ברכות השחר )א(

א) הישן שינת קבע באמצע היום, האם צריך לברך ברכת התורה כשקם משינתו?

במחבר כתב שתי דעות ( סימן מז סי"א), יש אומרים כיון שהסיח דעתו צריך לחזור ולברך, ויש אומרים שדינו כברכות השחר שלא תקנו אותן אלא פעם אחת ביום, לפיכך אע"פ שישן אינו צריך לחזור ולברך - וכן נהגו.

וכך כתבו הפוסקים לנהוג כמו דעה השניה, שלעולם אין מברכים אחר השינה של יום אף על פי שהיתה שינת קבע (שועה"ר ס"ז, ועי אשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש זי"ע שמאריך בזה בטוטו"ד, כה"ח סקכ"ה, וזה דלא כמשנ"ב סקכ"ה שמצדד הרבה לדעת המחייבים). גם כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע כתב תשובה שבה חיזק בכמה ראיות וסברות נכוחות את פסק המחבר שלא לברך עוד פעם ברכת התורה ( שו"ת דברי יציב ליקוטים סי' י"א).

ב) המשכים קודם עלות השחר, אימתי מברך ברכת התורה?

שינת קבע 'בלילה' הוי הפסק לכל הדיעות (מחבר סי"ב, משנ"ב סקכ"ח), לכן מברך מיד כשקם משינתו, ואינו חוזר ומברך אחר עלות השחר (מחבר סי"ג).

ודוקא אם הולך לישון דרך קבע ( שהוא במיטה, בבגדי שינה, ויותר מחצי שעה, עי' קיצש"ע סי' ב ס"ח, שע"ת סי ד' סקי"ז, ובפוסקים), אבל אם לא ישן כי אם שינת עראי ( על אצילי ידיו, מיושב, או עם הבגדים) אינו מברך אלא בבוקר ( עי' להלן אות ו' הוראת רבינו זי"ע).

אא"כ דרכו לישון כך תמיד, או שעכשיו אי אפשר לו לישון כדרכו, כגון על הדרך, דבכה"ג נחשב קבע אפילו שישן באופן הנ"ל, אם זהו שינת הלילה שלו ( עי' שו"ת באר משה ח"ז קו"ע סי' קיד).

ג) ההולך לישון שינת קבע רק בתחילת הלילה (אחר צאה"כ) כדי שיהיה לו כח להיות ער כל הלילה, ואחר כך קם משנתו, אימתי מברך ברכת התורה?

כיון שזה הוא עיקר שינתו של הלילה, ואין בדעתו לחזור ולישון עוד בלילה זו, צריך לברך מיד ברכת התורה ( ששינת קבע בלילה הוי הפסק לכו"ע, כנ"ל אות ב').

לכן היוצא לדרך באמצע הלילה, שהולך לישון רק בתחילת הלילה, ואחר כך עומד ויוצא לדרך, יברך ברכת התורה מיד בקומו, כיון ששינתו זו היתה שינתו העיקרית של יום זה ( מלבד אם היתה שינתו ממש בדרך ארעי כגון על אצילי ידיו).

קודם חצות: אם קם משינתו ממש סמוך לחצות הלילה, עדיף שימתין כמה מינוט"ן עד חצות ואז יברך. אבל אם יש עוד שהות עד חצות, יברך מיד, ולא ימתין ויתבטל מלימודו ( עי' בפסקי הסידור שתלוי ב'חצות' והוא עפ"י האר"י, וכתב בכה"ח לחוש לזה אם הוא סמוך לחצות).

ד) ההולך לישון קצת בתחילת הלילה למשך זמן, כדי להיות ער לעוד כמה שעות בלילה, ואח"כ בהמשך הלילה חוזר לישון, אימתי מברך ברכת התורה?

הרבה דנו הפוסקים בשאלות כגון אלו, ולמעשה תלוי הדבר הרבה בדעתו.

אם שינתו הראשונה היא רק כדי להחזיק מעמד משך המשך שעות הלילה, ועיקר שינתו תהיה אח"כ בהמשך הלילה, אינו מברך ברכת התורה אלא בבוקר אחר שינתו השנית. וזאת אע"פ שישן על מיטתו, כיון שלא היתה באופן של קבע (בבגדי לילה וכו').

אם יודע קודם תפילת מעריב שבדעתו לעשות כן, יכוין בברכת 'אהבת עולם' לפטור עד למחרת בבוקר, ואז יברך רק בבוקר ( שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' ז).

ואם שינתו הראשונה היא העיקרית אצלו, כגון שהולך לישון כדי להיות ניעור כל "ליל שישי", אלא שאח"כ בסוף הלילה הולך לנוח מעט לאגור כח להמשיך בתורה או להתפלל, אפילו שהוא במיטתו ומשך זמן, כיון שאינה כדרך הרגלו בשינה קבועה בלילה, עליו לברך אחר שינתו הראשונה ולא אחר שינתו השניה. וכל שכן אם רק 'תקפתו' שינה פעם שנית אעפ"י שהיה במיטתו ( עי' שו"ת קרן לדוד סי' יא שהדין בזה לפי מחשבתו הניכרת מתוך מעשיו, מנח"י שם, ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שלז).

(כשאין אפשרות לקבוע מהו עיקר שינתו, עי' פסקי תשובות סוף אות י"ז, תשובות והנהגות ח"א סי' טז. אם דעתו לישן שתי פעמים בלילה ובשתיהם בדרך קביעות של שינת לילה, במשנ"ב סקכ"ט כתב שאינו מברך אלא פעם ראשונה, אבל החוזר לברך שנית יש לו על מי לסמוך, וכ"כ לעשות הפר"ח, ועי' שע"ת סקי"ב, ועוד בפסקי תשובות שם).

ה) היה ניעור כל הלילה, ורוצה להתפלל כותיקין, האם מברך ברכת התורה?

נחלקו גדולי הפוסקים, יש אומרים דכיון שהיה ניעור כל הלילה אינו מברך, ויש אומרים שברכת התורה הינה כמו שאר ברכות השחר שקבעוהו חכמים בכל יום ויום, ולכן צריך לברכה מיד בעלות השחר אעפ"י שלא ישן כלום ( מג"א סקי"ב).

ולמעשה, כיון שהוא ספק ברכה, יש להשתדל תיכף בעלות השחר לצאת ברכת התורה על ידי שמיעה מפי חבירו. ויענה אמן, וילמוד מיד איזה פסוקים, כגון ברכת כהנים ואלו דברים כנהוג ( מג"א ריש סי` תצד, משנ"ב סקכ"ח, שועה"ר ס"ז. ועי' תהל"ד ס"ח סק"ג שהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע נהג בכה"ג לקרוא למי שלא בירך עדיין, והרה"ק בירך בעצמו והוציא את האיש הזה ע"ש).

ואם אין לו ממי לשמוע ברכת התורה, יכול לכתחילה לברך בעצמו, ואינו צריך לבטל מלימודו כדי לשמוע מפי אחרים ( שועה"ר שם, וכ"כ בשו"ת השיב משה (או"ח סי' ב') להרה"ק בעל הישמח משה זי"ע שכן ברור לעשות תמיד, וכ"כ הרה"ק הבני יששכר זי"ע (מגיד תעלומה יא ע"ב על הרא"ש), ובכה"ח סקכ"ו, ועוד; ויזהר שלא לברך רק אחר עלוה"ש ולא קודם לכן, עי' פסקי סידור הרב).

*

בבחרותי היו הרבה פעמים לילות שהיינו צריכים בבוקר לצאת ברכת התורה מאחרים, מאחר שישבנו ללמוד לאחר מעריב, ולפתע באו והודיעו לנו, או שראינו בעצמנו, שכבר האיר היום... (קונטרס 'פעולת צדיק לחיים' - מפי חדב"נ הגה"צ רבי אפרים פישל מוטצען שליט"א)

ו) הניעור כל הלילה, אבל נתנמנם קצת במשך הלילה, מה דינו?

ידוע פסקו של כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע שהורה כמה פעמים שאם נתנמנם אפילו רק לדקה אחת בלבד במשך הלילה, ואפילו בישיבה על הכסא, יכול לברך מיד בעלות השחר ברכות התורה אפילו לכתחילה, ואינו צריך להשתדל לצאת מאחרים ( עי' הליכות חיים בשם הגה"ח רי"נ משינסקי שליט"א, והגה"ח רא"א העסקל שליט"א ועוד, ומבואר היטב בס' ברורי הלכות סו"ס ח' וע"ש שיסוד הדבר באשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש זי"ע, ורק אם נתנמנם כשכבר 'לילה', ולא יברך אלא בעלוה"ש ולא קודם לכן. ועי' דרך יציב עמ' קכ"ח שכך ראה רבינו אצל העצי חיים זי"ע).

ז) ישן ביום ונשאר ער כל הלילה שלאחריו, מה דינו?

אף על פי שאם לא ישן כלום כל הלילה יש לו להשתדל בבוקר לצאת מפי אחרים ( כנ"ל אות ה'), מכל מקום אם באמצע היום שלפניו ישן שינת קבע על מיטתו, יכול לכתחילה לברך בעצמו, ואינו צריך להשתדל לשמוע מפי אחר (הגאון רבי עקיבא איגר, דאז ממ"נ חייב, שישן שינת קבע, ועבר עליו לילה [אבל כתב רעק"א שזה דוקא אם לא למד מיד אחר תפילת מעריב, דאל"כ יצא בברכת 'אהבת עולם' של מעריב לגבי שינתו של אתמול, לכן בכה"ג יכוין במעריב שאין בדעתו לצאת בזה ברכות התורה]).

ח) הניעור כל הלילה, שרוצה לישון שינתו הקבועה אחר שהאיר היום קודם תפילת שחרית, איך יתנהג לגבי ברכת התורה?

עליו לקרות 'קריאת שמע של שחרית' קודם שהולך לנוח. והטוב ביותר שלא יברך אז ברכות התורה ( גם לא מפי אחר), אלא יקרא קרי"ש, ואחר שיקום משינתו אז יברך ברכות התורה בעצמו ( דאז חייב לכל הדיעות אע"פ שהיה ער כל הלילה, כיון שאח"כ ישן שינת קבע, וכעין דברי רעק"א הנ"ל) ( וכן עשה רבינו זי"ע בבוקר אחרי נישואי חדב"ן גאב"ד צאנז זוועהיל שליט"א- מפי הרי"י זילבערמאן הי"ו) (עי' שו"ת מהרש"ג ח"א סי' ס"ב שכתב שיכוין בקריאתו שאינו לשם לימוד, אבל עי' להלן מהדב"ח).

ולא זו בלבד, אלא אם עדיין רוצה ללמוד, יכול אפילו להמשיך בלימודו בלא ברכות התורה. שכך הורה רביה"ק בעל הדברי חיים זי"ע, דכיון שדעתו לישון שינת קבע עוד קודם התפילה, נמשך ברכת התורה של אתמול עד שינתו זו. לכן מותר לו להמשיך ללמוד אף אחר עלות השחר עד שהולך לישון. ואח"כ כשיקום לתפילת שחרית אז יברך ברכת התורה בעצמו ( ס' זכרו תורת משה להג"ר אלכסנדר אמקרויט זצ"ל תלמיד הד"ח ששמעו מפיו הק', ומובא בתוס' חיים על ח"א, ושלחן מלכים על קצוש"ע. ועי' כסברא זו בא"א להגה"ק מבוטשאטש זי"ע סי' רל"א לגבי המפיל, ובשו"ת מהרש"ג שם לגבי קודם הנץ).

[יל"ע באופן שישן שינת קבע משך היום שלפניו, אפשר שנתחייב מיד בעלוה"ש ממ"נ כדברי רעק"א, וצ"ע אם הדב"ח הוא גם באופן זה, ואם למד מיד אחר ערבית דאז נפטר בברכת אהבת עולם, ודאי שייך לסמוך על זה, עי' ספר דרך יציב].

* סיפר אחד שלמד בישיבה אצל רבינו זי"ע בשנים שלאחר המלחמה בוויליאמסבורג: לא קרה אף פעם שראו אותו ישן או שוכב לנוח, יש שראוהו יושב ולומד כשרגליו בתוך קערה מלאה מים צוננים בכדי שלא תחטפנו שינה לאונסו, רק אותו בחור שהועיד להתגורר עמו, ישן היה בחדרו על גבי מיטה, והרבי כיסהו בחורף במעיל הטילעפ שלו כדי שלא יסבול מן הצינה - - וכמעט בכל בוקר ביקש להוציאו ידי חובתו בברכת התורה... (לפיד האש)