כ"א בחשון תשמ"ט: הגאון רבי בצלאל שטרן זצ"ל בעל "בצל החכמה"

זכרון לצדיקים

רבי בצלאל שטרן נולד בהונגריה בשנת תרע״א ()1911 למשפחה של הקהילה. רבנים, מגיל צעיר הוכר כת"ח חשוב. בשנת תרצ״ח ()1938 בהיותו בן 27 מתשכ"ח עד תשמ״ב ()1968-1982 היה רבה של הקהילה החרדית בווינה החל להשיב תשובות בהלכה, ואח"כ כיהן כרב בקהילות שונות.

בירת אוסטריה, ובסוף ימיו חי בירושלים, בה נפטר בשנת תשמ״ט ()1989. הוא הצליח לשרוד את השואה, ובשנת תש״ט ()1949 עבר לאיטליה, פתח ר׳ משה שטרן מדברצין-ברוקלין, מחבר ספר השו״ת הידוע "באר משה", ישיבה ברומא וסייע בשיקומם הרוחני של פליטי המחנות.

היה אחיו הצעיר. בשנת תשי״ט ()1959 יצא לאור החלק הראשון של בשנת תשי״ד ()1954 עבר לכהן כרב הקהילה החרדית במלבורן ספר השו״ת שלו "בצל החכמה" על כל חלקי השו"ע, והחלק השישי שבאוסטרליה, וגם שם הקים ישיבה ופיתח מאוד את כל מוסדות והאחרון יצא לאור בשנת תש"ן ()1990.

על מיטתּו פשּוטּו כמשמעּו, ימים שלמים. לעיתים נרדם על הכסא גם בשעת האּוכל, בין מנה למנה מיהר לחדר הספרים. לעתים בכלל ויתר על האּוכל.

במֻקרים ששב תמיד כבר היה האּוכל קר.

דּומני, שלהפריָך פסֻק של מּו׳ח הנהּו מהמלאכּות הֻקשּות ביּותר שבמֻקדש.

קשר עם גדּולי הדּור הֻקּודם זי"ע. כמעט כל גדּולי

הכירּוהּו מֻקרּוב ו העריכּו הּו אין קץ, ו דעתּו התּורנית בתחּומים רבים בהלכה.

כאשר התגּורר בַצעירּותּו בירּושלים נֻק שר ביּותר לגדּו לי ירּושלים ובהם מרן הגאּון מטשעבין זַצ״ל שלא פסֻק מלהללּו, ואף היּו פעמים שהגאּון מטשעבין ביֻקש לשמּוע את חּוּות דעתּו, ומּו״ח מזכיר זאת בספרּו (ראה ח״א סימן ע״א) . כָך כאשר הגיע לבֻקש ממנּו הסכמה לספרּו "אהלָך באמתָך", אשר הּו וַצא אר הלכּות ובירּו וַצרי הלכה ליאים לדרָך, כתב לּו הגאּון מטשעבין הסכמה נלהבת ואף הּוסיף שהּוא ממליץ לכל היּוַצאים לדרכם לשאת עמם ספר חשּוב וכפי שהמליץ מרן הכת״ס זי״ע על ספר "קסת הסּופר" שחברּו בעל ה׳קיַצּור

ומעמּודי ההּוראה המּובהֻקים שֻקמּו לבית ישראל בדּור האחרּון היה הגאּון הנּודע רבי בַצלאל שטרן זַצ"ל בעל שּו"ת בַצ ל החכמה אשר הרביץ תּורה והּוראה

התּורני במשָך שנּות חייּו,

בכל חלֻקי התּורה מתבדרין בבי מדרשא בכל אתר ואתר.

עּובדּות

המפּורסם רבי אברהם יפה שלזינגר שליט"א רב ואב"ד גענף שּוּויץ, רב קהילת ב צל החכמה בירּושלים ומחבר ספר שּו"ת באר שרים אשר במחיַצתּו זכה להתאבֻק רבּות בשנים ואף זכה לינּוֻק רבּות מאּור תּורתּו הבהירה: על מּו"ח ניתן היה לּומר שהיה כמעט חד בדרא בכח פסיֻקתּו ההלכתית

מגדּו לי הפּוסֻקים

וכיהן ברבנּות בֻקהילּות רבּות ברחבי העּולם ואף זכה שפסֻקיּו

היּו לּו

ופּוסֻקי הדּור הֻקּודם לא אחת אף היּו מבֻקשים לשמּוע את חּוּות

ושמּועּותיּו

והנהגּות לדמּותּו הנאדרת בֻקּודש מחתנּו הגאּון

ומנהגים

המּופלאה. מּורי חמי כבר בַצעירּותּו נּודע לראש ומּוח ברזל, חריף ע צּום ומּוח ביּותר

ומאידָך גיסא יחד עם חריפּותּו היה ישר מאין כמּוהּו, בעל סברא זה,

ואמיתית, היּו לּו ידיעּות מֻקיפּות בכל מֻקַצּועּות התּורה, ו שהיּו נּודע להם בעּו לם ההּוראה כיחיד מּומחה ממש. אביּו הגאּון בעל גפי אש גם ראב״ד העדה החרדית הגר״פ עפשטיין ז צ״ל אשר מּו״ח היה בידידּות איתנה ומליַצי אש הי"ד, כבר הביא מּו"ח בספרּו דברי חריפּות שאמר ב צעירּותּו ו לרבּות בענינים שאף זֻקני תלמידי חכמים לא נגעּו בהם היה בשחר ימיּו בכן בית כמּו בעניני הֻקידּוש החּודש,

להפליא, ישרה

היּו מֻקַצּועּות שּו ״ע׳ בענייני סּו פרּות.

עמּו העריַצּו ביּותר ו לא פסֻק מלשבחּו בכל עת, ואף בהסכמה לספרּו כתב לּו: "כּוכב חדש עּו לה במעלה על שמי התּורה". ידּוע שמרן ה׳דעת סּו ברבנּות

קּו התאריָך

ועירּובין שפּוסֻקים אחרים כמעט ו לא נכנסּו

פר׳ מפרשבּורג זַצ״ל כאשר הגיע לארה״ק לא רַצה להתנהג והיה אּומר שכאן בארה״ק הּוא כ׳בעל הבית פשּוט׳, ו לא אחת היּו שּומעים אּותּו אּומר כי הרב שלּו בארה״ק הּוא מּו״ח אשר על פיּו יישֻק דבר. עּובדא ידענא שהגה״ק ה׳דברי יּואל׳ מסאטמר זי״ע התבטא פעם לאחר שראה שמּו״ח פסֻק ש

לזה.

כן היה מּורי חמי ידּוע לחכם עתיֻק, מלא לרבּות באּורחּות חיים כאשר רבים ינֻקּו ממנּו. בספרּו הגדּול "ב צ ל החכמה" ניתן היה לראּות עדּות ברּורה על רב האי גאּון שהיה חכם גדּו ל בהּוראה. כל המעיין ו ל תשּובה

וּותיֻק קַצּובכל מעּות התּורה, וגם וטּובים נהנּו ממנּו עַצה ותּושייה דעת ותבּונה

צריָך לברָך הגּומל גם אלּו שנּוסעים באּוּוירּון שלא כפי פסֻק הגה״ק מסאטמר שבנסיעה באּוּוירּון אין לברָך הגּומל, ואז התפלא ואמר הגה״ק צלאל הּוא הרי גאּון גדּול, ומעניין איָך

וּ במֻקַצת בתשּובּותיּו יראה איָך שכל מסאטמר בכעין טענה על ע צמּו: "ר׳ ב

שפסֻקנּו אחרת ממנּו?"

גם מרן הגרש״ז אּויערבָך זַצּוֻק״ל שהעריַצּו ביּותר כתב עליּו תארים גדּולים ונכבדים ההּו למים את יחידי הדּור. באחד ממכתביּו כתב למּו״ח: "הידּוע המפּורסם בספריּו החשּובים והנכבדים עד למאּוד".

כן ידּוע שאחיּו הגאּון מדעברַצין ז

בפני מּו״ח, במיּוחד לאחר שי צא ספרּו "ב צל החכמה".

לא אשכח שהגאּון רבי אברהם יעֻקב זלזניֻק ז צ״ל ראש ישיבת ׳עץ חיים׳ שהיה ידּוע לאחד מגאּוני

של מּו״ח בכדי לדּון עמּו בשאלת

וכאשר י

שכבר ביֻקר א צל כמה

ותשּובה מלאה בבֻקיאּות בהירה, חריפּות עַצּומה, ברעיּונּות וראיּות מֻקּוריים שלא שלטּו בהם אחרים, ומן השמים הניחּו הּו להתגדר בזה, וגם לרבּות ההשּוּואּות מדהימּות בין דין לדין ממֻקּומּות נידחים שלא עלה כלל על דעת אחרים, אָך הּוא במּוחּו הגאּוני לַצד ידיעּותיּו הנרחבּות ידע על אתר להשּוּות ממֻקּום למֻקּום בש"ס וכל זאת בישרּות נפלאה מאין כמּותּו, ודברים מתאימים

ו

וכָך לדמּות מילתא למילתא בבחינת ממרחֻק תביא לחמּו, ומּותאמים בכפתּור ופרח, לכל מבֻקשי האמת בהתאמה נכּונה אשר לאחריּו אין ספֻקּות כלל, ועל כּו וַצלם היא ו העּו לה להלכה בספריּו מבּואר בשפה ברּורה ונעימה עד שכל צּורב העּוסֻק בחּוֻקי חּורב מּונח לפניּו שּו לחן ערּוָך בלא עּוררין. כן ידּוע שמּורי חמי התייגע בכל תשּובה תשּובה לרבים טרם שניפה זאת בי"ג נפּות היה נּו לּומר: ’שמא אני משּוחד מדברים שלי',

צ״ל בעל שּו״ת ׳באר משה׳ ביטל עַצמּו כליל

וענֻקי הדּור בחתירה לעּומֻק סּוגיּות הש״ס, הגיע פעם לביתּו קּו התאריָך הבין לאּומי שעלתה אז על הפרֻק, צא דיבר עמי בהתפעלּו וַצת על עם כּוח פסיֻקתּו של מּו״ח, בהפטירּו וכמה מפּוסֻקי הדּור בעניין ועדיין לא נחה דעתּו, ועתה ל מּו״ח נחה דעתּו כאשר הּוא מיחידי הדּור המֻקיף כל סּוגיה והלכה עד לעּומֻק ה של הלכה בשכל ישר ובהיר מאין כמּותּו.

כָך גם שכנּו בעיה״ק ירּושלים, מרן הגרב״ רבּות בהלכה, וכָך גם מרן הגר״ע יּוסף ז מסתמָך עליּו בהכרעּותיּו. סיפר לי ת״ח ידּוע

ותשּובה יגיעּות עַצּומּות, ו וַצלא היא

ובז' חֻקירּות

הג להשאיר על שּולחנּו את תשּובּותיּו למספר ימים והיה מרגלא בפּומיה א צ וכָך לפני ששלח את התשּובה עבר

עליה שּוב כדי לבדּוֻק אם הכל בהיר ונהיר. גם בכת"י הרבים אשר השאיר בכל

קַצמעּות התּורה ניתן להבחין את בהירּותּו המדהימה. בניּו שליט״א העידּו שלא

זכּור להם שהיה נַצרָך פעם לתֻקן דבריּו משּום שלא הּובנּו כהלכה.

לי הפּוסֻקים, התבֻקש לפסּוֻק בשאלּות שּונּות. כפי שאמרנּו בֻקיאּות

קּו התאריָך. בין השאלּות שנכתבּו בספרּו נמ צאּות שאלּות

מעניינּות בסּוגיה זּו. כָך למשל בדבר השאלה לגבי כתיבת פרשיּות תפילין

שַצריכּות להיכתב כסדרן, מה יהא הדין אם אחד כתב פרשה ביּום מסּוים ועבר אח"כ את

ובדיֻקּות. בדרָך כלל

צ אבא שאּול זַצ״ל שלח אליּו שאלּות צ״ל מזכירּו רבּות בשּו״ת ׳יביע אּומר׳ ואף

כאחד מגדּו בּולטת רכש בשאלת

ונכבד. פעם היה בביתּו של אחד מפּוסֻקי הדּור החשּובים ודן עמּו על שאלה מסּוימת שהתעּוררה אז, כאשר שמע אּותּו פּוסֻק שבספר ל החכמה׳ נכתב אחרת מדעתּו, התבטא אּותּו פּוסֻק ואמר על אתר: "אם כָך : "נכּון כשמדּובר בתשּובּות אחרּונים אני

׳בַצ אני חּוזר בי מדבריי", והּוסיף לאמר לּו מעיין מתחילה, אבל על ספר בַצ ל החכמה אני סּומָך ללא בירּור".

"דּומני", אּומר הגרא״י שליט״א: "כי על מּו״ח ניתן להַצביע ו לּומר בּוּודאּות: "ו לא עּוד אלא שכל העּו לם כּו

קּו התאריָך למֻקּום ששם עדיין יּום וכתב פרשייה נּוספת, האם זה נחשב "כסדרן' אּו לא. ועּוד שאלּות רבּות בעניינים שּונים ומגּוּונים. כן היה מיראי ההּוראה ממש. כשהגיעה בעיה סבּוכה בהלכה לא עלה מּו״ח

לּו כדאי הּוא לּו", כאשר כל פּוסֻקי ואבירי ההלכה

למחנּות העֻקּורים לסייע בעדם, לעּודד את רּוחם שיש להם ייעּוד בחיים. באּותה תֻקּופה אף התמנה ל״רב ונשיא אחּוד הרבנים

וחיזֻק בהם את התּודעה

התחשבּו בדעתּו הישרה והבהירה".

תולדותיו של צדיק

מּו״ח נּולד בעיר נּויהייזל אשר ב

אברהם הי״ד שכיהן בעיר כדּומּו״ץ. אמּו ע״ה היתה בתּו של הגה״ק רבי יּוסף מאיר טיגרמן ז צ״ל. "בהמשָך למד בישיבת גלאנטא א נייטרא א צ ל מהרש״ד אּונגר הי״ד, ובישיבת פרשבּורג א צל ה׳דעת סּופר׳ ז צ״ל.

בכל אּותם המֻקּומּות התבלט כיחיד ומיּוחד בתּורה וביראת ה׳ טהּורה. לאחר הסתלֻקּותּו הספידּוהּו רבנים שלמדּו עמּו ב צעירּותם בישיבה והעידּו שכבר בגיל ט״ו ידעּו שהּו

צ׳כּוסלּובֻקיה בשנת תרע״א, לאביּו הגה״ק רבי הפליטים באיטליה".

למרּות היּותּו אב רחּום לבני ק

הילתּו, אָך כאשר הדברים נגעּו לעיֻקרי הדת עמד כַצּור חלמיש על דעתּו. עּובדה הּוּו ה כאשר שהה במחנּות העֻקּורים באיטליה סייע לּו יהּודי שהיה בֻקי בהלכּות הכשרּות כאשר מסירּותּו לעניין היתה ללא גבּול. לימים היה

צל הגר״י בּוֻקסבּוים הי״ד, כן למד בישיבת

צּורָך במינּוי של משגיח כשרּות, ו לכאּורה לא היה נראה מּועמד טּוב יּותר מהאיש הנ״ל, פניּו של מּו״ח חמרּו. "נכּון", אמר: "אני מכיר לּו הכרת הטּוב, עם זאת לא אּוכל להפֻקיד בידיּו את ההשגחה על הכשרּות, אשתּו הּולכת בגילּוי ראש, זּו הי עֻקירת הדת". קבע נחר גּו לת הכּותרת היתה כאשר הגיע לישיבת "מאּור הגּולה" שע״י רּומא שם שימש כראש הישיבה, מּו״ח הבעיר בגּופים השבּורים את אהבת התּורה, הּוא מסר שם שיעּורים וכּולם התענגּו על שיעּוריּו המתּוֻקים שהיּו מלאים בחריפּות ועמֻקּות.

צּות למגינת לבּו של אּותּו האיש.

לָך וגדל אַצ לם כּוכב שבּוּודאי יזהיר בשמי עּו לם התּורה.

"כבר בגיל י״ט זכה למלגה מיּוחדת שהּועמדה לבחּורים המַצּוינים בישיבּות אשר נבחנּו בהַצלחה א צל ג׳ מגדּולי ישראל: הגרי״מ טיגרמן, הגר״מ פרייא אב״ד שּוראן, ו

הגר״י רייָך מבאטרֻקעס זַצ״ל. גדּולי ישראל אלּו אף כתבּו לּו מכתב נדיר

בּו העידּו עליּו על כּוחּו בהּוראה בזה״ל: "לאּות ו לראי׳ כי הּוא בחּור מּורם מעם... בשערי ארה"ק

ועלה מעל כל בני גילּו עשר מעלּות וראּוי ליתרת הכבּוד, אשרי עין ראתה כל היה זה בשנת תשי״א לאחר כשנתיים אלה... לא אלמן ישראל שישנם בחּורי חמד כאלּו הבֻקיאים בכל דיני אּו״ה כאחד ו ממּופלגי הת״ח...". בפרשבּורג אף היה בּו פלפּולים, וכּו כן עשה שימּו מדייני הבי״ד.

עּוד בהיּותּו בחּור י כיהן כרב הגרש״ צ שטרסר ז

וחַצי שישב באיטליה, אז עלה ארַצה שלים שם התֻקרב ביּותר לגדּולי ירּו שלים. מּו״ח סיפר לי כי במיּוחד היתה מרגשת הפגישה עם רבּו האהּוב מרן ה׳דעת סּופר׳ ז צ״ל שלא פגש אּותּו מזה עשרים שנה. הרב מפרשבּורג התעניין מיד על מ צבּו

השתֻקע בעיה״ק ירּו

לט ב׳חברה חריפּות׳ של בחּורי הישיבה המַצּוינים שמסרּו לם ידעּו כי כשמּו״ח נּושא דברים הם יַצטרכּו להכין ע צמם היטב. ש בבית הּוראה בבי דינא רבה שבפרשבּורג שם גם הּוסמָך להּוראה

ומַצב משפחתּו, באּותּו הזדמנּות אף התבטא על מּו״ח שהּוא ה״פּוסֻק" מבין תלמידיּו, ואף ביֻקש ממנּו שירביץ תּורה בישיבתּו. באּותה תֻקּו פה הסתּופף בַצ ל אדמּו״רים רבים ובמיּוחד א צל מרן מהר״א מבעלזא זי״ע, ואַצ ל מרן ה׳בית ישראל׳ מגּור זי״ע. שמעּו של מּו״ח י צא לתהילה, ובאלּו ל שנת תשי״א התאספּו כל גדּו לי הּונגריה החליטּו על יסּוד "התאחדּות היראים יּוַצאי הֻק שבהּונגריא הישנה", המתאספים הסכימּו פה אחד להפֻקיד בידי מּו״ח את היּוזמה מהכּוח אל הפּועל.

עם בּואּו לארה״ק הפרּוטה לא היתה מַצּויה בכיסּו ו הדלּות שררה בביתּו. מּו״ח פל בשבעה ילדים שביֻקשּו לחם. באּותה עת הּוַצעה לּו משרת רבנּות במֻקּום מסּוים בארץ. שלא במכּוּון נפגש עם אחד מחשּובי רבני ארה״ק דאז. בין השניים התפתחה שיחה תּורנית, הם שֻקעּו בלימּוד סּוגיה, התפתח ויכּוח, ידיים חתרּו באּוּויר זה טּוען כָך

צין. במֻקּום

צ״ל, אז זֻקן רבני הּונגריה. כשהגיע מּו״ח למֻקּום התפתח בינּו לבין הרב דּו שיח הלכתי. הם נשאּו ונתנּו בדברי תּורה. הרב לא באר״י ו צליח להסתיר את התפעלּותּו. הּוא הזמין את הבחּור הַצעיר לדרּוש בפני

הֻקהל בבית מדרשּו. השּומעים זֻקפּו גבה בתמיהה: "מעּולם לא הסכים הרב

מסיבּות הכמּוסּות עמּו, לתת למישהּו לדרּוש בביהמ״ד. לאחר הדרשה הבינּו

ל במה המדּובר שהּו וַצא בגדר של יא מן הכלל. השּומעים אף שמעּו את

דברי השבח והלל שהשמיע הרב למּו״ח, עם תּום דרשתּו לעין כּול. "בהגיע לפרֻקּו נישא לבת הגה״ק רבי צבי חּותנּו עלה ונתעלה בתּורה

צאּו לּו מּוניטין. היה זה כשחלף דרָך העיר דעבר

הילּות האּורטּודֻקסיּות

ה

הכּו

היה אז מטּו

קינסטליכר זַצ״ל אב״ד סעבען. בבית ובהּוראה. כבר באּותה תֻקּופה בהיּותּו בגיל כ״ו לעיר כבר כתב תשּובּות להלכה, אשר חלֻקם מּודפסים בספרּו ׳ב צל החכמה׳. כר גם מחברי ספרים ידּועים כבר ציטטּו אז משמּו בספריהם.

האיש על העדה

בשנת תש״ב התֻקבל לרבה הַצעיר של ק

אז הּוכר ככּוכב עּו לה בעּו לם ההּוראה ועל כן טבעי היה הדבר שלאחר זמן נבחר לחבר ועד העליּון של הלשכה האּורטּודֻקסית בטרנסילבניה.

כָך גם בשנּות המלחמה המשיָך להרביץ תּורה לבני הֻק הילה, לרבּות בעלי בתים מערים אחרּות שהגיעּו לשם בהיּותּו נחשב למֻקּום בטּוח. באּותּו תֻקּופה היה ומחזֻק ברכיים כּו שלּות

וזה טּוען כָך, השניים החליטּו לפתּוח ספר לבדּוֻק במֻקּורּות, התברר שסלע המחלּוֻקת ביניהם היה פשט בתּוס׳, כל אחד הבין את כּוּונת דברי התּוס׳ בדרכּו. השֻקלא ו

טריא נמשכה. בתּום דיּון ממּושָך הּוכיח צדֻקתּו. הרב הישראלי בעל הֻקשרים בממסד היה נלהב מגדלּותּו של מּו״ח, ו הכריז בהתלהבּות לאנשיּו : "עליכם לסדר לּו משרה רבנית, אל תביטּו על כָך שאין לּו במשימה בלתי אפשרית.

מּו״ח החליט לבדּוֻק את מ

הּוטלה עליּו מכירת החמץ. ראשי הֻק שבא למכּור חמ

מּו״ח את

הילת הרמנשטט לַצד חמיּו זַצ״ל. כבר

כרטיס חבר של המזרחי", זאת למרּות שבאּותה תֻקּופה היה מדּובר

צב הרבנּות במֻקּום המּוַצע. זה היה בערב פסח, אז הילה הבהירּו לּו שעליּו לֻקבל כסף מכל מי צּו. מּו״ח משָך בכתפיּו לאּות סירּוב ו לא הסכים לכָך. "לא לכּולם יש כסף, אינני מּוכן לֻקבל על אחריּותי שאפילּו יהּודי אחד יימנע ממכירת חמץ, עֻקב התשל ום", הבהיר להם. בטרם אּו שרה משרתּו באּופן סּו פי, הּותנה עמּו תנאי: "אמנם אין לָך כרטיס חבר של המזרחי, אבל עליָך להתחייב שלא לדבר לטּובת מפלגה אחרת". מּו״ח סירב לכָך, אמנם הּוא לא היה אגּודאי, ולא קיים ק שרים עם שּום ממסד מפלגתי, אבל טען נחרַצּות: "אינני מּוכן שהם יכתיבּו דברים לרבנים, היּום יגידּו על דבר זה ומחר יתבעּו דבר אחר". היתה זּו דרָך ללא מּוַצא. אנשי המזרחי סירבּו לּוּותר.

מּו״ח ויתר על המשרה ושב אל עּוניּו ואל ספריּו.

מּו״ח דּורש ברבים הבעלי בתים העיד לימים

ללמּוד תּוס׳, וכָך לימדם קנייני נ צח לכל חייהם.

בתקופת המלחמה

בּוּודאי, למרּות גילּו הַצעיר התבלט אז כאחד הפּוסֻקים המבריֻקים

מרכזי בהכרעּות ההלכתיּות בבעיּות שּונּות שהתעּוררּו אז בעֻקבּות המלחמה הנּוראה. בין השאר טיפל מּו״ח בעניין בעיית פינּוי גּו פּותיהם של קדּושי

ומעּודדם בכל כּוחּו, וכפי שאחד ואמר כי מּו״ח לימד אּותם איָך לדייֻק בראשּונים, איָך

ותפס מֻקּום

ק״ק

שארמש הי״ד שהּושלכּו גּוּויּותיהם בבּור גדּול אחד. (יעּוין בספרּו ח״א סימנים י״ד י״ח) התשּובה נכתבה בשנת תש״ה בהיּותּו בגיל ל״ה בלבד. כן כתב אז עּוד כמה

תשּובּות שהעסיֻקּו את הַציבּור כמּו מּועסֻקים במחנּות העבּודה לגבי סדר ברבנות מלבורן

התפילה.

בשנת תשי״ד נֻקרא מּו״ח לשרת בֻקּודש במלברּון כאב״ד הֻק הילה נּוסדה מגרעין

התּוּוספּו אליה פליטי חרב שנסּו מהמלחמה ו התיישבּו שם. ואכן לאחר שהתייעץ עם גדּולי ישראל

ק׳ק "עדת ישראל". קטן של יהּודים שהגיעּו לשם עּוד טרם המלחמה, ואח״כ

כָך גם כאשר כינס אז הגאּון מניאמץ הגרח״מ רּולר זַצ״ל מזֻקני הרבנים, אסיפת רבנים לתֻקן תֻקנת עגּונּות, הזמין גם את מּו״ח להיּות בין המשתתפים, כי כבר אז הּוכר כסמכּות הלכתית ללא עּוררין".

באּותם ימי מלחמה, נפרד מּו״ח בלית ברירה מֻק הילתּו לבּודאפסט להתמנּות כרבה של לחזּור לארץ מּו לדתּו.

בהיּותּו בפאפא התדפֻקּו על דלתּותיּו אנשים רבים להתדיין בפניּו, וזאת לאחר שפֻקיע שמיה בפֻקחּותּו ובחכמתּו הרבה בניהּו ל דיני תּורה.

במדינת איטליה

כאשר השתנה המַצב, ראה לנכּון ל צאת את גבּולּות המדינה ועבר לאיטליה שהיתה אז ארץ מעבר, גם כאן לא נח ו לא שֻקט עד אשר העמיד את ענייני הדת על תילם. מּו״ח דאג שם למֻקּוּואּות כשרים, לכשרּות המאכלים, כן נֻקרא

קיבל על עַצמּו את המשימה. מיד בהגיעּו לשם החל לפתח את כל המּוסדּות שהיּו שם כמּו הת״ת לבנים, הבית ספר לבנּות ועּוד, באּופן נפלא עד אשר ק אחרּות. כן ייסד שם מערכת שחיטה מהּודרת

ומיּוחדת במינה כאשר הּוא היה הגדּו ל העּומד על גביהם.

גם בית הֻקברּות נפרד לבני הֻק נשא משא נרגש ביּותר לֻק

והמשיָך לאחר תֻקּופה קיבל בֻקשה קאשּוי, לא הסכים לֻקבל על עַצמּו, היּות ולא ר צה

ומשם לפאפא לתֻקּופה ק״ק

קַצרה, למרּות שבאּותה תֻקּופה

הילתּו נהפָך מּודל לחיֻקּוי לֻק הילּות ובַצידה מערכת כשרּות מפּוארת

הילה החרדית נחנָך בתֻקּופת רבנּותּו, מּו״ח אף הילת שרידי הכבשנים ביּום חנּוכת בית הֻקברּות. כָך גם תיֻקן תֻקנּות לבני הֻק הילה בתחּומים רבים ביהדּות. מּו״ח אף ייסד את התאחדּות הרבנים החרדים אשר פעלה בזמנּו בהַצלחה ליי קּובממּות הרשמיים.

תשּומת לב מיּוחדת העניֻק לתשב״ר בתֻקּו

צּוג הֻקהילה

פת כהּונתּו במלבּורן. מּו״ח נהג

בביהמ״ד דכּולל "אהבת ציּון זיבנברגין" ואף הרַצ ה בפניהם שיעּורים תמידין כסדרן לרבּות דרשּות מּוסריּות בכל עת מַצּוא

להיכנס

ולבחּון במּוסדּות החינּוָך, גם לכיתה א׳ ב׳ היה מגיע לבחּון ללא כל הרגשה של פחיתּות כבּוד מַצדּו, למרּות שהמלמד אמר לּו : "רבי, עד כדי כָך? אּו לם מּו״ח ענהּו בחיבה: הגמרא בע״ז אּומרת, שבשעּות רביעיּות הֻקב״ה יּושב

ויּומא דפגרא כמּו שבת הגדּול, שבת שּובה. כמּו״כ נשא מדברּותיּו הנעימים בֻקביעּות בעידנא רעּוּוא דרעּוּוין, וכָך תּוָך תֻקּופה

קַצת תמה למנהגּו זה ואף

קַצרה רכש לּו

ציבּור גדּול של מעריַצים שנכרכּו אחרי

ודבֻקּו

ומלמד תּורה לתשב״ר, אפילּו הֻקב״ה בעַצמּו מֻקדיש משעּותיּו ללמּוד תינּוֻקּות. ואז הּוסיף ואמר לּו ; "אנחנּו בדּור של אחרי לם היהּודי חרב, חּובה עלינּו לא לחסּוָך כל מאמץ כדי לגדל מחדש

בּו בח ום. כפי שאמרנּו, מעּו לם לא סירב לענּות לשּואליּו בהלכה גם לאחר שעלה לירּושלים. רֻק במֻקרה אחד סירב. היה זה כאשר הגיע לביתּו מאן דהּוא והתעניין בעניין הלכתי, לענּות, היּות לה השלכּות

אּו שּוּויץ, העּו דּור של לּומדי תּורה בכל מ צב. שיא פעליּו בֻקּודש היה כאשר ייסד את הישיבה "ברית אברהם", הישיבה היתה מיּועדת לגילאים שלאחר גיל הבר מַצּו ללמּוד במרכזי התּורה הגדּו לים בעּולם.

"מן הראּוי לַציין", אּומר לנּו הגרא״י שליט״א: "על תֻקיפּותּו ועמידתּו האיתנה על משמר הֻקּודש של מּו״ח". כדּוגמה השּופכת אּור על אּופיּו היַציב ו העֻקרּוני הּוא ציב כתנאי להסכמתּו לֻקבל עליּו את עּו ל הרבנּות, וכָך כתב להם מּו״ח באּו פן הכי ברּור: "בכל העניינים הנּוגעים אל הדת תהיה רֻק דעתי מכרעת וֻקּובעת בע״ה בלי שּום פֻקפּוֻק כלל". כל מילה מיּותרת בפירּו ש סעיף זה, דהיינּו ששּום גבאי וראש הֻק הל, אּו אנשים תֻקיפים אּו

וביֻק

ושאלה זּו עשּויה לעלּות על הפרֻק בעּוד זמן מה, אז עשּויּות להיּות ציבּוריּות ו פּו ליטיּות, בכהּונה רשמית. אּולי תפנה לרב אחר". ברַצּוני ל

ש פסֻק הלכה הימנּו. מּו״ח ענהּו : "אינני רּוַצה

ה, לישיבּות הגדּולּות המשיכּו הבחּורים

ו וַצאינני ר ה להיּות מעּורב, עכשיּו אינני רב

ציין, שגם כּוחּו בדרּוש היה להפליא, נּופת

היּו מגיעים להאזין לדרשּותיּו שהיּו בנּויים כמעשה אּומן ממש, שלב אחר שלב עד שכל שּומע הבין לאן הּוא חּותר ומה תהיה המטרה הסּופית, כאשר כל אחד הרגיש באלּו נֻקּודּות התכּוּון אליּו. לא יאּומן כי יסּופר, איָך שכּו לם היּו מרּותֻקים בהֻקשבה מלאה שלא לאבד אף מילה בדרשּותיּו המרתֻקּות.

צּוף תטּופנה שפתיּו, רבים

המסמָך שה

וכדּו׳ לא יעיזּו להביע את דעתם בענייני האידישֻקייט שבֻק הילה בשּום באהבתה ישגה תמיד פן,ורֻק דעתּו דעת תּורה הבלעדית היא אשר תכריע ללא כל משּוא פנים. כָך לא פלא הדבר שגם בהיּותּו שם דחה מּו״ח כמה ה היה מסּו פֻק אם דעתּו היא אשר תכריע בענייני העמדת הדת על תילה. אּו

כָך גם נּודע מּו״ח בהתמדתּו הגדּולה, שעּות על גבי שעּות ישב מרּוכז בתלמּודּו ולא חש בדבר מסביבּו. באחת הפעמים אף הגיע מאן דהּוא לשאּו ל שאלה, מּו״ח ישב רכּון על ספריּו תפּוס בשרעפיּו, חלפה שעה נֻקפּו שעתיים אָך מּו״ח כלל לא הרגיש שמישהּו נמַצא לידּו וממתין לתשּובה, ורֻק לאחר זמן זה כאשר הרים את ראשּו ראה לפניּו את השּואל ו החל לדּון עמּו. גם כשדיבר עם בני אדם במילי דעלמא, הסגירּו תנּועּות הידיים ו

צעּות מפתּות של רבנּות כאשר

לם, שּונה בתכלית היה ביחסּו אל הפרט. כל מי שהגיע לביתּו לבֻקש

נענה בסבר פנים. מּו״ח היה חּופר בארּונּותיּו לחפש מטבע, ובלבד שאיש לא

צא מביתּו בידיים ריֻקּות. מעשה ובא לביתּו ילד למטרּות התרמה, אחד מבני הבית לא התייחס וסגר בעדּו את הדלת. "מי זה היה"? נשמע לפתע קּו לּו מהחדר יראת ה' הסמּוָך כשסיפרּו לּו את פרטי המֻקרה, נזעֻק: "לבזּות יהּודי? אפילּו לא יעלה על

הדעת". מיד פֻקד מּו״ח על אחד מבני הבית שילד לחפש אחר הילד, כשהּובא הילד בתּום "מרדף"

צדֻקה

יי

הראּו בבירּור שהּוא שֻקּוע בלימּוד.

כן נּודע לכל ביר״ש אמיתית שבערה בּו. מּו״ח ידע מה לֻקרב ומה לרחֻק, ונשמר מאּוד מלהיּות חבר למזייפים דת אמת גם באם כלפי חּוץ נראּו כשרים, ידע הּוא להתרחֻק מהם

צהבּו פניּו, הּוא העניֻק לּו "כפל כפליים" מכפי הרגלּו.

במשָך י״ד שנים תמימּות. כמּובן שבתֻקּו פתּו שינתה הֻקהילה את פניה ללא היכר לּו אהבה כלל. לאחר י״ד שנים עזב את מלבּורן כאשר השאיר אחריּו תלמידים נאמנים אהבת נפש. ובעלי בתים עשּו דבר וח צי דבר מבלי להתייעץ עמּו תחילה. בשנת תשכ״ח עבר מּו״ח לכהן ברבנּות

ארגן את מּוסדּות הֻקהילה ופיתחם לשם ו למגדּול ועד שעלה על הפרֻק שם.

גם כאן עמד בתֻקיפּות על כל דבר שבֻקדּושה, ו

הדברים נגעּו לענייני עֻקרּונּות היהדּות.

ומהמּונם. כן זכה מּו״ח כמים פנים אל פנים שכּו לם החזירּו ומֻקּום שכיהן כרב אב״ד אּו כראש ישיבה אהבּו הּו ואף שלא ימלט שיש כאלה שטעּו בּו אָך לבסּוף הּודּו ואמרּו כי אמת וַצדֻק בנחלתּו, כי אכן האמת לאמיתה היתה נר לרגליּו, וטּובים מבני ק אשר דרכה כף רגלּו.

דּוגמה אחת מני רבּות על מידת האמת שֻקיננה בּו. זכּורני, כאשר מּו״ח שהה בשנת תשל״ג בביתי בז׳נבה שבשּוּוייץ. ו הנה באחת הימים עלה לבֻקרּו הנגיד ר׳ פנחס רּוזנבּוים שהיה ידּוע בעּו

וחיבה. בכל מֻקּום

וידידים לרּוב שדבֻקּו בּו כל השנים בלב ונפש,

ועד יּומּו האחרּון לא

ועד היּום זּוכרים לּו רבים וַצדֻקּותיּו הרבים אשר עשה בכל מֻקּום

הילּותיּו זכּויּותיּו ופעליּו

ק״ק "ק הל יראים" בּוּוינה הבירה. גם כאן לתפארת. עינּו היתה פֻקּוחה על הכּול קטן תּוָך שהּוא שימש כתּובת מרכזית לכל שאלה הלכתית ותּורנית

שרּו הרב. בגמר הביֻקּור הּוַציא ר' פנחס מכיסּו מעטפה ברַצּונּו להעניֻקּו למּו״ח, ו הנה למרבה הפלא מּו״ח לא הסכים לֻקבל זאת. מּו״ח טען לּו בנימּוס שהּוא לא מבני קהילתּו

דּוגמה לכָך תעיד העּובדה הבאה. עּובדה הּוּו ה בגיּורת שנהרגה בהתֻקפת מבעלי בתים שאינם מבני ק צחים על יהּודים שיַצאּו לאחר תפילת השבת מביהכ״נ ב׳וּוינה׳. הגּורמים היהּודים הרשמים ניסּו לערּוָך לה הלּוי׳ כלל-יהּודית כַצעד הפגנתי-תעמּולתי, בבית הֻקברּות היה שם גם היכל טהרה שנבנה ע״י הֻק הילה הכללית באּופן שאין דעת חכמים נּוחה הימנּו.

העיתּונים באּותה תֻקּופה אף ציטט את האירּוע מסרב להיכנס להיכל הטהרה שטּומאה היא בעיניּו". לאחר דין ודברים השאירּו לזה אני מּוכן", וכר הּוּו

לא זז מֻקּוַצּו של יּו״ד כאשר

וא״כ אין הּוא לּוֻקח מעטפּות הילתּו שאינם מחּויבים אליּו. "אני מּוכן לֻקבל כסף צריכים לבטא את מחּויבּותם לרבם אבל מאנשים אחרים אינני מּוכן לֻקבל בשּום פנים ואּו פן. גם כשר׳ פנחס ניסה לטעּון שכן נהּוג אַצ לם, נענה לּו מּו״ח שהדברים לא באים בחשבּון כלל א

מר

רֻק מבני קהילתי, בעלי הבתים

צלּו. לֻקראת תּום הּוּויכּוח כאשר מּו״ח ראה שהּוא כ״כ מתעֻקש, נענה מּו״ח ואמר לּו: "הנה, עּומד אני כעת להדפיס שּו״ת ב צ וַצל החכמה ח״ג, אם הנר רה לסייע לי בהדפסה, ה כאשר מּו״ח הסכים לֻקחת ממנּו את המעטפה לַצּורָך את הגּופה בפתח ההיכל ו לא הכניסּו ה לתּוכה. הסיפּור לא נגמר עדיין, בשלב זה הדפסת הספר, ואכן בתחילת ח״ג משּו״ת ב צ ל החכמה מּוזכר ר׳ פנחס בברכת ביֻקש מּו״ח שהמלּוּוים יתחלֻקּו לב׳

לא תהיה הלּוּויה מעּורבת, מּו״ח עיכב את ההלּוי׳ ו לא הסכים לשּום פשרה בעניין, עד שאכן

שמעּו הטּוב יַצאה לתהילה בכל

וכשהביאּו את הגּופה לשם סירב מּו״ח להיכנס. אחד וכתב בכּותרת גדּולה "הרב

קבּוַצּות נשים לחּוד וגברים לחּוד, ושחלילה תּודה.

כָך גם כשהגיע לארה״ק לאחר שעזב את כל משרּותיּו הרבניּות, הגיעּו לביתּו רבים שביֻקשּו להנּותּו מכספם, כמּו בימי כהּונתּו כרבם. מּו״ח סירב וטען בפניהם: "עכשיּו אינני עּוד רבכם, מחּויבּותכם תמה, אינני רּוַצ ה לֻקבל". "למרּות גדּו לתּו

צייתּו לדבריּו ומסע ההלּוי׳ המשיָך בדרכּו.

קַצּוּוי ארץ, עד שבשנת תשל״ה הּו פנתה אליּו קריאה מיּוחדת מהעדה החרדית בירּושלים לבא לכהן כחבר הבד״ץ וכסגנּו של מרן ה׳מנחת י צחֻק׳ ז

מחמת כמה סיבּות שהיּו לּו למּו״ח.

בירושלים עיה"ק

בשנת תשמ״ב החליט מּו״ח להשתחרר מכל עּול רשמי של רבנּות בכדי שיּוכל לשֻקּוד על התּורה ללא כל טרדּות כלל, וכָך עלה אז

ואכן בשנים אלּו כל אימת שניסּו לערבבּו בנּושאים

הדבר על ידּו בתֻקיפּות רבה. באחד הימים אף הגיע לביתּו אברָך ההנהלה, מּו״ח סירב בנימּוס ואמר: "עזבתי את הרבנּות כי

ופרסּומּו הרב", מַציין בפנינּו הגרא״י שליט״א: "מּו״ח היה ידּוע בענּוּותנּותּו. בשנה האחרּונה לחייּו מסר "קּוּו וַציטל" בידי היאים להּונגריה ליּום הזיכרּו ן של החת״ס. מּו״ח ביֻקש שיניחּו זאת על פנה אל מּו״ח

צ״ל שכיהן אז כראב״ד. למעשה לא יַצא הדבר לפּועל

קברּו. השליח נּושא הֻקּוּויטל ובֻקש את רשּותּו לעיין בתּוכנה של הפתֻקה. מּו״ח נענה בחיּוב.

כשהביט האיש בתּוכן הדברים לא האמין למראה עיניּו, הן מדּובר בפּוסֻק ידּוע ששנּות פסֻק רבּות מאחּוריּו, אישיּות רבנית, יַצאּו לּו מּוניטין בעֻקבּות ספרּו לי ישראל גמרּו את ההלל על פסֻקיּו גדלּותּו בתּורה ו היר״ש שלּו, ומה היה מבּוֻקשּו ב׳קּוּויטל׳: "שאזכה ליראת שמים אמיתית, שאזכה לאמיתה של תּורה, שלא אכשל בדבר הלכה".

למגינת לבם של המּוני בית ישראל נדם לבּו הגדּו ל ביּום כ״א בחשּון תשמ״ט, וכבּוד גדּול עשּו לּו במּותּו כאשר המּוני בית ישראל ליּוּו הּו למנּוחּות עּולמים בראשּות גדּו לי הדּור שהספידּו הּו מרּורּות וביכּו את החלל שנפער עם הסתלֻקּותּו. זי״ע.

השיחה עם הגרא״י שליט״א היתה עבּורנּו חּוּויה רּוחנית לכשעַצמה, דברּותיּו

והשתֻקע בירּושלים עיה״ק. ציבּוריים ו פּוליטיים נדחה

ההלכתי, גדּו

ובפיּו משאלה שהרב יתערב לטּובתּו אַצל קשה היה לי להתעסֻק בעניינים הֻקטנּוניים האלה של בין אדם לחברּו. לא חפַצתי בהם, כשהנהגתי עדה הייתי כפּוי לעשּות זאת, האם אתה רּוַצ ה שעתה אחזּור לכָך?" למרּות הכל, תּוָך תֻקּופה

ונתנּו עמּו בתּורה. כן כיהן אז כראש כּו

קַצרה הפָך ביתּו לתל תלפיּות לדּורשי ה׳ שעלּו למעּונּו לל לאברכים מַצּוינים שהתֻקיים

ונשאּו

ו השיב כהלכה, לאחר מכן הבהיר מּו״ח לבני ביתּו נחר צּות: "אני רב, ואני מחּויב לפסּוֻק בכל מַצב".

כָך גם ברַצּוני לספר, שמעּו לם לא שמעתי אּותּו כשהּוא מרים את קּו לּו וכּועס בכל מַצב ובכל זמן, יהיה אשר יהיה. לא אחת כאשר היה שּוהה בביתי ובאּותם שנים היּו לי ילדים קטנים בבית,

אּו לם הּוא מעּו לם לא כעס אּו

בעיניּו בלבד ואז כּו לם הבינּו את אשר צּו עליּו לֻקבל את התפֻקיד. מפיּו מילה של כעס.

הנעימים לַצד הסברתּו הברּורה י צאנּו מהשיחה מרּוגשים רב האי גאּון

והֻקּו לחת הם עדּות חיה לרּום

ונפעמים, שמענּו הימנּו עדּויּות חיּות על חמיּו הגדּול וַצדיֻק זי״ע שהתהלָך עמנּו בדּור האחרּון. תֻקּוּותנּו שילמדּו הֻקּוראים מדרכיּו בֻקּודש, ויהיּו הדברים לעי״נ הטהּורה.

קּומתּו הרבנית.

ובאּופן טבעי השֻקט בבית אינּו חּוגג כידּוע, צעֻק על שּום ילד. וכאשר ביֻקש להעיר היה מביט צריָך להבין, אָך מעּו וַצלם לא היא מאּומה

גאון במידות

התחשבּותּו הרבה בזּו התחשבּות זּו בתֻקּו רבנּות מהחשּובּות בעּו לם התּורני. וגדּולי ישראל לח

הם ראּו בּו מּועמד טבעי. אבל מּו״ח סירב. מדּוע? הּוא שמע שיש מּועמד נּוסף קוצו של מנהג לכהן במשרה הרמה. "אם אני אֻקבל את המינּוי המּועמד השני ייפגע", הבהיר מּו״ח למֻקּורביּו ובכָך הסיר את מּועמדּותּו.

לים כן היה יחסּו לפשּוטי עם. עּובדה הּוּו ה כאשר פעם נפל בדרכּו

קשּות בעיניּו. לאחר מספר שעּות של בדיֻקּות נשלח לביתּו כאּוב

וראשּו. כָך נאנֻק בכאביּו שכב במיטתּו, ואז נשמעה הנֻקישה בדלת. היה זה מישהּו שהגיעּו לשאּו ל שאלה. "הרב נאנֻק בכאביּו", הבהירּו לּו בני הבית. הם ביֻק שּו הימנּו שישּוב כחלּוף שעתיים. הדברים

הגיעּו לאּוזניּו של מּו״ח, בשארית כּוחּותיּו מיהר לדדּות אל הדלת, מּו״ח הּורה

למרּות כאביּו ישב פרֻק זמן ממּו שָך עם השּואל ו ליבן את הסּוגיה

לת התבלטה בכל אּורחּות חייּו. באּופן בּולט נחשפה פת כהּונתּו כרב במלבּורן. באּו וַצתה עת העה לּו כהּונת

קּוַצּו של מנהג, בנחישּות הש״ץ לא אמר "ויַצמח פּורֻקניה" כמנהג נּוסח ספרד. מּו״ח הזדעזע. לאחר התפילה הביע את מחאתּו באּוזני האיש בתֻקיפּות: "כאן מתפללים בנּוסח ספרד, וחלילה לשנּות ממנהג המֻקּום".

מֻק רה זה מהּוּו ה ניגּו ד מּו חלט להנהגתּו במלבּו רן, בה כיהן כרב, שם היה הנּו סח הנהּו ג בֻק הילה "נּו סח אשכנז". מאן דהּו א נגש לעמּו ד ו בעת אמירת הֻק דיש אמר "ו יַצ מח פּו רֻק ניה". הייתכן לשנּו ת מנהג? הּו כיח מּו ״ח את האיש. כָך היה דרכּו תמיד לשמּו ר על מנהגי ישראל ו לא לזּו ז מהם.

בתֻקּופת כהּונתּו ברבנּות סירב מּו״ח לּוּותר אף על אּו פיינית. כָך אירע שהתפלל בביהכ״נ ו

כמּו לגדּו לתפילה ונחבל כּו

לּו, הּוא התֻקשה להניע את רגליּו

לאיש להיכנס, ו

(מתּוָך המבשר תּו רני - המּו סף התּו רני של עתּו ן המבשר)