חתימת הדברים
הכוונות והפנימיות – הדרך לצאת מן התאוות
שמא תאמר שזו פתח לתאוות – הפנימיות היא הדרך לצאת מן התאוות
נ.ב. אבקש את הקורא הנלבב לבל ימהר לדונני לכף חובה לאמור, מה זה שמדברים כאן כך, הרי נתת תורת כל אחד בידו שימלא כרסו בתאוות ומעדנים, יכוון מעט כוונות ויראה עצמו כצדיק תמים. כלום לא עדיף קודם למעט בתענוגים ורק אחר כך ללכת בגדולות ובנפלאות כמכוונים הגדולים אשר בארץ?
אבל אבקש ממך קורא יקר, אנא ממך! תנסה לעשות זאת עם אמת ותיווכח לראות שהכוונות והפנימיות לא יהיו אלו שיפילו אותך לתאוות האכילה, אדרבה הם יוציאו אותך מהם! פוק חזי מהחיים שלך בעצמך, כמה דברים ניסית ונפלת עד שנכנסת לעולם הפנימי ורק כך הצלחת לצאת מכל הדברים שרצית לצאת מהם.
המציאות מוכיחה שעל ידי שמכניסים פנימיות עם רצון אמיתי לעבוד את ה' ולמעט בתאוות, זו היא הדרך לצאת מהתאוות! ובכלל, אין בדברים אלו משום סתירה לעבודה בדרך אחרת על שבירת התאוות, למעט באכילת מעדנים ואולי אפילו למלוח את המאכלים או לאכול לחם יבש ומים במשורה. אבל זאת יש לדעת שאם ניגשים לנושא הזה בלי הפנימיות שלו, הרי שגם פת הלחם היבישה עלולה לגשם חלילה...
ואם לחשש גאות תחשוש ותירתע מלהחשיב עצמך כמכוון דגול. אף אנו נענה ונשאל מה מקום יש כאן לגאווה? וכי בכך שהקדשת כמה דקות לקריאת מאמר וקיימת את הנאמר בו כבר הפכת לבעל מדרגה? בשלמא אם היית משקיע שנים ארוכות בתורת הסוד עוד היה מקום לדון אם שייכת אצלך גאווה, אבל דברים אלו אין שום סיבה שיביאו אותך לגאווה, בסך הכל מדברים על עבודת ה' השווה לכל נפש.
גאולת הנפש למעשה
אחרי שאנו זוכים לברך בכוונה הראויה, ועל ידי זה לרומם את המאכל ואת העולם כולו למוחין דגדלות, להשגה שלימה במציאות ה'. כעת מבינים אנו איך ה' יתברך נמצא בתוך הגשמיות ממש, ואנו לא נופלים ברוחנו מכך שעדיין יש לנו משיכה לגשמיות ולא זכינו שיתהפכו כל הדברים אצלנו לרוחניות גמורה. כי אדרבה את זאת הצלחנו עכשיו להשיג, איך שבתוך המציאות הגשמית שקיימת ונוכחת, נמצא ה' יתברך.
