חסידות בשביל להשיג אלוקות
רבנים ומשפיעים מדברים ומתוועדים על ה'בכן' שבשיחה
חסידות בשביל להשיג אלוקות
הרה"ח משה מרדכי ארנשטיין - משפיע ישיבת חח"ל צפת, אה"ק
כאשר ניגשים ללמוד את שיחות ה'דבר מלכות', ראשית לכל מוכרחים לדעת שמצד אחד, מדובר בשיחות על הענינים הכי נעלים; ומצד שני, כל הענינים הללו שייכים אלינו. אין חס ושלום שום פרט שהוא 'נעלה' ו'מרוחק'.
יש אמנם דברים שאפשר לראות בגלוי כיצד הם שייכים אלינו, ויש דברים שצריך יותר להתאמץ ולהתעמק בדברי כ"ק אד"ש, כדי להבין כיצד ביכולתנו ליישם אותם בפועל - אך צריכה להיות הידיעה וההכרה הברורה שממש כל הענינים המוזכרים בשיחות שייכים ומדברים אלינו.
אכן מתכוונים אלי!
בשיחה של פרשת וירא ישנה הדגשה מיוחדת על האמור לעיל, כיון שהיא שיחה מיוחדת, שהתבארו בה ענינים מופלאים.
בסעיף י"א הרבי מדבר על הדרגות הכי גבוהות של "וירא אליו הוי'" - מעין הגילוי שיהיה לעתיד לבוא, כשהבשר עצמו יראה אלוקות. בסעיף י"ב הרבי מספר לנו על ראיית האלוקות הכי נעלית שהיתה אצל הרבי הרש"ב. בי"ט כסלו תרס"ג, התבטא הרבי במילים מדהימות: "הגם שקשה הדבר לאמר, שיש כאלו שלא יאמינו, וכל אחד מה שחפץ יחשוב, והאמת הוא: כאשר אני יושב בחדרי סגור ולומד איזה דרוש בדא"ח, הנני מרגיש עצמות אין סוף ממש"...
הרבי הרש"ב ממשיך ואומר שם שהוא אינו רוצה להתגאות, אלא מספר זאת עבורנו - כדי שנדע מהי "פעולת הדא"ח באמת", עד כמה חסידות הופכת את עניני האלוקות למוחשיים.
זאת אומרת, שכל זה שייך אלינו. לכל יהודי יש גם כן את ה"וירא אליו הוי'" הזה! ויש לו את הכח להביא זאת לידי גילוי, כשהוא מתעורר בהשתוקקות לגילוי של "וירא אליו הוי'". הרבי פשוט דורש מאיתנו "להשתוקק ביותר" לגילוי האלוקי הנעלה ביותר, להתגלות של הרבי, ועי"ז להתחיל לחיות כך. לחיות גאולה.
איך משתוקקים לאלוקות?
לכאורה, כל אחד שואל את עצמו: איך מגיעים לזה? הרי אנו מכירים את עצמנו, ויודעים שקשה לנו לחוש אלוקות, וכל שכן שקשה לנו להיות בהשתוקקות גדולה כל כך לגילוי האלוקי?
בקשר לכך, מדבר הרבי שליט"א על ישיבת תומכי תמימים שייסד הרבי הרש"ב. מהעניינים העיקריים של הישיבה הוא לימוד חסידות כמו שלומדים נגלה - שבאופן כזה של לימוד, ניתן לפעול שרואים בעיני השכל את עניני האלוקות המתבארים בתורת החסידות.
כוונת הדברים היא (ע"פ המבואר בלקו"ת בהביאור ל'ולא תשבית'): כשיהודי לומד ענין מסויים בנגלה, הוא מבין את הדברים באופן של השגת המהות - ברור לו מהו שור, מהי פרה - וכך, הוא מתאחד עם מה שלומד. כך צריך להיות גם בלימוד החסידות, שנתעמק בזה עד שכביכול 'נראה' זאת בעיני השכל - ואזי הדברים יתאמתו אצלנו בשלימות ובפנימיות. זו ההכנה לגילויים של הגאולה, שאז "כולם ידעו אותי" באופן של ראיה חושית.
צריכים להגיע למצב כזה שלא רק נשתוקק לגילוי אלוקות בראיה חושית, אלא שנעשה מה שתלוי בנו כדי להגיע לזה; ומה שתלוי בנו - זה לימוד החסידות כדבעי מתוך התעמקות, עד ש'נראה' את הענינים שלומדים בעיני השכל. כמובן, בשביל זה דרושה התבוננות ומאמץ גדול, שהרי לימוד החסידות כדבעי קשה יותר מלימוד הנגלה.
את הכח לזה לוקחים מהרבי הרש"ב - שהתעסק בהסברת וביאור עניני החסידות העמוקים ביותר, כך שנוכל להתבונן בהם ולהגיע להשגת המהות ולהתאחדות עמהם.
ובמילים פשוטות - העבודה "להשתוקק ביותר" לגאולה, מתבטאת בצימאון ללימוד החסידות. לדעת שכאשר הרבי שליט"א הורה להדפיס ספרי חסידות - זה נוגע לי. כמו שבנגלה צריך לדעת את כל התורה, ולעשות הכל כדי להגיע לזה, כך בלימוד החסידות - צריך להתייגע, להשקיע ולהתעמק בלימוד החסידות, באופן של "וירא אליו הוי'"!
מתקן התרורים וה'משכיל'
ואמנם, גם בלימוד החסידות מתוך יגיעה לא די. בשיחה הרבי מדבר על העבודה "לקבל" את הגילוי האלוקי; ויש זמן קבוע ומיוחד לזה, זמן שהקב"ה העניק לנו כדי שנוכל לקבל את הגילוי ולראות את כבודו של המלך: שעת התפילה.
אולי ניתן לומר, שלימוד החסידות הוא ה"וירא", ועבודת התפילה הוא ה"אליו" - אז זה נהיה שייך אלי. אני לוקח את לימוד החסידות ו'חי' איתו.
רבותינו נשיאינו הזהירו שלא ללמוד חסידות לשם השכלה בלבד, אלא על מנת לעשות דווקא. דווקא על ידי עבודת התפילה ניתן להתחבר ללימוד החסידות ולהבין זאת באמת.
וכפי ששמעתי מהמשפיע ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, על המשכיל ר' שמואל בער מבוריסוב, ששמע מאמר חסידות מכ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק', ולא הצליח להבין את המאמר ששמע. הוא נכנס לצמח צדק לבקש ביאור, אך הרבי הורה לו לגשת ולשאול את מתקן התנורים.
ר' שמואל בער היה בעל מעמד חשוב, וחסידים רבים היו מבקשים ממנו שיבאר את החסידות שאמר הרבי, ולכן, למרות שהרבי הורה לו - הוא הרי לא היה מדור השביעי, והתבייש לשאול את מתקן התנורים... אך לבסוף הכריח את עצמו לגשת ולשאול, ואכן מתקן התנורים ביאר לו את הענין על דרך הפלא. כששאל אותו ר' שמואל בער זאת מנין לו, השיב שכששומעים מאמר מהרבי ומתפללים איתו - אזי מבינים אותו!
הסיבה לכך היא, שענינה של עבודת התפילה הוא "אני בצדק אחזה פניך." זהו זמן שנעמדים מול המלך להקביל את פניו ממש כמו בראיה, ואז נקלטים עניני האלוקות באמת ובפנימיות. זהו ממש אותו ענין של "וירא אליו הוי'". הענין יתגלה בגאולה האמיתית והשלימה, אבל ההכנה לזה היא על ידי מעשינו ועבודתנו כעת - בלימוד החסידות וההתעסקות בעבודת התפילה.
