה' לישראל נצחי

כד] ויש לחבר לזה את ענין תקיעת שופר. יש טעם אחד, שמעוררים אותנו "עורו ישנים מתרדמתכם", וטעם נוסף – המלכת המלך בשופר; ובאמת אפשר לומר ששני הטעמים אחד הם: על ידי שממליך את המלך בכל ענייניו, על ידי זה מתעורר מן השינה. וכן הטעם לזכור את עקידת יצחק, ששם באמת היה הנסיון של אברהם אבינו להבין, שהקשר בין ה' יתברך לעם ישראל הוא דבר נצחי, ואפילו אם למראית העין נראה אחרת – אין שייך כלל מציאות אחרת, ודו"ק.

סיכום הדברים

עבודת אלול והתשובה היא לצאת מן הכבוד העצמי ולהיכלל בכבוד ה'; ובתקיעת שופר אנו זוכרים את העקידה, ששם היה הנסיון להבין שהקשר בין השי"ת לישראל נצחי.

העבודה למעשה

א. בשעה ששומע קול השופר ונזכר בעקידה, יעורר בלבו שהקשר בינו לבין השי"ת נצחי, ואפילו אם למראית העין נראה אחרת.

ב. בכל ימות השנה יקבל באהבה ובשתיקה את חוסר הצלחתו, ויזכור שרק החיבור עם ה' הוא ההצלחה האמיתית.

מילואים בשאלות ותשובות

שאלות שהלומד שואל את עצמו כשבא לקיים את הדברים בפועל ◇◆◇

שאלה: הלא יודע אני את שפל מצבי, ואיך אאמין שהשי"ת בחר בי דווקא?

תשובה: כך טענו ישראל במצרים, שידעו את שפל מצבם – "הללו והללו עובדי עבודה זרה" – ואחר שראו את נסי ים סוף נוכחו לדעת שהבחירה בהם אינה תלויה בשום דבר. כמשל הירושה: העמל אינו אלא כדי שישמור עליה כראוי, אבל הירושה עצמה שרירה וקיימת בלי קשר לשום דבר.

שאלה: הרי מוכן אני למסור הכל לה', ומה עוד נדרש ממני?

תשובה: לא הויתור לבדו הוא עיקר הנסיון. העיקר הוא שלא להרהר שמא זזה האהבה ממקומה, ולא להתבלבל מטענת הס"מ "ה' כבר לא רוצה אותך"; אלא לומר כאברהם אבינו: "אני מאהבתי לא זז".

שאלה: מקיים אני את המצוות בדקדוק ובחומרות, ובכל זאת חש אני קרירות וריקנות – מה חסר?

תשובה: זוהי עבודה במדת המשפט בלבד. אם אינו מכיר ברחמיו יתברך ואינו משתף אותם בעבודתו, אין לה המשכיות, וסופה תחושת ריקנות; ושלימות העבודה היא בחיבור הרחמים והמשפט יחדיו.

שאלה: וכי אין מעלה גדולה יותר מלכלות נפשו לה' בכיסופין?

תשובה: כל הבריאה כוספת לחזור ולהיכלל בו יתברך; אבל נשמת היהודי רוצה עוד יותר לגלות שה' נמצא כאן, בעולם שלנו. וזהו עיקר רצונו – שיחיה היהודי באמונה ובחיבור עמו, "שלא להישחט על פי רצון ה'".

שאלה: איך אזכה לתשובה אמיתית?

תשובה: לצאת מן הכבוד שלו ולהיכנס לכבוד ה' – לשמוע את בזיונו ואת חוסר הצלחתו, לקבל באהבה ולשתוק, ולהבין שרק החיבור עם ה' הוא ההצלחה האמיתית.

ויהא רעווא שיעמוד לנו זכות אילו של יצחק להמתיק מעלינו את כל הדינים, ושנזכה לאמונה שלימה בה' יתברך ובמשה עבדו – אתפשטותא דמשה בכל דרא, הצדיקים שמאירים לנו אמונה מה היא: אמונה במציאות ה', ואמונה בבחירתו בנשמות ישראל להביא את העולם לשלימותו.

גאולת הנפש למעשה

הנסיון הגדול בעקידת יצחק היה, כי אחר שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שזרעו אחריו ימשיך את דרכו לגלות את מציאות ה' בעולם, ועתה ציווהו לשחוט את בנו – היה מקום לסבור שהאהבה הגדולה בטלה ח"ו. אבל אברהם אבינו לא הרהר כך, אלא המשיך להאמין בבחירת הקב"ה בנשמות ישראל, גם כשכלפי חוץ לא נראה שיש לכך סיבה. וממנו נלמד להתחזק באמונה תמימה בבחירת הקב"ה בנו, בכל זמן ובכל מצב!

א. בשעה שנדמה שאינו רצוי – בשעה שנדמה לאדם שהשי"ת כבר אינו חפץ בו ח"ו, ידע בבירור שזוהי טענת הס"מ, ואל יתבלבל ממנה, אלא יאמר בלבו כאברהם אבינו: "אני מאהבתי לא זז" – הקב"ה בחר בי ואני בחרתי בו.

ב. וישכם בבוקר – בשעה שמזדמן לפניו רצון השי"ת, לא ימתין ולא יחשוש, אלא יעשה רצונו ית' מיד ובזריזות.

ג. בחירה שאינה תלויה – יחזק אמונתו לא רק בכך שהשי"ת ברא את העולם והוא כל יכול, אלא גם שבחר בעמו ישראל ובו עצמו, ובחירה זו אינה תלויה במצבו ובמעשיו.

ד. דין ורחמים יחדיו – ירגיל עצמו לקיים המצוות בדקדוק, ועם זה יכיר ברחמיו ית' שבתוכן; וכשאין בידו ללמוד אלא זמן מועט, יעשה זאת כו בשמחה, שזהו תפקידו כעת.

זכות עקידת יצחק תגן עלינו ועל כל ישראל אמן