ביקורו של ידיד: מדוע המתין הקב"ה ליום השלישי למילת אברהם?
פתיחת פרשתנו מתארת מעמד נשגב ומרגש: בורא עולם בכבודו ובעצמו מתגלה אל אברהם אבינו בפתח אוהלו. בדברי רש"י על הפסוק מתבאר הרקע להתגלות זו – היה זה היום השלישי למילתו של אברהם, והקב"ה הגיע כדי לבקרו ולשאול בשלומו. מעמד זה אינו רק סיפור היסטורי, אלא אבן היסוד שממנה לומדים חז"ל את עיקר מצוות "ביקור חולים". אלא שכאשר מעמיקים בפרטי ההלכה הנלמדת ממעמד זה, מתעוררת תמיהה גדולה.
בהלכות ביקור חולים (שולחן ערוך, יורה דעה סימן של"ב סעיף א') נפסק להלכה כי ישנה הבחנה ברורה במועדי הביקור בין מעגלי הקירבה השונים: בעוד שאנשים נכנסים מיד" עם תחילת החולי. "רחוקים" ממתינים ומגיעים לבקר רק לאחר שלושה ימים, הרי ש"הקרובים והחברים
לאור הלכה זו, נשאלת השאלה: הלא אברהם אבינו לא היה סתם אדם, אלא אהובו וידידו הקרוב ביותר של הקב"ה! הנביא ישעיהו מעיד עליו בלשון הכתוב: "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיה מ"א, ח'), ובגמרא (מנחות נ"ג ע"ב) נדרש כי אברהם קרוי "ידידו של הקב"ה", על פי הפסוק בירמיהו (י"א, ט"ו): "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי".
אם אכן הקב"ה ואברהם אבינו מוגדרים כ"אוהבים וידידים", ואם כל שורשה של מצוות ביקור חולים נלמד מאותו ביקור באלוני ממרא – מדוע אפוא המתין הקב"ה עד ליום השלישי למילתו של אברהם, ולא נכנס לבקרו מיד ביום הראשון כדרך הקרובים והידידים?
יישוב נפלא ומקורי לקושיה זו מובא בשם הגאון רבי רפאל אהרן יפה'ן, המגדיר מחדש את נקודת ההתחלה של מצב החולי.
לדבריו, ייתכן שאדם הנימול אינו מוגדר כלל על פי ההלכה כ"חולה" ביומיים הראשונים שלאחר הברית. רק בהגיע היום השלישי – הזמן שבו הכאב מתגבר ומחריף – חל על הנימול דין "חולה". ממילא, מתברר דבר מפליא: היום השלישי למילתו של אברהם היה למעשה היום הראשון למחלתו! נמצא שהקב"ה אכן נהג כמנהג הידידים הקרובים ביותר, ונכנס לבקר את אברהם אבינו מיד ברגע שבו הוגדר כחולה.
ובספר 'מרפסין איגרי' תירץ, שבמחלה שגרתית הימים הראשונים של התפרצות המחלה הם לרוב הקשים והמייסרים ביותר, וככל שנוקפים הימים החולה הולך ומחלים, מתאושש ומתחזק. אך בחולי של ברית מילה המגמה הפוכה לחלוטין – הימים הראשונים קלים יחסית, ואילו השיא של הכאב והחולשה מגיע דווקא ביום השלישי, כפי שמעידה התורה במפורש במעשה שכם: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים" (בראשית ל"ד, כ"ה).
הבחנה זו שופכת אור חדש על עצם התקנה שלפיה "הקרובים נכנסים מיד". הסיבה שהלכה זו קובעת כי על החברים הקרובים והמשפחה להגיע כבר בימים הראשונים של מחלה רגילה, אינה רק עניין של זריזות, אלא משום שבכוחם של הקרובים ביותר לסעוד, לתמוך ולחזק את רוחו של החולה ברגעים הקשים ביותר להתמודדותו.
משום כך, כאשר מדובר בברית מילה – שבה היום הקשה והמכאיב מכולם אינו היום הראשון אלא דווקא היום השלישי – הרי שתפקידם של הידידים הקרובים מתהפך: עליהם להגיע דווקא ביום השלישי, כדי לעמוד לימינו של הנימול בשעתו המאתגרת ביותר. בכך לימד אותנו הקב"ה שידיד אמת מתייצב לצד אוהבו בדיוק ברגע שבו הכאב בשיאו והתמיכה נדרשת יותר מכל.
