אברהם אבינו האט גרינגער געמאכט פאר כלל ישראל צו טון מצוות!
יְּדַעְּתִּּיו לְּמַעַן אֲשֶּר יְּצַוֶּּה אֶּת בָּנָיו וְּאֶּת בֵּּיתו אַחֲרָיו וְּשָמְּרו דֶּּרֶּך ה' לַעֲשוֹת צְּדָקָה וּמִּשְּפָּט (יח, יט) [דער אויבערשטער זאגט:] איך האב ליב אברהם, וויבאלד ער באפעלט זיינע קינדער און זיין
משפחה נאך אים, אז זיי זאלן אפהיטן דעם וועג פונעם אויבערשטן, צו טון צדקה און 'משפט'
דער הייליגער קדושת לוי זי"ע זאגט: אברהם אבינו פלעגט אינזין האבן ביי יעדע מצוה וואס ער האט מקיים געווען, אז ער טוט דאס 'בשם כל ישראל' – אינאיינעם מיט אלע נשמות פון כלל ישראל וואס וועלן ארויסקומען פון אים.
פון דעם איז ארויסגעקומען א געוואלדיגע טובה פאר כלל ישראל, אז ער האט אויסגעטרעטן א וועג, אז זיי זאלן קענען משיג זיין די ליכטיגקייט פון די מצוות און זיי מקיים זיין, וויבאלד זיי האבן דאס שוין איינמאל מקיים געווען נאך פאר זיי זענען געבוירן געווארן, אינאיינעם מיט אברהם אבינו.
דאס איז מרומז אין די פסוקים, דער אויבערשטער זאגט: "יְּדַעְּתִּּיו" – "איך האב ליב אברהם אבינו", און ער דערציילט די געוואלדיגע מעלות פון אברהם, וויאזוי ער איז מקיים די מצוות: "לְּמַעַן" – פון וועגן, "אֲשֶּר יְּצַוֶּּה" – בשעת ער איז מקיים א מצוה, באהעפט ער זיך ('יצוה' איז א לשון פון באהעפטן און פאראייניגן, אזויווי 'צוותא'), "אֶּת בָּנָיו וְּאֶּת בֵּּיתו אַחֲרָיו" – אינאיינעם מיט זיינע קינדער און מיט זיינע אייניקלעך, "וְּשָמְּרו דֶּּרֶּך ה'" – קומט אויס, אז עס ווערט פאררעכנט, כאילו יעדער איד האט שוין אמאל מקיים געווען אלע מצוות, "לַעֲשוֹת צְּדָקָה וּמִּשְּפָּט" – און דורכדעם וועט זיי זיין פיל גרינגער צו קענען מקיים זיין די מצוות און טון צדקה מיט משפט .
כיון שלא נתנו עצות לנפשם, בעוסקם בחיצונים דברים הכרחים שבלתי אפשרי זולתם, לעשות בתחתון ולרמוז בעליון, שלא להסתכל על ה' מוצאות, כי אם בחכמה הפנימית הרומז להם לעבודת בוראם, ולהיות שאינם נשמרים מכל זה, נתמלאים הם מלא קומתם ממחשבות חיצונים והבלי עולם, ואלו הם המחשבות זרות הבאים לאדם באמצע תורה ותפלה, וזה הגורמת שאין להם לב להבין פנימיות התורה, כי אם מסתכלים על ה' מוצאות שבה, היינו סיפורי מעשיות הכתובים בתורה. זה בא הרמז בתורה ושרה שומעת פתח האהל, ירצה, אנשים פחותי הערך המכונים בשם שר"ה, שאינם מסתכלים כי אם על ה' מוצאות הפשוטים כמדובר, זה הגורמת, "שומעת "פתח "האהל ר"ת שפ"ה, כל עניניהם בתורה ותפלה אינם כי אם מן השפה ולחוץ, כאשר איתא (סנהדרין קו): תורתו של דואג היה מן השפה ולחוץ, ולפחותי ערכם עינים להם ולא יראו, והוא אחריו, ואיתא בזוהר כמה פעמים (ח"ב רעז):, מלת הוא, מורה עלמא דאתכסיא, כלומר הגם שנדמה שפ"ה של סיפורי מעשיות הכתובה בתורה, המה דבורים נגליים ופשוטים, ומורה התורה דרך הנכונה, ידוע תדע והוא אחריו, עדיין יש בסיפורים הנגליים ופשוטים, דברים נסתרים ונעלמים מעיני כל חי, אשרי מי שזוכה להבינם, אחרי השתדלות רב, והאל ברחמיו הגדולים יורינו לראות נפלאות מתורתו. אמן. - כב - קדושת לוי: וזה שאמר הכתוב, המכסה אני מאברהם כו' כי אני ידעתיו. מלשון אהבה, רצה לומר אני אוהב אותו והתחיל לספר בשבח ומעלת אברהם בקיום מצותיו. וזה שאמר למען, רצה לומר עבור. אשר יצוה, רצה לומר לשון צוותא וחבור אשר יכוין לחבר בעשותו איזה מצוה אינו עושה אותו הוא לבדו רק את בניו ואת ביתו אחריו, רצה לומר שהוא עושה עם כל יוצאי חלציו וזרעו הבאים אחריו. וזהו שאמרו ושמרו דרך ה,' לשון עבר, רצה לומר שנחשב כאילו שמרו כבר דרך השם כיון שכבר קיימו כל המצות וגם עשה דרך לבניו שיהיה להם קל אחר כך לעשות צדקה ומשפט.
