האם שינוי מקום באותה העיר עצמה - ישנה את המזל
למקום אחר כי טוב לו אז מעתה ואם אינו עושה כן ונשאר תחת אותו השר הרי הוא קונה אדון לעצמו. וכזה כ׳ גם בעיון יעקב על העין יעקב שם. - מבואר כי השפעת אותו השר והכוכב היא לכל העיר כולה לזה לטוב ולזה למוטב ולא ישתנה המזל מבית לבית שבאותה עיר עד דאזיל למתא אחריתא".
לאור זאת פסק ה"בצל החכמה" ש"נמצא בנידון דידן אין לכם שום סיבה לעזוב את הבית בו אתם דרים ולעבור לדור בבית אחר באותה העיר או בעיר אחרת, כי אין מזל מיוחד לכל בית ובית, אלא מזל משותף לכל העיר כולה, לזה לטוב ולזה להיפך כמבואר בחת״ס הנ״ל, ולכן מאן דביש ליה מוכרח לילך לעיר אחרת ולמאן דלא ביש ליה שפיר יכול להשאר בבית שדר בו אף שבאותו בית גופא ביש לאחרים".
הוא מסביר מדוע המזל תלוי בעיר דוקא ולא בבית, ואין שר ומזל מיוחד לכל בית רק לכל עיר, על פי מש״כ דברי הרשב״א הנ״ל, שכתב על דברי חז״ל שאין מזל לישראל, שישראל חלק ה' ונחלתו אינם מסורים למזלות השמים, כי הם למעלה מן המזלות. ומה שכתוב "לא לאדם דרכו", הוא כשאינו עושה רצון ה׳ שאז הוא מסור למזל שעונותיו הבדילו בינו ובין ה׳ יתברך והשפיל עצמו ממעלות עליונות וישב לו במדרגות תחתונות תחת המזלות, וזש״א אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם, כי אסלק השגחתי ואניחם תחת המזלות אשר בחרו להם כשאר עכו״ם וכו׳, ע״כ.
מבואר כי רק עונותיו יכולים לגרום שיושפע מהמזל.
ה׳בצל החכמה׳ ממשיך וכותב על כך: ״וז"ל הרמב״ם (פ״ג מה' תשובה ה״א) כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות וכו', וכן מדינה וכו׳ וכן העולם כולו, (שם ה״ב) אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו וכו׳ וכן מדינה שעונותי׳ מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וכו׳ עכ״ל. והנה מדינה שזכר ר״ל עיר כדמביא ראיה מקרא דזעקת סדום ועמורה. נמצא משכח"ל שהאדם בעצמו זכיותיו מרובין ועכ״ז הוא נאבד בעון אנשי העיר שיש בהם רשעים עד שהעיר עונותי' מרובין, ואמנם ע״כ יש שאינם נאבדים מיד אלא ע״י עונותיהם נמסרין לשליטת המזלות ע״ד שכתוב בתשו' רשב״א הנ״ל.
ואם יצא את העיר ינצל מהשפעת המזל.
והוא מסכם שוב וכותב: "מבואר כי אדם נדון רק לפי עירו ולא לפי הבית שהוא דר בו ואפי׳ יהי׳ בית גדול של הרבה דיירים רובם רשעים, עם כל זה לא ימסרו דיירי בית זה לשליטת המזלות אם העיר זכיותיה מרובין, כי הבית נגרר אחרי העיר כולה, שאין הבית נדון לעצמו רק העיר, לפיכך תלוי המזל ג״כ בעיר ולא בבית". נמצא שמזל האדם נקבע לפי מקום ועירו כנראה מדברי תשו׳ רשב״א הנ״ל ומפורש יותר בחי׳ חת״ס (סו״פ עירו ולא לפי מקום ביתו, בין לטוב ובין למוטב, והכלל ש"משנה מקום-איזהו נשך) שכ׳ דטעם שינוי מקום משום שינוי מזל ולכן מאן דביש ליה היינו לפי שהשר והכוכב המשפיעים באותו המקום אינו טוב לו וילך
הגאון רבי בצלאל שטרן זצ״ל (בשו״ת בצל החכמה ח״ג סי׳ מב) נשאל "על העובדה שבגוש בית בו הנך גר ואיתך עוד חמש משפחות חרדיות, חוץ ממשפחות אחרות רבות, קרו בזמן האחרון מספר מקרי אסון, לפני כמה חדשים נפטר דייר חרדי צעיר לימים, שוב לפני כשבועיים מת שם באופן פתאומי נכרי אחד כבן שלשים שנה וכעת בשבת קודש שעברה נהרגו מדיירי הבית אשה נכריה ובתה בתאונת דרכים, על כן רצונכם אם נכון שתמשיכו לדור בבית ההוא, או אולי איתרע מזלי׳ דהאי ביתא, וראוי שתעברו לגור משם בבתים אחרים".
בתשובתו מביא ה׳בצל החכמה׳ את דברי הגמרא בבבא מציעא והוא כותב ש״הנה לא אמר דביש לי׳ בהאי ביתא ולא אזיל לביתא אחרינא, מוכח דקים להו לחז"ל, דהא דביש ליה או טב ליה אינו תלוי בביתא אלא במתא שדר ביה. וכן מוכח גם מדקאמר דביש לי׳ בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתא, הרי שעליו לילך למתא אחריתא ולא סגי במה שיחליף בית דירתו בהך מתא גופא לבית דירה אחרת".
ה"בצל החכמה" מביא את דברי תשובות הרשב״א הנ״ל, הכותב ש"פעמים שהחטא גורם למנוע ממנו הטוב וצריך לכפרה ואחד מדרכי הכפרה הוא שנוי מקום לפיכך אמרו צריך לגלות ממקומו וללכת אל מקום אחר אולי החטא הוא שגרם וגלותו תכפר עליו, ולפעמים שמזל גורם וכשיסתלק למקום אחר יצא מתוך ההפכה", והוא כותב שמדברי הרשב״א נראה ש״בודאי גם במעתיק מושבו ממקום למקום באותה עיר גופא, מקרי ג״כ גולה, ומשנה שלימה שנינו (מכות יב, ב) ברוצח שהרג בעיר מקלטו "גולה" משכונה לשכונה, וכן בר״ה (לא, א) בהא דעשרה גליות גלתה סנהדרין מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים וכו׳, מ״מ גלות המכפרת הוא אחד מדרכי התשובה וקורעת גזר דינו של אדם אינה אלא בגולה לעיר אחרת כדמוכח בר״ה (טז, ב), ואר״י ד׳ דברים מקרעין גזר דינו של אדם וכו', וי״א אף שינוי מקום, דכתיב ׳'ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול", עי״ש, ושם הרי בגולה לעיר אחרת מיירי קרא. ועיי׳ רמב״ם (פ״ב מה׳ תשובה ה״ד) מדרכי התשובה להיות השב צועק וכו׳ וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח עכ״ל. והיינו דוקא בגולה לעיר אחרת שאין לו מכרים וריעים כבעירו וגם כי יגיעת הדרכים והאכסנאות משברים יצר הרע ומונעים אדם מעבירה כמש״כ התוס׳ (קדושין מ, א ד״ה ויעשה) בשם ר״ח", עכ״ל.
עוד כתב ה״בצל החכמה": "גם לטעם השני שכ׳ הרשב״א שהמזל גורם, נראה כי המזל לא ישתנה רק כשיסתלק למקום אחר, אבל לא במקומו
משנה מזל" אמור רק בהמשנה את מקום עירו אך לא כשעובר מבית לבית בתוך העיר עצמה.
(מתוך האיצטגנינות באספקלריה של תורה)
