המעשה הוא העיקר

לנצל יום הולדת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע כדבעי

א. יש לעורר ולפרסם בכל מקום על דבר הצורך והזכות לנצל יום סגולה זה כדבעי1 (כולל גם ההכנה בימים שלפני זה2, וההמשך בימים שלאחריו) להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהליכה "בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד"3.

ב. להוסיף בכל ג' הקוין דתורה עבודה (תפלה) וגמ"ח, כפי שמוארים וחדורים בפנימיות התורה, תורת חסידות חב"ד, כולל במיוחד - הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה4.

ג. כדאי ונכון שבין הענינים שלומדים מתורתו של בעל יום ההולדת [ובפרט במאמריו ד"ויהיו חיי שרה"5] ילמדו גם קונטרס החלצו - כידוע ומבואר בשיחותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו פרשת קונטרס זה6.

ד. לסדר התוועדויות של שמחה בכל מקום ומקום (ביום ההולדת עצמו או בסמיכות לו, כפי תנאי המקום כו'), "ברוב עם" [וללמוד שם מתורתו, ולהתחזק בהפעולות שתבע כו'7]8.

זמן מסוגל ביותר לזירוז הגאולה

ה. כיון שא' הענינים הכי עיקריים הוא ה"שטורעם" אודות הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו,9 מובן, שיום הולדתו, ש"מזלו גובר", הוא זמן מסוגל ביותר לקירוב וזירוז הגאולה על ידי משיח צדקנו בפועל ממש.10

ו. [ולכן], יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהצפי' לגאולה, "אחכה לו בכל יום שיבוא", "בכל יום" ממש, ולא רק בכל יום, אלא גם בכל שעה ובכל רגע11.

ללמוד מהבכי' של בעל יום הולדת

ז. ידוע הסיפור שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר (וציוה להדפיסו) אודות אביו, בעל יום ההולדת:
כאשר הי' הרבי נ"ע ילד (בן ארבע או חמש שנים) נכנס אל סבו כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (כדי לקבל את ברכתו בשייכות עם יום הולדתו), ובכניסתו החל לבכות, באמרו: שלמד בחדר "וירא אליו ה'", והוא בוכה על כך שהקדוש ברוך הוא נגלה לאברהם אבינו, ואילו אלינו (אלי) אין הוא מתגלה?!12

ח. עצם השאלה דכ"ק אדמו"ר נ"ע היא תורה והוראה כללית: כל יהודי - מבלי הבט על מעמדו ומצבו, אפילו אם הוא "ילד קטן", בשנים או בידיעות - יכול וצריך להשתוקק עד כדי בכי' שהקדוש ברוך הוא יתגלה אליו בחייו הגשמיים13.

ט. וזה [הבכי'] צריך להיות בדוגמת בכי' של ילד (קטן) שבאה מתוך תמימות ופנימיות לבבו (ולא בגלל דברים צדדיים, כפי שיכול להיות אצל אדם מבוגר), ועל דרך זה שייך אצל כל יהודי - "נער ישראל ואוהבהו"14.

י. ככל שיהי' מעמד[ם] ומצב[ם] בעבודת ה' באופן נעלה, אין להסתפק בזה, אלא צריכים לכסוף ולהשתוקק ביותר, עד כדי בכי', למעמד ומצב נעלה יותר [שבכייתו היתה בקשר ל"וירא אליו ה'" שבפרשתינו דוקא]15.

לעבוד את ה' באופן שאלוקות נעשית חלק מחיי היום יום שלו

יא. [בתנש"א אמר] בשנה זו ק"ל שנה מיום ההולדת16 - מקבל כל יהודי [מבלי הבט על מעמדו ומצבו] השלימות דכל התורה וכל עניני עבודה דבעל יום ההולדת, ובפשטות - הכח ללמוד תורה ולעבוד את הקדוש ברוך הוא באופן שאלקות נעשית חלק מחיי היום-יום שלו17.

יב. מובן מאליו, שסדר העבודה צריך להיות מתוך סדר, שלא לומדים את כל הענינים בבת אחת, אבל מיד בתחלת הלימוד כבר ישנו הכח דק"ל, שלימות כל התורה שלו, החל מכך, שתהי' אצלו תשוקה תמידית לאלוקות18.

יג. זה [התשוקה] מתבטא אצלו בפועל - בהוספה בלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, (כולל ובמיוחד - בתורת בעל יום ההולדת), לימוד באופן של הבנה והשגה [ומתוך זהירות לא להוסיף הסברים וסברות מבחוץ כו']19.

יד. [וכן] הוספה בקיום המצוות בהידור עד למהדרין מן המהדרין, וכל זה - הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע לזולת, על ידי הפצת התורה והיהדות, והפצת המעיינות חוצה, עד לפעולה בכל העולם כולו20.

טו. [הנ"ל צריך להיות] באופן ד"והעמידו תלמידים הרבה", כולל על ידי התפשטות והתרחבות סניפי ישיבת תומכי תמימים בכל מקום השייך לזה17.

טז. [וכן] על ידי השתדלות בחינוך והרחבת מוסדות חינוך בכלל, ובמיוחד – על ידי השרשה בילדים (הן בשנים והן בידיעות) - שיהי' נוגע אצלו בנפש שהקדוש ברוך הוא יתגלה אליו17.

יז. העבודה בכל ענינים אלו צריכה להיות באופן ד"החלצו מאתכם אנשים"21 - שמתאספים כולם יחד, ובפרט באופן של התוועדות, מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל כדי להתחזק בכל עניני קדושה, ואיש את אחיו יעזורו22.

פעולה בג' הקוין בכותלי ישיבת תו"ת

יח. [בתשמ"ט אמר] כדאי ונכון שבין הפעולות המיוחדות שעושים ביום ההולדת דכ"ף מרחשון, יעשו כמה פעולות בתוך בנין של ישיבת תומכי תמימים, בית גשמי ששייך לבעל יום ההולדת23.

יט. [לכן] בכל עיר24 ועיר שיש בה ישיבת תומכי תמימים25, ישתדל כל אחד ואחד מהנמצאים בעיר זו להכנס לבנין הישיבה במשך יום ההולדת כ"ף מרחשון, ולעשות פעולות טובות בכל ג' הקוין דתורה תפלה וגמ"ח25.

כ. להתפלל או לומר מזמור תהלים, כולל ובמיוחד המזמור המתאים למספר שנותיו [של אדמו"ר הרש"ב], ללמוד מתורתו של בעל יום ההולדת, ולתת צדקה עבור מוסדותיו של בעל יום ההולדת, המתנהלים ברוחו כו'26.

כא. [הנ"ל הוא הן ב]ישיבה מרכזית או סניף, [והן] הישיבות שבחוץ-לארץ, והן, ועל אחת כמה וכמה, הישיבות בארצנו הקדושה, שיש בה קדושה יתירה כו'26.

כב. ומה טוב - גם בימים שלפניו ושלאחריו26, נוסף לכך שיכולים להשלים ענין זה גם בימים הסמוכים שלאחרי זה27.

כג. בעיר שאין בה ישיבת תומכי תמימים, ואי אפשר בקל לילך לעיר אחרת כו' - יכולים לעשות זאת בתוך בנין שהוא מעין ודוגמת ישיבת תומכי תמימים, כמו, בית-חב"ד, בית תורה תפלה וגמ"ח26.

כד. מובן, שעל פי הציווי "ואהבת לרעך כמוך", יש להשתדל להשפיע גם על יהודים נוספים, שגם הם יעשו כהנ"ל ביום ההולדת כ"ף מר-חשון26.

כה. ועיקר - שפעולות אלו תיעשנה ברבים, "ברוב עם הדרת מלך", ובפרט על פי מה שכתב בעל יום ההולדת בקונטרס החלצו, ש"ההסכם אשר עושים שנים או רבים יש לזה חיזוק הרבה יותר מההסכם שעושה בפני עצמו כו'"26.

וזאת למודעי שהליקוט כולל הן השיחות המוגהות והן השיחות הבלתי מוגהות (רשימת השומעים), מתשמ"ח ואילך, והוא על אחריות המלקט בלבד.

1. משיחת ש"פ וירא תשמ"ח - התוועדויות ע' 455: "בעמדנו ביום הש"ק, ט"ו מרחשון, שממנו מתברך גם כ"ף מר חשון שבו יושלמו קכ"ז שנה מיום הולדתו של כ"ק אדנ"ע - יש לעורר".
2. משיחת ש"פ וירא תשמ"ח - התוועדויות ע' 457 הערה 119: "ופשוט, שאין "לחשוש" שאם יעסוק לפני כ"ף מרחשון "לא ישאר" מה לעשות בכ"ף מרחשון - שהרי (נוסף לכך שהלואי ותהי' זו ה"דאגה" היחידה) גם לאחרי שיעסקו בזה במשך ד' ימים (מיום א' עד יום ד'), בודאי יתן הקב"ה כחות נוספים שיוכלו לעסוק בכל ענינים אלו ביתר שאת וביתר עוז (ע"ד מי שיש לו מנה כו' ד' מאות), ובפרט בבוא יום סגולה, שאז נעשה עילוי שבעין-ערוך כו'".
3. משיחת ש"פ וירא תשמ"ט - התוועדויות ע' 336: "וידוע גודל העילוי דיום ההולדת (ועאכו"כ יום הולדת של צדיקים), ש"מזלו גובר", ובתוספת עילוי והתגברות משנה לשנה . . יש לנצל כדבעי יום סגולה זה כו'".
4. משיחת ש"פ וירא תשמ"ט - התוועדויות ע' 336.
5. ש"פ וירא תשמ"ח - סה"ש ע' 77: "ההוראה מזה בנגע למעשה בפועל המעשה הוא העיקר [כפי שהי' מדגיש מאד בעל יום ההולדת] כדי להוסיף בכל זה כדאי ונכון ביותר - שכל אחד ואחת יקח בשבת זו החלטה טובה לחזק הקשר שלו לבעל יום הולדת ובנו ממלא מקומו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו - ע"י לימוד ביום זה מתורתו, ובפרט במאמריו של "ויהיו חיי שרה" כו' [תרגום מאידית ע"י המו"ל]".
   ובהתוועדויות שם ע' 455: "החל מלימוד תורתו של בעל יום ההולדת (כולל בביאור העילוי דקכ"ז שנה), לימוד המביא לידי מעשה כו'".
   וראה משיחת ש"פ וירא תשמ"ט - התוועדויות ע' 336: "ובפרט לאחרי שנשלם מחזור ראשון דקכ"ז שנה (תרכ"א - תשמ"ח) - כלשון הכתוב בפרשת השבוע דיום ההולדת שקורין בתפלת מנחה: "(ויהיו חיי שרה) מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים", שבהם כלולים כל עניני העבודה בכל כחות הנפש, הן כחות המקיפים, רצון ותענוג ("מאה שנה"), והן כחות הפנימיים, מוחין ("עשרים שנה") ומדות ("שבע שנים") - ועומדים בסיומה של השנה הראשונה למחזור השני דקכ"ז שנה, שבהם ניתוסף עילוי שבאין-ערוך בכל פרטי הענינים ד"מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים", באופן ד"כפלים לתושי'".
6. משיחת ש"פ וירא תשמ"ט - התוועדויות ע' 337-8: "אמירתו ב"פ (בשמח"ת ובש"פ נח) והסיבות שעוררו לאמירת המאמר וכו', כולל גם - הוראתו להדפיס הקונטרס ולהפיצו (ומיני אז נדפס כו"כ פעמים והופץ כו') כדי שילמדו בו מזמן לזמן באופן ד"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", שעי"ז יתוסף באהבת ישראל ואחדות ישראל (ועאכו"כ שלילת ההיפך ח"ו), כמבואר בארוכה בקונטרס החלצו".
7. משיחת ש"פ וירא תשמ"ח - ספר השיחות ע' 77: "ומה טוב ומה נעים - שיעשו זאת ברבים ובציבור, כמבואר בקונטרס "החלצו" שלו, המעלה בעשיית דבר ברבים ובציבור - ע"י עשיית התוועדות של שמחה . . ביום ההולדת, וללמוד שם מתורתו, ולהתחזק בהפעולות שתבע כו'" [תרגום מאידית ע"י המו"ל].
8. משיחת ש"פ וירא תשמ"ח - התוועדויות ע' 455.
9. "כמבואר בהשיחה הידועה דשמח"ת ה"שטורעם" לפעול הגילוי ד"משיחך", ובאופן ד"אמן ואמן", שמורה על סיום וגמר הענין בתכלית השלימות - מובן כו'".
10. משיחת כ"ף מרחשון תשמ"ט - התוועדויות ע' 341-2: "הרי בודאי ש"מזלו גובר" גם בנוגע ל"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו", שכל ענינים אלו הם באופן של התגברות. וכיון שא' הענינים הכי עיקריים כו'".
11. משיחת ש"פ וירא תשמ"ט - התוועדויות ע' 342.
12. משיחת ש"פ וירא תנש"א - התוועדויות ע' 279: "השיב לו הצ"צ: כשיהודי צדיק, בן תשעים ותשע שנים, מחליט שעליו למול את עצמו, מגיע לו ("איז ער ווערט") שהקב"ה יתגלה אליו.
    מכיון שסיפור זה קשור וסופר (ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר) בקשר עם יום ההולדת של הרבי נ"ע, שהוא יום כללי בחייו . . מסתבר לומר, שסיפור זה קשור, ומבטא נקודה בעבודה הכללית של כ"ק אדמו"ר נ"ע, ובמיוחד - כשנעשה נשיא הדור.
    הערה 7 שם: דאף שהסיפור אירע בהיותו ילד קטן, הרי "בוצין בוצין מקטפי' ידיע". וכידוע כמה סיפורי צדיקים ונשיאי ישראל, שגם בקטנותם היו נראים כו"כ ענינים נעלים המורים על גדלותם, וכפי שנתגלה (לכולם) לאחרי שנתגדלו . . וכמודגש בנדו"ד בדברי הצ"צ בקשר עם הולדת אדנ"ע בכ' חשון בשנת כתר"א, שזה רומז לכתרא עילאה, המורה על הכתרתו בכתר הנשיאות - כפי שנתגלה לאחרי זמן".
13. שם - התוועדויות ע' 285: ועוד ועיקר: גם עצם השאלה . . [כידוע ששאלה בתורה גם היא תורה (עיי"ש בארוכה)], והוראה כללית בחיי יהודי: כל יהודי כו'".
    ראה משיחת ש"פ וירא תשנ"ב - התוועדויות ע' 272: "כשיהודי לומד וקורא בתורה "וירא אליו ה'", צריך לידע שהכוונה היא (גם ובעיקר) אליו (שהרי לא נאמר "וירא אל אברהם", אלא "וירא אליו"), להיותו בנו של אברהם אבינו, שנכנס בבריתו של אברהם אבינו. כמו אברהם אבינו ש"וירא אליו ה'" בשביל המילה.
    וידיעה זו מעוררת בו תשוקה לראות את התגלות ד"וירא אליו ה'" - כפי שלומדים מאדנ"ע [הערה 63: דכיון שכבר מקטנותו, "בוצין בוצין מקטפי' ידיע", הי' מוכן וראוי להיות נשיא בישראל, נעשית הנהגתו (גם בקטנותו) הוראה לכל בנ"י בחינוך הקטנים]. שגם ילד קטן צריך להשתוקק לראות את ההתגלות ד"וירא אליו ה'", עד כדי בכי'! [ראה משיחת וירא תשמ"ט הערה 46 - התוועדויות ע' 334 ועוד].
    וכיון שמשתוקק לראות את ההתגלות ד"וירא אליו ה'", בודאי יעשה כל התלוי בו להיות ראוי לכך - ע"י עבודתו בענין המילה כו'".
14. משיחת ש"פ וירא תנש"א - התוועדויות ע' 285.
15. ש"פ וירא כ"ף מרחשון תש"נ - התוועדויות ע' 361 וע' 362: "בעמדנו ביום הש"ק פ' וירא, ובפרט כשחל בכ"ף מרחשון, יום הולדת דאדמו"ר מהורש"ב – ה"ז הזמן המתאים להתבונן בהוראה שלומדים מהסיפור כו'".
    ושם ע' 360: "ויש לומר, שבכייתו של בעל יום ההולדת בקשר להגילוי ד"וירא אליו ה'" שבפרשתינו דוקא (אף שכבר למד כמ"פ בפרשיות שלפנ"ז אודות גילוי הקב"ה (לנח ו)לאברהם), מדגישה את הכוסף והתשוקה ל"וירא אליו ה'" בדרגא נעלית, היינו, שאינו מסתפק בגילוי אלוקות שבמצבו הקודם, אלא כוסף ומשתוקק ובוכה על זה שעדיין לא זכה ל"וירא אליו ה'" בדרגה נעלית יותר!... והנהגה זו נעשית הוראה לכל ההולכים בדרכיו - שככל שיהי' כו'".
    וראה משיחת ש"פ וירא תשנ"ב - התוועדויות ע' 274: "ובענין זה הוא עיקר הלימוד וההוראה מפרשת וירא - שכאו"א מישראל צריך להשתוקק ביותר להגילוי ד"וירא אליו ה'" בגאולה האמיתית והשלימה, ולעשות כל התלוי בו להיות ראוי לכך, עי"ז שכל פעולה ופעולה שלו נעשית באופן המתאים להמעמד ומצב דגאולה האמיתית והשלימה'".
16. "מיום הולדת אדמו"ר נ"ע - מקבל כל יהודי (מבעל יום ההולדת ומבנו ממלא מקומו) את השלימות דק"ל, ה' פעמים הוי', השלימות דכל התורה כו'". עיי"ש בארוכה.
17. משיחת ש"פ וירא תנש"א - התוועדויות ע' 288.
18. שם: "ובנוגע לפועל: בקשר עם כ"ף מרחשון הבעל"ט, צריכה להתוסף אצל כל יהודי שלימות בלימוד התורה וכל עניני עבודה שלו, החל מכך, שתהי' אצלו כו'".
19. שם: "אלא דוקא ביאורים המיוסדים על דרושי חסידות דרבותינו נשיאינו". ראה תש"נ שם ע' 362: "והעיקר (נוסף על הרצון והתשוקה) שיגיע למעמד ומצב נעלה יותר בגילוי אלוקות כו'".
20. ש"פ וירא כ"ף מרחשון תש"נ - התוועדויות ע' 362 וראה ש"פ וירא תנש"א - התוועדויות ע' 288: "וביחד עם זה לימוד שמביא לידי מעשה".
21. ש"פ וירא כ"ף מרחשון תש"נ - התוועדויות ע' 362: "כמבואר בארוכה בהקונטרס הידוע של בעל יום ההולדת (הן בחלקו הראשון שנתפרסם בשעתו, והן בחלקו השני שנתפרסם בשנים שלאח"ז ע"י נשיא דורנו), כולל גם הפירוש הפשוט - שמתאספים כו'".
22. שם: "כולל גם להחלץ ("החלצו") ממעמדו ומצבו הקודם (עם היותו טוב ונעלה), ולבוא למעמד ומצב נעלה יותר".
23. משיחת ש"פ וירא תשמ"ט - התוועדויות ע' 336: "וכדי שהפעולה והנתינת כח דיום ההולדת על כל השנה כולה תהי' בהצלחה יתירה ובתוקף גדול יותר - כדאי ונכון לקשר זה עם ישיבת תומכי תמימים:
    מהפעולות הכי עיקריות של בעל יום ההולדת (פעולות רבות וגם נשגבות, שחלקן נמשכות עד עצם היום הזה, נוסף על "פירותיהן ופירי פירותיהן עד עולם" בנוגע לכל הפעולות) היא - התייסדות ישיבת תומכי תמימים, "בנין עדי עד", בית קבוע ונצחי, שבו עוסקים בלימוד "תורת ה' תורה הנגלית ותורת החסידות תמימה", ועוסקים בעבודת התפלה, ועוסקים בגמילות-חסדים, כולל ובמיוחד גמילות-חסדים ברוחניות, הפצת התורה (הנגלית) והמעיינות (דפנימיות התורה) חוצה. ולכן כדאי כו'".
24. "השם שנקרא ע"י מייסד הישיבה בעת ההקפות דשמח"ת לאחרי אמירת "תומך תמימים הושיעה נא"".
25. משיחת ש"פ וירא תשמ"ט - התוועדויות ע' 336-7: "כדאי ונכון שבין הפעולות המיוחדות שעושים ביום ההולדת דכ"ף מרחשון, יעשו כמה פעולות בתוך בנין של ישיבת תומכי תמימים, בית גשמי ששייך לבעל יום ההולדת – שהרי, מובן ופשוט (ונראה במוחש) שאינה דומה ההתבוננות במחשבה (ואפילו הדיבור) בלבד לגבי ראי' מוחשית ממש, ובמילא, כשעושים פעולה מסויימת בקשר לבעל יום ההולדת ובעת מעשה נצב לנגד עיניו בית גשמי השייך לבעל יום ההולדת (בנין הישיבה שלו), ולא עוד, אלא, שעומד בתוך הבית, בין ד' הכתלים הרצפה והגג, באופן שכל מציאותו היא בתוך המקיף [ושם בהערה: ובפרטיות יותר - מקיף דמקיף, בחינת היחידה] דהבית, המקיף דתומכי תמימים כו' - אזי ניתוסף התעוררות יתירה, חיות והתלהבות כו' בכל פעולות אלו באופן שבאין ערוך, וגם השפעתן על כל השנה כולה היא בתוקף גדול יותר. ובנוגע לפועל: בכל עיר כו'".
26. משיחת ש"פ וירא תשמ"ט - התוועדויות ע' 337.
27. משיחת ש"פ וירא תשמ"ט שם בהערה 76.