הורינו דברות קדשך
כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
וַּּיִב ןָׁש ם אּבָרהָם אֶת הִ מ זְֵּבּ ח וַּיּ ער ך אֶת ה עצִים וַּיּ עקֹד אֶת י צחָק בְ ו נ (כ"ב ט')
1 בספר 'יושר הורי' מביא הגאון רבי יוסף רפפורט ראיה מהמדרש בפרשת העקידה, להלכה שלא מועיל מחילה על צער והכאת אביו, ועדיין עובר על איסור. ונקדים את דברי המדרש בגודל זהירותו של 2 יצחק אבינו במצות כיבוד אב בשעת העקידה, וז״ל : בשעה שביקש אברהם לעקוד יצחק בנו, א״ל: אבא, בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך, ושמא תפסל השחיטה וכו' וכן הוא בשינוי לשון קצת בפרקי דר״א, וז״ל: אמר יצחק לאברהם אביו: אבא, קשרני וקשור שתי ידי ושתי רגלי בשביל פשיעותא, ואמצא מחלל כבד את אביך, ע״כ. ובהגהות הרד״ל כתב שאולי צריך לגרוס "בשביל פשיטותא, והוא מלשון 3 פשיטת יד ורגל בשעת פרכוס וכמ״ש בתרגום יונתן ״דלא אפרכס מן צערא דנפשא״, כלומר שמחמת הצער יפשוט רגלו ויפגע באביו, ע"כ. (וכך משמע מלשון "שמא אבעט בך" שנקט בתנא דבי אליהו רבא 4 המובא בהמשך) וכך הוא גם בילקוט שמעוני וזה לשונו: 'כבד את אביך' קיימו יצחק בשעה שהיה מושלך לפני אביו כשה לטבח יובל. עכ״ל.
ובתנא דבי אליהו רבא (פכ״ז) מבואר חידוש נוסף בזה, וז״ל: שאמר יצחק לאברהם אביו אסרני יפה ותנני על גבי המערכה שמא אבעט בך ונמצאתי שאחויב שתי מיתות לפני הקב״ה, עכ״ל הנוגע לעניינינו. ומבואר שיצחק לא חשש רק שמחלל 'כבד את אביך', אלא חשש גם שאם יבעט באביו יתחייב מיתה לפני הקב״ה, ומסתמא כוונתו מדין מכה אביו, שעונשו במיתה. (ומש״א שאחויב "שתי" מיתות, פי׳ המפרשים מצד כיבוד או״א, ומצד שפוסל קרבן)
ומקשה הגאון רבי יוסף רפפורט - ולכאורה קשה בכל המדרשים הנ״ל, הלא כל החשש של יצחק שיצער או יבעט באביו, הוא מחמת הפרכוס הנעשה בשעת השחיטה, ופשוט שאברהם היה מוחל לו על כך, שהרי זה רצונו. וביותר, שהרי מחמת מעשה השחיטה שעושה אברהם נגרם הפרכוס, ויתכן שבאופן כזה שהאבא גורם לכך, בכלל לא צריך מחילה מעיקר הדין, עכ״פ מחילה גמורה ודאי שהיה, וא״כ למה אמר יצחק שנמצא 'מחלל כבד את אביך', ואף מחויב מיתה לפני הקב״ה, הלא אב שמחל על כבודו, כבודו מחול.
ומבואר שעל הכאתו וצערו לא מועיל מחילת אביו, ואפילו בסוג מחילה שזה רצונו הגמור של אביו - שמועילה על בזיונו ,מ״מ לא על הכאתו, ולכן חשש יצחק אבינו שיבעט באביו, ואפי׳ שוודאי אביו מוחל לו וזה רצונו הגמור, מ״מ על הכאתו לא מועילה מחילה. אמנם לפי מה שכתב בספר חסידים (תקע״ג) שאב שמחל על כבודו כבודו מחול, רק בדיני אדם, אבל בדיני שמים חייב מיתה, מובן למה חשש יצחק שיתחייב מיתה אפילו שיש ודאי מחילת אב.
1. סימן ו' עמוד קי"ח 2. מדרש רבא פרשת וירא נ״ו, ח׳. ובפרקי דר"א ל״א, 3.כההיא דחולין לז. 4. פרשת ואתחנן רמז תת״ל