אברהם אבינו נמצא איתך "בצוותא" ומסייע לך!

שיחת י"א ניסן תשל"ד (תורת מנחם כרך עו, עמוד 20)

כל אדם נורמלי לא ירצה להיות במצב שהקדוש ברוך הוא נותן לו כוחות ורוצה שיעשה דבר מסוים, ואילו הוא עושה רק חצי מזה וחצי מותיר ללא שימוש

אברהם אבינו, "אחד היה אברהם", היה אחד ויחיד במעלותיו. כפי שאומר המדרש שאפילו למשה רבינו נאמר: "במקום גדולים אל תעמוד", כשהכוונה ב"גדולים" היא לאברהם אבינו. אך למרות זאת, מובא בספרי מוסר ובספרי חסידות, שכל אחד מישראל צריך להתנהג ולעשות את אותם פרטי עניינים כפי שעשה אברהם אבינו.

אברהם אבינו ידע אומנם את הכוונות והסודות שבדבר. אבל, כפי שמבואר בתניא, אם מכוונים את כל הכוונות ולא עושים את המעשה בפועל, חסר עיקר העניין, אך לעומת זאת אם עושים את המעשה בפועל, למרות שלא יודעים את הכוונות, אזי מתבצע העיקר.

ועל אחת כמה וכמה בנוגע לעניין הצדקה. כפי תורת הבעל שם טוב הידועה שיש מצוות שעשייתם "שלא לשמה" אינה מקלקלת כל כך, ואחת מהן היא מצוות הצדקה. כיוון שעבור העני אין כל הבדל אם לנותן יש כוונה טובה, או שאין לו כוונה כלל, או שיש לו כוונה "שלא לשמה" – העיקר שהעני מקבל את מה שצריך עבור חייו וחיי ביתו.

וכיוון שכן, הנהגת אברהם שהראה דוגמא בכך שהיה נדיב, ונתן צדקה בנדיבות, הן בתורתו ובנשמתו, והן בגופו ובממונו – מתפרשת בתור הוראה שכך צריך לעשות כל אחד מישראל בכל מקום שנמצא.

ונתינת הכוח לכך היא – כמו שנאמר על אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו גו', לעשות צדקה". "יצווה" גם מלשון "צוותא" – חיבור. כלומר: אברהם אבינו עומד "בצוותא" - ביחד עם כל אחד מישראל, ומסייע לו להיות נדיב בנשמתו ובגופו ובממונו ובתורתו – בכל פרטי העניינים שיכולים להיות בצדקה.

וכיוון שכוחות אלו ניתנו לכל אחד מישראל, מובן, שבשעה שלא עוסקים בכל הפרטים, אלא רק בחלק מהם, אזי חסר לא רק בהידור מצווה, אלא חסר עניין עיקרי: הקדוש ברוך הוא נתן לו כוחות ואפשרויות, ואילו הוא משאיר אותם מבלי לנצל אותם בהתאם לרצונו של הקדוש ברוך הוא!

וברור הדבר, שכל אחד מישראל, ובכלל, כל אדם נורמלי, בוודאי לא ירצה להיות במצב כזה. שהקדוש ברוך הוא נותן לו כוחות ורוצה שיעשה דבר מסוים, ואילו הוא עושה רק חצי מזה, והחצי הנוסף משאיר ללא שימוש.

...אבל, כיוון שרצונו של הקדוש ברוך הוא שיהודי יעשה זאת בבחירה חופשית, לכן נדמה לו שיש לו שתי דרכים. ואין זה באופן שרואה בדרך השנית רק חסרונות – שהרי אז לא תהיה לו בחירה חופשית... היצר הרע בא ומראה לו שיכולה להיות מעלה באי-קיום הוראותיו של הקדוש ברוך הוא, ובלשון הכתוב: "נופת תטופנה שפתי זרה"!

כלומר: מדובר אודות מציאות "זרה", דבר שהוא זר לכל אחד מישראל, אך אין זה באופן שמציאות זו אומרת שהיא "זרה", ורוצה לתת לו דברים זרים, דברים מרים - אלא "נופת תטופנה שפתי זרה": היא מתחילה להסביר לו, שכאשר יעשה את עצמו כמי שלא רואה ולא שומע, או לפחות לא ינצל את כוחותיו במלוא המידה, אזי "נופת תטופנה" - יקבל בגלל זה דבר מתוק באיזה שהוא מקום!

אבל ברור הדבר, כסיום הכתוב, ש"אחריתה" היא היפך לגמרי מ"נופת תטופנה"! ולכן הודיע זאת "החכם מכל אדם", כדי שנדע שאין מה להתפעל מזה שה"זרה" יכולה לבוא בהצעה של "נופת תטופנה".

התורה קוראת לזה אומנם בשם "נופת", אך זהו רק מפני שעל ידי דבר זה יוכל לראות שהוא אדם מבוגר ש'ניצב על רגליו', ויכול לקיים הציווי "ובחרת בחיים" – בחיים אמיתיים, בטוב אמיתי ובקדושה אמיתית.

ואז, הרי לא זו בלבד שאינו מאבד את ה"נופת", אלא במקום לקבל "נופת" זמני לשעה קלה, הרי הוא מקבל בכפליים ובכפל-כפליים וכמה פעמים ככה.