בָּרּוְך אַתָּה ה' אֱֹלקֵינּו

חלק ראש ון

מוחין דיניקה – אתערותא דלעילא

בָּרּוְך

המשכת האור מלמעלה

ב ד ר ך ה ע ב ו ד ה

ברוך – מלשון המשכה. אותה המשכת אור ה' נמשכת ובאה באתערותא דלעילא, מה שנקרא בלשון הקבלה 'מוחין דיניקה' עליו להבין שהוא קיבל כעת התעוררות משמים לאכול את הדבר הזה

ביאור הדברים

ברוך – מלשון המשכה. אותה המשכת אור ה' נמשכת ובאה באתערותא דלעילא, מה שנקרא בלשון הקבלה 'מוחין דיניקה', ומתחלקת לשלושה חלקים כדלהלן.

נמצא שכאשר יהודי לוקח דבר מאכל בידו, עליו להבין שהוא קיבל כעת התעוררות משמים לאכול את הדבר הזה, היות ובכך חפצים לעורר אותו משמים לתקן את הדבר שייך אליו.

סוד הכוונה בתיבת 'בָּרּוְך' – על פי הרש"ש

הכוונה בקצרה – למעשה

◆ המשכה מכתר עליון – אתערותא דלעילא – היות ובכך חפצים לעורר אותו משמים לתקן את הדבר שייך אליו.

ובסוד הכוונה – על פי הרש"ש

א. להמשיך שפע מכתר עליון לב' זיווגי חג"ת דעתיק יומין, ומשם לב' זיווגי חג"ת דאריך אנפין.

ב. ומשם לחב"ד דחג"ת דאו"א וישסו"ת – לחו"ב וחו"ג דאבא ויש"ס, ולחו"ב דאמא ותבונה – ויתייחדו.

ג. וימשיך המוחין ליסודם – אבא ויש"ס, אמא ותבונה.

ד. וימשיך מחג"ת נה"י דחג"ת דא"א לחג"ת נה"י דחג"ת דאו"א וישסו"ת ויתייחדו, וימשכו ג' מ"ב ומילוי השמות.

אַתָּה

הכל זה אתה – אין עוד מלבדך

ב ד ר ך ה ע ב ו ד ה

הכל זה אתה ממש! אין עוד מלבדך בכלל. אני אמנם רוצה ומשתוקק לדבר הזה, אבל אני מתגבר להבין שלא! הכל זה רק אתה ה' אלוקנו!

ביאור הדברים

אתה – הכל זה אתה ממש! אין עוד מלבדך בכלל. אני אמנם רוצה ומשתוקק לדבר הזה, אבל אני מתגבר להבין שלא! הכל זה רק אתה ה' אלוקנו!

'כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה' – המברך מגלה את מציאות ה' בדבר

בזה נבין את מה דאיתא בגמרא (ברכות לה.) רבי לוי רמי: כתיב "לה' הארץ ומלואה", וכתיב "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם!" לא קשיא, כאן – קודם ברכה, כאן – לאחר ברכה. והדבר תמוה מאוד, וכי לאחר הברכה הדבר כבר לא שייך לקב"ה חלילה? אלא הביאור בכך הוא שאחרי שהיהודי בירך על המאכל ועל ידי זה הוא תיקן אותו, אזי שכרו הוא שנחשב כביכול הדבר הזה נעשה שלו! הוא זה אשר גילה את מציאות ה' על ידי הדבר הזה, ואילו קודם הברכה הייתה מציאות ה' נסתרת והיה נחשב רק של ה' בלי שמישהו גילה זאת החוצה.

על היהודי מוטלת החובה להבין שה' יתברך לבדו הוא מקור כל הברכות כולן, וכי אין אף מציאות בעולם חוץ ממנו. ואמנם אני מרגיש את עצמי כדבר נפרד, אבל אני עובד על עצמי להמשיך אל תוכי את הידיעה שגם זה עצמו הוא ממנו, וגם המשיכות שיש לי לאכול ולעשות את כל ענייניי הגשמיים, גם הם באים ממנו לבדו. לכן אני מברך על הדבר, מתוך אמונה שיש איזשהו רצון של ה' יתברך בתוך הדבר הזה.

עיקר הכוונה

אתה ה' אלקינו – מוחין דיניקה – עדיין אין לי את הדעת להבין מהו באמת שה' רוצה ממני. ואלו הם ג' הקוים – אהבה, יראה ודביקות – שצריכים להיות בו יתברך, ולא במאכל; וזו הכוונה, שנכנסים המוחין דיניקה של ג' הקוים.

אתה – אהבה – נכנסים המוחין דיניקה, ואני אוהב את המאכל; אבל אין זו אלא אהבת ה' שנפלה. האהבה האמיתית היא אהבת ה'.

סוד הכוונה בתיבת 'אַתָּה' – על פי הרש"ש

הכוונה בקצרה – למעשה

◆אתה ה' אלקינו – מוחין דיניקה – ג' הקוים – אהבה, יראה ודביקות – בו יתברך, ולא במאכל. ◆אתה – אהבה – האהבה למאכל אינה אלא אהבת ה' שנפלה. ◆ יחוד או"א – 'אתה' – על היהודי מוטלת החובה להבין שה' יתברך לבדו הוא מקור כל הברכות כולן, וכי אין אף מציאות בעולם חוץ ממנו.

ובסוד הכוונה – על פי הרש"ש

א. יכוין לייחד חב"ד דחג"ת דאו"א וישסו"ת.

ב. ולהמשיך השפע מיסודם עם ה' חסדים ליסוד חב"ד חג"ת אמא ותבונה.

ג. וימשיך הכל למלכותה – עם ה' גבורות.

ד. וימשיך חח"ן דנה"י וחג"ת דחג"ת דאו"א וישסו"ת – מ"ב דע"ב והמילוי – לחח"ן דנה"י וחג"ת דחג"ת דזו"ן.

ה'

אוהב, מתגבר ומתפאר – ג' הקוים

ב ד ר ך ה ע ב ו ד ה

ה' יתברך מכניס באדם התעוררות וחשק לרצות את המאכל הזה והזה, בהתעוררות הזו הוא נכנס לאהוב את הדבר, להתגבר להשיגו, ולאחר מכן להתפאר בו.

ביאור הדברים

ג' הקוים – אוהב, מתגבר ומתפאר – וזהו 'ה' אלקינו' שהם מוחין דיניקה

לא ניכנס כעת לפרטי הפרטים, אבל בכלליות ישנם שלוש בחינות, המכונים שלושה קווים, ימין שמאל ואמצע – חסד גבורה ותפארת. ובדרך העבודה הרי זה מתחלק כך: בכל דבר שהאדם עושה, אזי ראשית כל הוא אוהב אותו וחפץ בו – חסד – קו ימין. יחד עם זאת הוא מצמצם את מוחו וכן מתגבר לעשות פעולה לקחתו – גבורה – קו שמאל. ולאחר מכן הוא מתפאר בו – תפארת – קו האמצע.

ולענייננו: ה' יתברך מכניס באדם התעוררות וחשק לרצות את המאכל הזה והזה, בהתעוררות הזו הוא נכנס לאהוב את הדבר, להתגבר להשיגו, ולאחר מכן להתפאר בו.

עיקר הכוונה

ה' – התפארות – וכן ההתפארות: מה שאני מתפאר בדבר, אין זו אלא התפארות שנפלה; ההתפארות והדביקות האמיתית הן בה' יתברך.

סוד הכוונה בתיבת 'ה'' – על פי הרש"ש

הכוונה בקצרה – למעשה

◆ה' – התפארות – ההתפארות בדבר אינה אלא התפארות שנפלה; הדביקות האמיתית – בה'. ◆חסד – גבורה – תפארת – ראשית כל הוא אוהב אותו וחפץ בו – חסד – קו ימין. יחד עם זאת הוא מצמצם את מוחו וכן מתגבר לעשות פעולה לקחתו – גבורה – קו שמאל. ולאחר מכן הוא מתפאר בו – תפארת – קו האמצע.

ובסוד הכוונה – על פי הרש"ש

א. יכוין להמשיך שפע המוחין והנרנח"י ממלכות דחב"ד דחג"ת דאמא ותבונה על גבי חב"ד דחג"ת ז"א.

ב. ולהכניסם תוך ו"ק חב"ד דחג"ת ז"א.

ג. ויחד שם הוי"ה באדנ"י.

ד. וימשיך דת"י דנה"י וחג"ת דחג"ת דאו"א וישסו"ת – מ"ב דמ"ה והמילוי – לדת"י דנה"י וחג"ת דחג"ת דזו"ן.

אֱֹלקֵינּו

ירא מלהפסידו – מוחין דיניקה

ב ד ר ך ה ע ב ו ד ה

אני אוהב את הדבר, מתחבר אליו ומתפאר בו (– ה'), וכן ירא מלהפסידו (– אלוקנו) .

עבודת היהודי היא לתקן את הדבר ולהגדילו על ידי הברכה בכוונה.

ביאור הדברים

על זה אנו אומרים: ה' אלוקנו, אני אוהב את הדבר, מתחבר אליו ומתפאר בו (- ה'), וכן ירא מלהפסידו (- אלוקנו) .

אבל ההשגה הזאת עדיין אינה התיקון השלם, עדיין נחשב הדבר לילד קטן שטרם הגיע לדעת השלימה והאמתית. הרש"ש מכנה זאת בשם 'מוחין דיניקה'. כמו ילד שעדיין יונק ועוד לא הגיע לגדולות, כן הוא הדבר הזה הגשמי שחסרים לו עדיין המוחין והוא צריך לאמו. עבודת היהודי היא לתקן את הדבר ולהגדילו על ידי הברכה בכוונה.

עיקר הכוונה

אלקינו – יראה – וכן היראה: מה שאני ירא מלהפסיד את הדבר, אין זו אלא יראת ה' שנפלה; היראה האמיתית היא יראת ה'.

סוד הכוונה בתיבת 'אֱֹלקֵינּו' – על פי הרש"ש

הכוונה בקצרה – למעשה

◆אלקינו – יראה – היראה מלהפסיד את הדבר אינה אלא יראת ה' שנפלה. ◆מוחין דיניקה – כמו ילד שעדיין יונק ועוד לא הגיע לגדולות, כן הוא הדבר הזה הגשמי שחסרים לו עדיין המוחין והוא צריך לאמו.

ובסוד הכוונה – על פי הרש"ש

א. ימשיך בג"ה דנה"י וחג"ת דחג"ת דאו"א וישסו"ת – מ"ב דס"ג והמילוי – לבג"ה דנה"י וחג"ת דחג"ת דזו"ן.

'יחודים כמוך' עמ' קכז 'יחודים כמוך' עמ' קכז 'יחודים כמוך' עמ' קכז 'יחודים כמוך' עמ' קכח