הַּכָתּוב (בראשית יג, יא)

הַּכָתּוב (בראשית יג, יא) 'וַּיִּסַע לֹוט מִּקֶדֶם', מִּקַדְמֹונ ו שֶל עֹולָם (ב"ר מא, ז) .

לֹומַר עַל דֶר ך זֶה, עַל פִי מַאֲמַר חֲזַ"ל (אבות פ"ד מ"א)

א

אֵיזֶה ו חָכָם הַּלֹומֵד מִּכָל אדָם, הַיְינ ו מִי שֶּיֵׁש ל ו יִרְַאת דֹו ה' בְלִּבֹו, וְכָל מַחְׁשְבֹותָיו בִלְּתִי לַה' לְב לַעֲׂשֹות רְצֹון קֹונ ו בִׁשְלֵימּות, וְׁשֹוא ש ל וְדֹור מִכְלָל דְבָעִי דְרִיׁשָה, ומְבַּקֵׁש עֵצָה לַעֲבֹודַת הַּבֹורֵא יִתְּבָר ך שְמ ו לְהִּנָצֵל מִּפַח יָקּוׁש הָעֹומֵד תָמִיד לְנֶגְּדֹו. עַל כֵן בְעֵצָה הִּגִידּו

וְג ם ע ל ז ה קָש ה, שֶׁהַל א יָד ע מִכְּב ר מַעֲש יו שֶׁל לוֹט, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (בראשית יג, יא) 'וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם', מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (ב"ר מא, ז).

Yet, this explanation is also difficult since the wrongful deeds of Lot were already known, as it says (Beraishit 13:11), "And Lot traveled to the East." The Sages explained that this alludes to how Lot journeyed away from "the One who preceded the world." (Beraishit Rabbah 41:7) The word קדם (east) shares the same root as the word קדמוני (the One who preceded).

Torah says that Lot traveled "from the East," it is actually alluding to how Lot distanced himself from Hashem. How, then, are we able to understand why the pasuk had to specify that Avraham traveled "from there" to the south? It can't be telling us that Avraham sought to move away from Lot since this was already alluded to by the word מקדם (from the east).

can we understand Rashi's explanation to this question that the expression "from there" teaches us that Avraham distanced himself from Lot when we already know that Lot already left Therefore, when the Furthermore, how Avraham? Avraham distance himself from Lot and his ways? In what other way did

The importance of seeking advice and encouragement to do a mitzvah

וְנוּכ ל לוֹמ ר ע ל דֶּרֶךְ ז ה, ע ל פ י מַאֲמ ר חֲזַ"ל (אבות פ"ד מ"א) אֵיזֶהוּ חָכָם הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם,

We are able to suggest a solution in the following manner according to the statement of Chazal (Avot 4:1), which says, "Who is wise? One who learns from everyone."

הַיְינוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִרְאַת ה' בְּלִבּוֹ, וְכָל מַחְשְׁבוֹתָיו בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ בִּשְׁלֵימוּת,

This refers to one who possesses The thoughts of such a person are solely focused on Hashem and how he can completely fulfill the will of the Creator. awe of Hashem in his heart.

וְשׁוֹא ל וְדוֹר שׁ מִכְל ל דְּבָע י דְּרִיש ה, וּמְבַק ש עֵצ ה לַעֲבוֹד ת הַבּוֹר א יִתְבָּרַךְ ש מוֹ לְהִנָּצ ל מִפ ח יָקוּשׁ הָעוֹמֵד תָּמִיד לְנֶגְדּוֹ.

He inquires of his friends and that for implies methods probes, investigation of כח.)

ובָרּורּכְׁשֶמֶׁש, אף עַל פִי כֵן יִׁשְַאל מֵחֲבֵירֹו, כְדֵי לְזַּכֹות אֶת חֲבֵיר ו גַם כֵן לְהַכְנִיסֹו לִבְחִינַת אֹותֹו לְמַּלְאֹות רְצֹון הַּבֹורֵא עֹולָמִים יִתְּבָרְַך שְמֹו. וְזֶה הּוא עִיּקָר בְחִינַת חָכְמָה, כֹחַ–מָה (זח"ג , לִהְיֹות נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְָאס וְׁשָפָל בֶאֱמֶת, וְיִלְמֹוד מִּכָל אדָם דָבָר שֶהּוא בִסְפֵיקֹות אֶצְלֹו, ולְזַּכֹות אֶת חֲבֵיר ו לְהַכְנִיסֹו קְדּוּׁשָה, בְמַה שֶּיָסִית

successfully necessary. He seeks advice in his service of Hashem in order to save himself from the trap of destruction (the Evil Inclination) that constantly stands in front of him. serving Hashem are

ע ל כ ן בְּעֵצ ה הִגִּידוּ שֶׁיִּל מוֹד מִכ ל אָד ם, הַיְינו שֶׁיִּשְׁא ל עֵצ ה מִכ ל אָדָם,

Therefore, the advice that our Sages gave him was the he should learn from everyone by seeking advice from them.

ה ן דָּב ר שֶׁהו א בִּסְפ יקוֹת אֶצ לוֹ א ם לַע שׂוֹת כ ן וְאִם לַחְדּוֹל, אֲזַי יִשְׁאַל וִיבַקֵּשׁ בִּכְדֵי לַעֲמוֹד עַל הַבֵּירוּר,

This is true regarding a matter that is uncertain to him, such as whether he should perform an action or abstain from it. Certainly, he must inquire and request advice in order to attain clarity.

וְה ן דָּב ר אֲפִילּוּ שֶׁהו א אֶצ לוֹ בֵּירו ר גָּמו ר וּמוּחְלָט בְּדַעְתּוֹ בְּחִינַת עֲבוֹדָה זוּ שֶׁצָּרִיך לְקַיְּימָהּ בְּלִי סָפֵק כְּלָל, וּבְוַודַּאי יְקַיְּימֶהָ, וְאֵין צוֹרֶךְ לְהַשְּׁאֵלָה כְּלָל מֵחֲמ ת רוֹב פְּשִׁיטוּת אֶצְלו וּבָרו ר כְּשֶׁמ שׁ, א ף ע ל פ י כ ן יִשְׁא ל מֵחֲב ירוֹ, כְּד י לְזַכ וֹת א ת חֲב ירוֹ ג ם כ ן לְהַכְנ יסוֹ לִבְחִינ ת קְדוּשָּׁה, בְּמַה שֶׁיָּסִית אוֹתוֹ לְמַלְּאוֹת רְצוֹן

שֶּיִלְמֹוד מִּכָל אדָם, הַיְינ ו שֶּיִׁשְַאל עֵצָה מִּכָל אדָם, הֵן דָבָר שֶהּוא בִסְפֵיקֹות אֶצְלֹו אִם לַעֲׂשֹות כֵן וְאִם לַחְּדֹול, אֲזַי יִׁשְַאל וִיבַּקֵׁש בִכְדֵי לַעֲמֹוד עַל הַּבֵירּור, וְהֵן דָבָר אֲפִי לּו שֶהּוא אֶצְל ו בֵירּור גָמּור ומּוחְלָט בְדַע תֹו בְחִינַת עֲבֹודָה ז ו שֶּצָרִי ך לְק ה יְימ בְלִי סָפֵק כְלָל, ובְוַוּדַאי יְקַּיְימֶהָ, וְא ך ין צֹור לְהַּׁשְאֵלָה כְלָל מֵחֲמַת רֹוב פְׁשִיטּות אֶצְלֹו הַבּוֹרֵא עוֹלָמִים יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

This is also true even if it is completely clear in his mind with no doubt at all that he must fulfill a certain task. Even if he knows that he must certainly fulfill it and there is no need to ask others for advice since it is so simple and clear as the sun, he should still, nevertheless, ask his fellow whether he should perform the mitzvah so that he can enable his friend to be included in the holy matter through encouraging him to fulfill the will of the Creator of all worlds.

וְזֶה הוּא עִיקָּר בְּחִינַת חָכְמָה, כֹּחַ–מָה (זח"ג כח.), לִהְיוֹת נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְשָׁפָל בֶּאֱמֶת, וְיִל מוֹד מִכ ל אָד ם דָּב ר שֶׁהו א בִּסְפ יקוֹת אֶצ לוֹ, וּלְזַכּוֹת אֶת חֲבֵירוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְחִינַת קְדוּשָּׁה בְּמַה שֶׁהוּא מֵסִית שֶׁלּוֹ לְטוֹב.

This demonstration of being humble enough to seek the council of others is the primary form of wisdom, which is comprised of the letters חכמה that also spell the words כח – מה. (Zohar Chadash III 28a) The expression כח מה, which literally means "the power of what," represents the idea that one should be humble in his own eyes

בִבְחִינַת קְדּוּׁשָה בְמַה שֶהּוא מֵסִית שֶּלֹו לְטֹוב .

ב

לֹומַר שֶּזֶה ו הַּטַעַם שֶַאבְרָהָם נָטַל עֵצָה מִּמַמְרֵא, הֲגַם שֶּבְוַוּדַאי הָיָה מּוחְלָט בְדַע תֹו לַעֲׂשֹות רְצֹון הַּבֹורֵא בֶאֱמֶת בְהִׁשְּתֹוקְקּות עֹוז וְתַעֲצּומֹות רָב, ולְקַּיֵים מִצְוַת מִילָה כַאֲׁשֶר צִּוָה אֹות ו אֱֹלהִים, וְכָל הַּמְנִיעֹות נֶחְׁשָבִים כְַאיִן נֶגֶד אהֲבַת ה' אֲׁשֶר בְל בֹו כְרִׁשְפֵי אֵׁש, ומַיִם רַּבִים לא יּוכְל ו לְכַּבֹות אֶת הַָאהֲבָה הָאֲמִיּתִית שֶּבְלִּבֹו,

and recognize that he is truly flawed and lowly. He should learn from everyone by requesting their advice in matters about which he is in doubt and, subsequently, enable his friend so that he will include him in the holy matter through his encouragement to do good. In order to seek the guidance of others, one must first humble himself through his recognition that he may not know whether his actions are actually good or bad. After attaining such humility, one should seek the guidance of others. This is even true before deciding to do a mitzvah that should clearly be fulfilled, for when discussing this matter with a friend, both individuals will develop a love and awe of Hashem prior to fulfilling the mitzvah and will do so with even greater caution and sensitivity. (See Tiferet Shmuel, Vayera 1)

Avraham's request for advice from Mamrei

וְנוּכ ל לוֹמ ר שֶׁזֶּהוּ הַטַּע ם שֶׁאַבְרָה ם נָט ל עֵצ ה מִמַּמְר א, הֲג ם שֶׁבְּוַוד אי הָי ה מוּחְל ט בְּדַעְת ו לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא בֶּאֱמֶת בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת רָב, וּלְקַיֵּים מִצְוַת מִילָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ א להִים, וְכָל הַמְּנִיעוֹת נֶחְשָׁבִים כְּאַיִן נֶגֶד אַהֲב ת ה' אֲש ר בְּלִב וֹ כְּרִשְׁפ י א שׁ, וּמַי ם רַב ים לא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה הָאֲמִיתִּית שֶׁבְּלִבּוֹ,

We can suggest that this is the reason why Avraham took advice from Mamrei, although he certainly resolved to genuinely execute the will of the Creator with great desire and strength by fulfilling the mitzvah of milah as

כֹחַ–מָה, שֶהָיָה שָפָל בְעֵינָיו בֶאֱמֶת, וְהָיָה עַצְמ

ולְהַכְנִיסָן תַחַת כַנְפֵי הַּׁשְכִינָה, ולְפַרְסֵם אֱֹלהּות ומְהַּוֶוה, ולְהַטְעִימָן מִּנֹועַם זִיו ו וַהֲדָרֹו, אֲׁשֶר כָל הָעֹולָם וְחֶמְדֹותָיו כְגַרְּגִיר חַרְּדָל ובְטֵלִים בַּמְצִיאּות נֶגֶד נֹועַם זִיו וְהַדְרַת כְבֹוד ה'. מַׁשְּפִיל ו מִּפְנֵי הַּכֹל לְהַקְרִיבָן ו יִתְּבָר ך שְמ ו שֶהּוא הַּמְחַּיֶה

Hashem commanded him. All of the obstacles were considered to be non-existent in the face of the love of Hashem that burned like sparks of fire in his heart. Abundant water could not extinguish the genuine love for Hashem in Avraham's heart.

אֲפִילּוּ כְּשֶׁל א יִהְי ה מַמְר א בַּע ל הָעֵצ ה מַסְכ ים עַל זֶה,

decided Avraham, to consult with his adviser Mamrei even though it was possible that he wouldn’t have agreed with Avraham's decision to undergo a brit milah. nevertheless,

וְהָרְאָי ה מֵאו ר כַּשְׂד ים שֶׁהָי ה לוֹ מְסִירו ת נֶפ ש מַמָּשׁ,

The proof to this is from his decision to literally risk his life in Ur Kasdim when he was given the choice of giving up his monotheistic beliefs or being thrown in to a fiery furnace. If Avraham was willing to risk his life in that situation, he certainly was willing to perform a brit milah on himself, even if Mamrei would have advised against it.

וְלָמ ה הָי ה לוֹ לִש אוֹל עֵצ ה בְּדָב ר שֶׁצָּרִיך

אֲפִי לּו כְׁשֶֹּלא יִהְיֶה מַמְרֵא בַעַל הָעֵצָה מַסְּכִים עַל זֶה, וְהָרְָאיָה מֵאּור כַׂשְּדִים שֶהָיָה ל ו מְסִירּות נֶפ ש מַּמָׁש, וְלָּמָה הָיָה ל ו לִׁשְאֹול עֵצָה בְדָבָר שֶּצָרִי ך לְק ה יְימ ובָרּור אֶצְל ו שֶּבְוַוּדַאי יְקַּיְימֶהָ, אֶּלָא אף עַל פִי כֵן נָטַל עֵצָה מִּמַמְרֵא, בִכְדֵי לְהַכְנִיס ו לִבְחִינַת קְדּוּׁשָה תַחַת כַנְפֵי הַּׁשְכִינָה. וְזֶה ו הָיָה עַל יְדֵי בְחִינַת חָכְמָה, לְקַיְּימָהּ וּבָרוּר אֶצְלוֹ שֶׁבְּוַודַּאי יְקַיְּימֶהָ,

Why, then, did he see advice he needed to fulfill and that was so clear to him that he certainly had to fulfill it? regarding something that

The importance of including others in our mitzvot

אֶל א א ף ע ל פ י כ ן נָט ל עֵצ ה מִמַּמְר א, בִּכְד י לְהַכְנִיסוֹ לִבְחִינַת קְדוּשָּׁה תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

Although Avraham was convinced of the importance of fulfilling the mitzvah of brit milah and did not need to consult with Mamrei, he, nevertheless took advice from Mamrei in order to include him in the holy endeavor and bring him under the "wings of Hashem's presence."

וְזֶהוּ הָיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת חָכְמָה, כֹּחַ–מָה, שֶׁהָיָה שָׁפ ל בְּעֵינ יו בֶּאֱמ ת, וְהָי ה מַשְׁפ יל עַצ מוֹ מִפְּנ י הַכֹּל לְהַקְרִיבָן וּלְהַכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וּלְפַרְסֵם א להוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁהוּא הַמְּחַיֶּה וּמְהַוֶּוה, וּלְהַטְעִימָן מִנּוֹעַם זִיווֹ וַהֲדָרוֹ, אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם וְחֶמְדוֹתָיו כְּגַרְגִּיר חַרְדָּל וּבְטֵלִים בַּמְּצִיאוּת נֶגֶד נוֹעַם זִיו וְהַדְרַת כְּבוֹד ה'.

This was due to the attribute that , whichכח – מה Avraham possessed of means that he was truly lowly in

'בְאֵֹלנֵי מַמְרֵא', הּוא שֶּנָתַן ל ו עֵצָה עַל הַּמִילָה, זֶה ו בְחִינַת הַחָכְמָה, שֶּנָטַל עֵצָה מִּמֶּנּו, הֲגַם שֶהָיָה מּוחְלָט בְדַעְּתֹו שֶּצָרִיְך לְקַּיְימָּה, ובְוַוּדַאי יְקַּיְימֶהָ בְגֹודֶל אהֲבָתֹו לַה', עִם כָל זֶה נָטַל עֵצָה מִּמַמְרֵא בִכְדֵי לְהַכְנִיס ו ולְקָרְב ו לִבְחִינַת הַּקְדּוּׁשָה כַּנַ"ל. his own eyes and lowered himself in comparison to everyone else in order to bring them under the wings of Hashem's presence and publicize Hashem, the One who gives life and brings everything into existence. This was in order to give others a taste of Hashem's pleasant radiance and splendor, for the entire world and all of its pleasures are compared to a mustard seed in comparison to the existence of the pleasant radiance and splendor of Hashem's glory.

The significance of the pronoun "to him"

וְזֶהוּ מְרוּמָּז בַּפָּסוּק 'וַיֵּרָא אֵלָיו ה'',

This is alluded to in the first words of the pasuk "And Hashem appeared to him."

וְלִכְאוֹר ה הֲו ה לֵיהּ לוֹמ ר 'וַיֵּר א ה' א ל אַבְר ם', ר ק שֶׁאַג ב מְרַמ ז לָנוּ הַתּוֹר ה שֶׁהַהִתְגַּלּו ת א להוּת אֵלָיו הָיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת חָכְמָה, שֶׁתֵּבוֹת אֵלָיו הֲוָיָ"ה גִּימַטְרִיָּא חָכְמָה,

Seemingly, the pasuk should have said "And Hashem appeared to Avram" and specified that Hashem appeared to Avraham rather than "him." Yet, the Torah was parenthetically alluding to us that Hashem revealed

מְרּוּמָז בַּפָסּוק 'וַּיֵרָא אֵלָיו ה'', וְלִכְאֹורָה הֲוָה לֵי ה לֹומַר 'וַּיֵרָא ה' אֶל אבְרָם', רַק שֶַאּגַב מְרַּמֵז לָנ ו הַּתֹורָה שֶהַהִתְּגַּלּות אֱֹלהּות אֵלָיו הָיָה עַל יְדֵי בְחִינַת לא יֲוָ"הָיו ה ומַה הִיא הַּבְחִינַת חָכְמָה, סִּיֵם הַּכָתּוב חָכְמָה,שֶּתֵבֹות גִימַטְרִּיָא חָכְמָה,

Himself to Avraham due to his humility that was represented by the concept of חכמה (wisdrom) since the words אליו הוי"ה ("Hashem was to him") is the gematriya of the word חכמה.

וּמ ה ה יא הַבְּחִינ ת חָכְמ ה, סִי ם הַכָּתו ב 'בְּא לנ י מַמְרֵא', הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה,

?חכמה What is this attribute of The pasuk answers this with its that conclusion, Hashem appeared to Avraham "in the plains of Mamrei." This refers to the advice and encouragement that Mamrei gave to Avraham regarding the mitzvah of brit milah. states

זֶהוּ בְּחִינ ת הַחָכְמ ה, שֶׁנָּט ל עֵצ ה מִמֶּנּוּ, הֲג ם שֶׁהָיָה מוּחְלָט בְּדַעְתּוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְקַיְּימָהּ, וּבְוַודַּאי יְקַיְּימֶהָ בְּגוֹד ל אַהֲב תוֹ ל ה', ע ם כ ל ז ה נָט ל עֵצ ה מִמַּמְר א בִּכְד י לְהַכְנ יסוֹ וּלְקָר בוֹ לִבְחִינ ת הַקְּדוּשָּׁה כַּנַּ"ל.

This is the attribute of חכמה, for he [Avraham] was humble and took advice from him [Mamrei] even though it was clear in his mind that he should fulfill the mitzvah. Certainly, due to the magnitude of his love for Hashem he would fulfill this mitzvah. Nevertheless, he took advice from Mamrei in order to include him and draw him close to

לֹומַר עֹוד עַל דֶר ך זֶה, דְהִּנֵה אִיתָא בְסִפְרֵי הַּצַּדִיקִים (דגל מחנה אפרים סוף פר' ויגש ד"ה או יאמר ע"פ מה שאמר אא"ז נ"ע וכו') ובְסֵפֶר מ יִםְאֹור עֵינ בֹוצִינָא קַּדִיׁשָא מו"ה מְנַחֵם נָחּום מַּגִיד מֵיׁשָרִים מִּטְׁשֶרְנָאּבִיל זצ"ל זי"ע , אֵיזֶהּו שֶל הַּמַּגִיד הֶחָסִיד

ג

חָכָם הַּלֹומֵד מִּכָל אדָם, הַיְינ ו מִּכָל דָבָר שֶּבָעֹולָם שֶרֹואֶה, הֵן יִרְאֹות וְהֵן אהֲבֹות הַּמִתְּפַּׁשְטֹות בָעֹולָם הַּזֶה, יִרְאֶה לְקָרֵב אֶת עַצְמ ו לִבְחִינַת קְדּוּׁשָה. הַיְינ ו כְׁשֶרֹואֶה אהֲבָה רָעָה חַס וְׁשָלֹום, מִתְּבֹונ תֹו ן בְדַע מִי הּוא הַּמְחַּיֶה ומְהַּוֶוה אֶת הַּדָבָר הַּזֶה, ומְהַּפְֵך הַָאהֲבָה הַּזֶה לְַאהֲבַת הַּבֹור ך א יִתְּבָר

this holy matter.

וְנוּכ ל לוֹמ ר עוֹד ע ל דֶּרֶךְ ז ה, דְּהִנ ה אִית א בְּסִפְרֵי הַצַּדִּיקִים (דגל מחנה אפרים סוף פר' ויגש ד"ה או יאמר ע"פ מה שאמר אא"ז נ"ע וכו') וּבְסֵפֶר מְאוֹר עֵינַיִם ש ל הַמַּג יד הֶחָס יד בּוצִינָא קַדִּישָׁא מו"ה מְנַחֵם נָחוּם מַגִּיד מֵישָׁרִים מִטְּשֶׁרְנָאבִּיל זצ"ל זי"ע, אֵיזֶהוּ חָכָם הַלּוֹמ ד מִכ ל אָד ם, הַיְינוּ מִכ ל דָּב ר שֶׁבָּעוֹל ם שֶׁרוֹאֶה, הֵן יִרְאוֹת וְהֵן אַהֲבוֹת הַמִּתְפַּשְּׁטוֹת בָּעוֹל ם הַז ה, יִרְא ה לְקָר ב א ת עַצ מוֹ לִבְחִינ ת קְדוּשָּׁה.

Seeking inspiration from the events that we observe

suggest according to this approach that this idea is reflected in the books of the tzaddikim, such as Degel Machaneh Ephrayim Furthermore, we may (Parashat Vayigash) and Sefer Meor Einayim of the pious maggid, our master, Rav Menachem Nachum of Chernobyl, of blessed memory. They explain the statement of Pirkei Avot which states, "Who is wise? One who learns from everyone" as follows: Everything that one observes in this world, whether it inspires awe or love, should draw him closer to holiness. In this manner, one learns not only from everyone around him, but from every experience that he observes and has.

הַיְינוּ כְּשֶׁרוֹאֶה אַהֲבָה רָעָה חַס וְשָׁלוֹם, מִתְבּוֹנֵן בְּדַעְתּוֹ מִי הוּא הַמְּחַיֶּה וּמְהַוֶּוה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וּמְהַפֵּךְ הָאַהֲב ה הַז ה לְאַהֲב ת הַבּוֹר א יִתְבָּרַך ש מוֹ תַּעֲנו ג כ ל הַתַּעֲנוּג ים, וְדִבְר י פ י חָכ ם חֵן.

הָרְׁשָעִים

ה

שְמ ו תַעֲנּוג כָל הַּתַעֲנּוגִים, וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן. וְזֶה ו צַּדִיקִים מְהַּפְכִין חֲׁשּוכָא לִנְהֹורָא , הַיְינ ו מ תֹוְך הַחֹוׁשְֶך, א לּו מַעֲׂשֵיהֶן שֶל , הָרֹודְפִים וְהַּדֹולְקִים אחַר אהֲבַת

ד

מט, ג)

הַּכָלִים וְהַּנִפְסָדִים, הּוא אֹור לָהֶם לַּצַּדִיקִים לַהֲפ וְך הַח וׁשְֶך לְאֹור לְהִּדָבֵק בְנֹועַם אהֲבַת ה' הַּנִצְחִּיּות. וְזֶה ו פֵיר וׁש הַּכָתּוב (ישעי' 'יִׂשְרָא שֶרֵל א בְָך אֶתְּפָאֵר', שֶּתֵיבַת

This means that if one observes an inappropriate love of evil deeds, chas v'shalom, he should reflect upon the One who gives life to all and brings the matter into existence. He should then transform this love into a love of the Creator, who is the greatest pleasure of all. The words of my mouth will find favor in the eyes of the chacham [those who understand the esoteric secrets of the Torah]. On a basic level, the Bat Ayin explains that not only are we to derive religious inspiration from those around us through consultation, but we must also seek religious inspiration from the events that we witness. Based on the words of the Meor Einayim, the Bat Ayin stresses that one should observe the love and awe that people have for physical matters and learn from them how to apply love and awe to Hashem, who deserves our love and awe more than any other matter that exists.

הָרוֹדְפִים וְהַדּוֹלְקִים אַחַר אַהֲבַת הַכָּלִים וְהַנִּפְסָדִים, הוּא אוֹר לָהֶם לַצַּדִּיקִים לַהֲפוֹך הַחוֹשֶׁךְ ל אוֹר לְהִדָּב ק בְּנוֹע ם אַהֲב הַנִּצְחִיּוּת.

This is the trait of tzaddikim, who transform darkness into light. (See From the ת ה' Zohar HaKadosh I 4a) darkness, which represents the actions of the wicked individuals who hotly pursue the love of futilities and matters that are wastes of time, the tzaddikim shine light upon them and transform the darkness into light in order to connect in pleasantness to eternal love of Hashem. represents the notion of observing how people chase after the desires of this fleeting, physical world, as well as forbidden activities, in order to find inspiration to serve Hashem with the same strength and enthusiasm that others use to pursue their earthly endeavors. This description

וְזֶהוּ פֵּירוּשׁ הַכָּתוּב (ישעי' מט, ג) 'יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאֵר', שֶׁתֵּיבַת יִשְׂרָאֵל בְּגִימַטְרִיָּא

וְזֶהוּ צַדִּיקִים מְהַפְּכִין חֲשׁוּכָא לִנְהוֹרָא, הַיְינו מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיה ן ש ל הָרְשָׁע ים, שְרֵלָא י בְגִימַטְרִּיָא

, מְרַּמֵז שֶעִיּקָר בְחִינַת יִׂשְרָאֵל הּוא לִרְאֹות תָמִיד לְהַּפֵך ח וׁשְֶך לְאֹור, לְַאכְלָלָא שְמָאלָא בִימִינָא.

יִּסַע'ו מִּׁשָם אבְרָהָם ארְצָה נֶגהֶב', הַיְינ ו 'מִּׁשָם' מֵַאהֲבָה הָרָעָה שֶרָָאה חֹוׁשֶך אֹור

ו

ז

ט)

מִּלֹוט, שֶהָי ו מַאֲכִילִין אֹות ו וְכּו' (בר"ר נא, , נָסַע וְהָל ך לָבֹא מִּזֶה לִבְחִינַת ארְצָה נֶגהֶב, שֶהּוא בְחִינַת יְמִין, בְחִינַת חֶסֶד , שֶהּוא בְחִינַת אהֲבָה עֶלְיֹונָה לַּבֹורֵא בָרּוְך הּוא. 'וַּיֵׁשֶב בֵין קָד ש ובֵין שּור', הַיְינּו

ח

חוֹשֶׁך אוֹר , מְרַמ ז שֶׁעִיק ר בְּחִינ ת יִשְׂרָא ל הו א לִרְאוֹת תָּמִיד לְהַפֵּך חוֹשֶׁךְ לְאוֹר, לְאַכְלָלָא שְׂמָאלָא בִּימִינָא.

This is the meaning of the words of Hashem in the pasuk (Yeshayahu 49:3) "It is you, Israel, in whom I am glorified" since the word ישראל is the gematiya of the words חושך (darkness) and אור (light). This signifies how the primary role of a Jew is to constantly endeavor to transform darkness into light, and to incorporate the left side (representing the concepts of within the right side (representing spirituality and kindness). materialism and judgement)

The significance of the word "from there"

וְזֶהוּ 'וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב', הַיְינו 'מִש ם' מֵאַהֲב ה הָרָע ה שֶׁרָא ה מִל וֹט, שֶׁהָיו מַאֲכִילִין אוֹתוֹ וְכוּ' (בר"ר נא, ט), נָסַע וְהָלַך לָבֹא מִזֶּה לִבְחִינַת אַרְצָה הַנֶּגֶב, שֶׁהוּא בְּחִינַת

יְמִין, בְּחִינַת חֶסֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה עֶלְיוֹנָה לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא.

This expression "And Avraham traveled from there to the south of the land" intends to teach that Avraham traveled "from This means that he left the love of evil which he observed in Lot that consumed him (See Beraishit Rabbah 51:9) and journeyed to the "south of the land," which represents the right side and the concept of kindness. This is the elevated love for the Creator. Avraham observed the enthusiasm with which Lot pursued his desires and "transformed this darkness into light" by using his strength to pursue the service of Hashem. This is alluded to by the word משם, "from there." Avraham traveled forward in his journey to draw close to Hashem, which was further propelled by his observation of Lot's desire for wrongful deeds. there." ך א

רֹואֶה אהֲבֹות רָעֹות הַּכָלֹות וְנִפְסָדֹות, הַהִי פּוְך מִּזֶה, אהֲבֹות קְדֹוׁשֹות לְחַי עֹולָמִים יִתְּבָר ך שְמֹו.

וְרַק שֶּזֶה הָיָה בְגֹודֶל אֵימָה וְיִרְָאה וָפַחַד שֶֹּלא לִגְרֹור אֶת עַצְמ ו חַס וְׁשָלֹום לִבְחִינַת הַָאהֲבָה הָרָעָה רַחְמָנָא לִיצְלָן. וְזֶה ו 'וַּיָגָר בִגְרָר', וַּיָגָר הּוא לְׁשֹון

Between Kadesh and Shur

'וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר', הַיְינוּ שֶׁתָּמִיד הָיָה יְשִׁיבָה שֶׁלּוֹ בֵּין בְּחִינַת קְדוּשָּׁה שֶׁהוּא מְכוּנֶּה בְּש ם קָד שׁ, וּב ין בְּחִינ ת שׁו ר שֶׁהו א בְּחִינ ת שְׂמֹאל,

dwelled The words "And between the places of Kadesh and Shur" means that his dwelling was always between holiness, which is referred to as "Kadesh," and between "Shur." This also refers to the left side that symbolizes occupation with unholy matters. he

כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (יחזקאל א, י) 'וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשּׂמֹאל', שֶׁהוּא הַהִיפּוּךְ מִבְּחִינַת קְדוּשָּׁה, וְתָמִיד הָיָה יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כְּדֵי לַהֲפוֹךְ תָּמִיד מֵחֲשׁוּכָא לִנְהוֹרָא, וּלְהוֹלִיד מִזֶּה שֶׁהָיָה רוֹאֶה אַהֲבוֹת רָעוֹת הַכָּלוֹת וְנִפְסָדוֹת, הַהִיפּוּךְ מִזֶּה, אַהֲבוֹת קְדוֹשׁוֹת לְחַי עוֹלָמִים יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

This is like the pasuk says (Yechezkel 1:10) "And the face of ) is from the left," whichשורthe ox ( represents the opposite of holiness. which in this context ,שור The word means an ox, is the same word used as the name of the place near Avraham's dwelling "between Kadesh and Shur" and is described as being "to the left," which represents unholy actions and

(יחזקאל א, י)

שֶּתָמִיד הָיָה יְׁשִיבָה שֶּלֹו בֵין בְחִינַת קְדּוּׁשָה שֶהּוא מְכּוּנֶה בְׁשֵם קָדֵׁש, ובֵין בְחִינַת שּור שֶהּוא בְחִינַת שְמֹאל, כְמַאֲמַר הַּכָתּוב 'ופְנֵי שֹור מֵהַּׂשמֹאל', שֶהּוא הַהִי פּוְך מִּבְחִינַת קְדּוּׁשָה, וְתָמִיד הָיָה יֹוׁשֵב בֵין שְנֵי הַּבְחִינֹות הַּנַ"ל, כְדֵי לַהֲפ וְך תָמִיד מֵחֲׁשּוכָא לִנְהֹורָא, ולְהֹולִיד מִּזֶה שֶהָיָה

the attribute of judgement. Therefore, the expression "between Kadesh and Shur" means that Avraham was always dwelling between these two attributes of engagement in holy matters and engagement in unholy matters so that he could constantly turn darkness into light. Holiness resulted from this since he would observe the love of evil, fleeting matters that others had and derive inspiration to give birth to the opposite form of love, which is love of holy matters and of Hashem, the Life of all worlds.

The importance of awe and fear before turning darkness into light

אַךְ וְר ק שֶׁז ה הָי ה בְּגוֹד ל אֵימ ה וְיִרְא ה וָפַח ד שֶׁל א לִג רוֹר א ת עַצ מוֹ ח ס וְש לוֹם לִבְחִינ ת הָאַהֲב ה הָרָע ה רַחְמָנ א לִיצְלָן.

However, this must only be done with great fear and awe so that one does not, chas v'shalom, cause himself to be drawn after the love of evil matters, and may Hashem save us.

וְזֶהוּ 'וַיָּג ר בִּגְר ר', וַיָּג ר הו א ל שׁוֹן מוֹר א וּפַח ד, כְּמוֹ (במדבר כב, ג) 'וַיָּגָר מוֹאָב'

This is what the expression "And

מִּלַעֲבֹור עַל רְצֹונ ו יִתְּבָר ך שְמֹו, אסּור לְהַכְנִיס אֶת עַצְמ ו בְמָקֹום מְסּוּכָן כָזֶה שֶהַּנָח ש מְצּויָה לְהִסְּתַּכֵל בְַאהֲבֹות הָרָעֹות רַחְמָנָא לִיצְלָן, בְָאמְר ו יָדִי רָב לִי לְהָאִיר מ גֹו חֲׁשּוכָא לַהֲפ וְך אֹותָן הָאֲהָבֹות הָרָעֹות לְַאהֲבֹות קְדֹוׁשֹות, כִי פֶן יִהְיֶה נִגְרַר אחֲרָ יה בְהִתְּגַּבְרּות הַּיֵצֶר הָרָע חַס וְׁשָלֹום, ופֶן יֵהָרֵס וְנָפַל, רַק מִי שֶּיֵׁש ל ו אֵימָה וְיִרְָאה he dwelled in Gerar" means. The word ויגר ("and he dwelled) is an expression of awe and fear, as we find in (Bamidbar 22:3) "And Moav feared."

הַיְינוּ שֶׁמּוֹרָא עָלָה עַל רֹאשׁוֹ, 'בִּגְרָר', הַיְינו שֶׁל א לִה יוֹת ח ס וְש לוֹם נִגְר ר לִבְחִינ ת הָאַהֲב ה הָרָע ה הַז את שֶׁמִּסְתַּכ ל בָּהּ כְּד י לַהֲפוֹךְ אוֹתָה לְאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה.

The expression ויגר בגרר ("And he dwelled in Gerar"), therefore, means that the attribute of awe was upon his head in the place of גרר. The name of the place גרר is similar to the word לגרר, which means to be pulled or drawn after something. This indicates that Avraham was careful and had proper awe of Hashem so that he would not, chas v'shalom, be pulled after this love of evil when he observed it in order to transform it into the love of holiness.

אֲב ל מ י שֶׁא ין לוֹ אֵימ ה וְיִרְא ה כ ל כָּךְ מִבּוֹר א עוֹלָמִים בָּרוּךְ הוּא בְּגוֹדֶל אֲחִיזַת רְעָדָה מִפַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, לִהְיוֹת זָהִיר וְזָרִיז מִלַּעֲבוֹר עַל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אָסוּר לְהַכְנִיס אֶת עַצְמו בְּמ קוֹם מְסוּכ ן כָּז ה שֶׁהַנָּח שׁ מְצוּי ה לְהִסְתַּכ ל בְּאַהֲבוֹת הָרָעוֹת רַחְמָנָא לִיצְלָן,

However, one who does not possess

מֹורָא ופַחַד, כְמֹו (במדבר כב, ג)

'וַּיָגָר מֹוָאב', הַיְינ ו שֶּמֹורָא עָלָה עַל רֹאׁשֹו, 'בִגְרָר', הַיְינּו שֶֹּלא לִהְיֹות חַס וְׁשָלֹום נִגְרַר לִבְחִינַת הַָאהֲבָה הָרָעָה ה תַּכֵלַּזֹאת שֶּמִס בָּה כְדֵי לַהֲפ וְך אֹות ה לְַאהֲבָה הַּקְדֹוׁשָה. אֲבָל מִי שֶאֵין ל ו אֵימָה וְיִרְָאה כָל עֹולָמִים בָר וְך הּוא בְגֹודֶל אֲחִיזַת רְעָדָה מִּפַחַד ה' ומֵהֲדַר גְאֹונֹו, לִהְיֹות זָהִיר וְזָרִיז כְָך מִּבֹורֵא

such fear and awe of the Creator of all worlds to the extent that he maintains a sense of trembling due to the fear of Hashem and His glorious grandeur in order to be cautious from transgressing His will, is forbidden to bring himself to such a dangerous place where the "snake" of temptation is found. When one observes the various types of love of evil, may Hashem save us, he is likely to be drawn after such desires rather than deriving inspiration to transform them into a love of Hashem and a desire to fulfill the mitzvot with equal enthusiasm as others pursue love of material matters.

בְּאָמ רוֹ יָד י ר ב ל י לְהָא יר מִג וֹ חֲשׁוּכ א לַהֲפוֹך אוֹתָן הָאֲהָבוֹת הָרָעוֹת לְאַהֲבוֹת קְדוֹשׁוֹת, כִּי פֶּן יִהְי ה נִגְר ר אַחֲרֶיהָ בְּהִתְגַּבְּרו ת הַיֵּצ ר הָר ע ח ס וְשָׁלוֹם, וּפֶן יֵהָרֵס וְנָפַל,

When he says to himself that he has sufficiently illuminated the darkness and transformed those types of love for evil into love of holiness, he must be exceedingly cautious since he may be drawn after it [love of evil and base matters] when his yetzer hara begins to overcome

רְצֹון

בֶאֱמֶת, וְיִרְַאת ה' עַל פָנָיו תָמִיד, ומְדַקְּדֵק עַל עַצְמ ו כְחּוט הַּׂשַעֲרָה שֶֹּלא לַעֲבֹור עַל יָכֹול בְהִסְּתַּכְלּות הַּנַ"ל, כִי ה' אֹור לָהֶם לְהֹוסִיף ה', לְהַכְנִיס אֶת עַצְמֹו

לָהֶם מֵאֹורַיִים,שֶּיִהְיֶה לִּבָם דֹולְקִים בְַאהֲבַת ה' לְעֹולָמִים. וִיהִי רָצֹון שֶּנִזְּכֶה לָזֶה בְקָרֹוב, אמֵן כֵן יְהִי רָצֹון. him, chas v'shalom, and he may be destroyed and fall into sin.

ר ק מ י שֶׁי שׁ לוֹ אֵימ ה וְיִרְא ה בֶּאֱמ ת, וְיִרְא ת ה' ע ל פָּנ יו תָּמ יד, וּמְדַקְד ק ע ל עַצ מוֹ כְּחו ט הַשַּׂעֲרָה שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עַל ר צוֹן ה', יָכוֹל לְהַכְנִיס א ת עַצ מוֹ בְּהִסְתַּכְּלו ת הַנַּ"ל, כ י ה' אוֹר לָה ם לְהוֹסִיף לָהֶם מֵאוֹרַיִים, שֶׁיִּהְיֶה לִבָּם דּוֹלְקִים בְּאַהֲבַת ה' לְעוֹלָמִים. וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לָזֶה בְּקָרוֹב, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

Only one who possesses genuine fear and awe and such awe of Hashem is constantly upon his face, as he is exacting with himself as the width of a strand of a hair not to transgress the will of Hashem, may bring himself to observe the aforementioned love of evil in order to transform it into a love of holiness. This is because Hashem shines light for such people in order to add double the light and so their hearts will eternally be lit up with the love of Hashem. May it be His will that we merit this speedily, amen. So may it be His will.

.א במדרש שם: 'ויסע לוט מקדם', הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברם ולא באלוהו. .א ראה בספר תפארת שמואל פרשת וירא אות א' שהביא דברי רבינו: עפ"י דברי התנא (אבות פ"ד מ"א) איזהו חכם הלומד מכל אדם, שאם אדם מסתפק וחושב איך לעשות דבר, נכון שיספר לאוהבו וריעו לגלות לו כל לבו, להעמידו על בירור, וכמו"כ אף בדבר מצוה, ואף שמחויב לעשות בלי שום ספק כלל ובוודאי יקיימה, מכל מקום נכון לדבר עם אוהבו, כמש"נ (מלאכי ג, טז) 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה'', כי טובים השנים שיכנס גם בלב חבירו אהבה ויראה, וגם הוא יעשה כמעשהו, ואל יחזיק את הטובה לעצמו, ועל ידי שניהם בהעמיקם בעסק המצוה, תהיה נעשית בזהירות יותר ויותר. וזה יעשה כל האדם, ביודעו כי עדיין חסר לו לימוד, ועל בינתו לא ישען. וזהו הפירוש בדברי התנא איזהו חכם הוא הלומד מכל אדם, שמכניע את עצמו לפני מי שנחשב לבחינת אדם ומתייעץ עמו, כי חכמה הוא צירוף כ"ח מ"ה, היא החכמה והשפלות. ובזה הוא טוב לדידיה ומטיב לחבירו, להלהיב גם בלב חבירו יראת ד' לעשות כמוהו. וראה עוד שם מה שהוסיף בדרך זו. .א עיין במאור עינים פרשת לך לך ד"ה וזה כל: וזה כל עיקר עבודתינו לטהר המדות שבקרבנו מן הרע, ולהעלותן על ידי שהוא עובד עמהן עבודתו יתברך, וכל זה על ידי טוב הסתכלותו, בעת שיבוא לו איזה אהבה רעה או יראה רעה ח"ו, שיסתכל ויחרד ויאמר בלבו הלא זה הוא אהבה נפולה מעולם האהבה אהבת הבורא ברוך הוא, ואני צריך להעלותה, ואיך אעשה הרעה הזאת להפילה עוד למטה, ואם אני אוהב הדבר הרע הזה שהוא דבר נברא וארציות ונפול איך יש לאהוב את הבורא ב"ה ותורתו שבה נבראו כל הנבראים, והוא תענוג כל התענוגים, וכיוצא בשאר המדות בשעה שנתעורר בקרבו איזה מדה מהמדות אזי יראה ויגור ויחרד להשתמש בשרביטו של מלך מלכו של עולם להקניטו ח"ו ולעשות נגד רצונו ולמרות עיני כבודו יתברך, ואדרבה בהתעוררות המדה בקרבו אל הרע ודבר חיצוני ההוא אז נקל לו לקשר את עצמו עם זאת המדה למעלה בו יתברך שמו, מאחר שנתעורר ונפתח פתח המדה ההיא אז, ואז מעלה דברים נפולים לשורשם, שאין תענוג למעלה גדול מזה שיש להשם יתברך מזה תענוג גדול. .א עיין זוה"ק ח"א ד, א: מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא, עד לא ייתון הכא. .א בראשית רבה ג, ח: 'ויקרא אלהים לאור יום' אלו מעשיהן של צדיקים, 'ולחושך קרא לילה' אלו מעשיהן של רשעים. .א ראה קהלת יעקב ערך ישראל: ישראל בחינת חסד וגבורה, אור וחשך, על כן ישראל גימטריא או"ר וחוש"ך. .א במדרש שם: א"ר נחמן בר חנין כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו. .א זוה"ק ח"א פ, א: 'ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה', דא דרום דהוא חולקיה דאברהם [הוא מדת החסד שהוא חלקו ושורשו של אברהם, מתוק מדבש].