ד. מיעוט גובה הסוכה- כרים וכסתות לא הוי

מיעוט מפני שלא יניחם שם לכל ימי החג משום הפסד ממונו, ואע"פ שביטלם לא מהני משום דבטלה דעתו אצל כל אדם. תבן או עפר, אם ביטלם בפיו הוי מיעוט. ואם עתיד לפנות את העפר, או תבן אפי' בסתמא, לא הוי מיעוט. ואם אינו עתיד לפנות את התבן, וכן עפר אפי' בסתמא וכ"ש אם אין עתיד לפנותו, זה תלוי במחלוקת רבי יוסי ורבנן לגבי טומאה להחשיב בית כאילו יש שם חלל טפח לענין שלא תהא טומאת מת שבבית עולה עד לרקיע, שלרבנן אינו בטל, ולרבי יוסי בטל, אבל תבן אינו בטל בסתמא אפי' לרבי יוסי, מפני שהוא ראוי לבהמה ולהסקה או לטיט.

היתה גבוהה מכ' והוצין יורדים לתוך כ', אם צילתם מרובה מחמתם אי שקלת לסכך העליון, כשרה.

היתה גבוהה י' טפחים והוצין יורדים לתוך י', אביי רצה להכשיר אם חמתם מרובה מצילתם, ואמר לו רבא שזה דירה סרוחה.

היתה בסוכה איצטבא הממעטת מכ' אמה-אם האיצטבא (-בנין אבנים וטיט) נמצאת בדופן האמצעית, והיא על פני כל רוחב הסוכה, ויש בה לבד שיעור הכשר סוכה ז' טפחים ומשהו, כשיעור ראשו ורובו ושלחנו, כשרה. דעת רש"י שאף שאר הסוכה ששם היא גבוהה מכ' כשרה, דכיון שיש שיעור סוכה באיצטבא, השאר דינו כ"פסל היוצא מן הסוכה" שהוא כשר לסוכה, (ולא הוי סכך פסול כיון שאינו נפסל אלא מחמת הגובה).

אבל אם האיצטבא בדפנות הצדדיות והצד הרביעי כולו פתח, אם יש מהאיצטבא עד הדופן שבצד השני ד' אמות פסולה, דאין למקום האיצטבא אלא ב' דפנות, אבל אם אין מהאיצטבא עד הדופן שבצד השני ד' אמות כשרה, דאמרינן דופן עקומה, וכדאמרינן דהיכא שבית נפחת וסיכך על גביו כשר כל זמן שאין מן הכותל לסיכוך ד' אמות, וטעמא מפני שרואים את הסכך העליון כאילו הוא חלק מהדופן, והדופן מתעקמת ומגיעה עד הסכך הכשר. וקמ"ל הכא שאע"פ שאין הדופן הצדדית ראויה להיות דופן שהרי היא גבוהה מכשיעור, אמרינן דופן עקומה.

ואם האיצטבא באמצע הסוכה ואין בינה לשום דופן ד' אמות כשרה, דאמרינן דופן עקומה מכל רוח.