היהודי שנושע בכח ברכת רבו ומזור למכתו אין - סיפורים מאלפים בענייני הפרשה - מעשה חנה ושבעה בניה מכוחו של אותו זקן

בס"ד

יהודי התאונן בפני רבו על צרתו | התברך ונושע

מעשה ביהודי שהיה ל"ע שרוי בצרה וצוקה.

שנים לישועתו שבוא תבוא אשר בוששת היא מלבוא. הלך לדרוש אצל טובי המומחים, תקוותו היתה שישועתו תבוא אולי מכאן ואולי משם, מנסה הוא את כל ההשתדלויות בעולם למצוא מזור ומרפא לחוליו אולם ככל שחלפו ועברו עליו ימי הרעה תקוותו נכזבה עד מאוד. הוא כבר מחכה

משכך, כיהודי מאמין ובוטח בה' ומקושר לצדיקי עולם ניגש הוא יום אחד לרבו ותינה את צרתו בפניו, בכה הפוגות על מצבו הבכי רע שהוא שרוי בו, ומזור למחלתו אין, ומבקש את ישועת רבו.

הרבי שמע את דבריו בקשב רב. האזין לכל הגה היוצאת מפיו ואו אז בירך אותו הרבי שיוושע בכל מילי דמיטב ויזכה לישועתו מהרה. החסיד היה כה נבוך ומבולבל ממצבו עד שאמר לרבו 'די לצרותי, ברכני נא לפניו בכי תמרורים מאין רבי ואיני יוצא מכאן עד שתבטיחני בהבטחה גמורה שאיוושע במהרה. וכדבריו כן היה, הרבי הבטיח ולפתע בדרך העניינים וישועתו באה לו בנקל. לא דרך הסתדרו להם

נקלע לצרה אחרת | הגיע לרבו התברך מפיו ונושע

זמן רב עבר מאז והנה נקלע שוב למצב ביש כמוהו לא נהיתה, והחל הוא להסתבך עוד ועוד ולא ידע את נפשו מרוב צער. פשוט חד וחלק – כמה אינשי דלא מעלי נפגשו עמו בנימה של האהביות, הבטיחו לו הרים מחשבון באומרם וגבעות הבנק שכשהוא הסכומים הללו, הם ישקיעו את זה במקומות המניבים פירות טובים, ואז יגדל הונו עוד כהנה וכהנה. שמע הוא לעצתם הנדיבה. לא בירר יותר מדאי, בראי אשר לפניו ניצב ה'סבר פנים' החמה לה הוא זכה מהם במשך הפגישה, סמך עליהם בעיניים עצומות ובלא אומר ודברים העביר להם אשראי של סכום גדול, והוא בתמימותו חשב שהכל תקין ובתום והצליחו סכומים למשוך עתקים את יפקיד לב חתם על המסמכים שניתנו לו כהמשך למגעים.

ביום מן הימים נכנס לרבו וביקש את ברכתו להינצל ממזימתם, וכמעשהו בראשונה כך מעשהו בשניה והרבי בירך אותו בחמימות שיזכה במהרה להיפטר מהם וממזימותיהם ופתאום יתגלה נכלוליותם לעיני כל.

וכך הוי, לאחר תקופה קצרה התגלה נכלוליותם, והיה זה כאשר הצליחו לפתות איזה עשיר שיפקיד אצלהם הרבה כסף, ומשהבחין הלה את אשר לפניו עשה כל טצדקי בעולם כדי שיצליח להוציא מהם בחזרה את הכסף.

אכן צדקו דברי הרבי וקלונם התגלה לעיני רבים, ומאז אותו חסיד פתח את פיו בדברי שבח והודאה להשי"ת על כל הטובה אשר גמל עימו, על שכל במלואו. סכום הכסף הוחזר אליו

למה עושה ה' לי ככה | התאונן בפני רבו

אולם לא התרגשה עליו צרה אחרת יותר קשה ארכו הימים ולפתע מקודמתה בנפשו מה עליו לעשות עוד בנידון. ניגש לרבו והתחנן אליו באמרו 'למה ה' מעניש אותי כל הזמן כביכול? הרי מתרגשת עלי צרה ובכח ברכתו של הרבי חולף הוא ועובר כלא היה, ואז בפתע פתאום באה עלי עוד צרה ועוד צרה, אנה אני בא? מה היה התכל'ס אתי? האם ה' לא אוהב אותי חלילה?, ובכן רוצה הוא לדעת דרך תשובה מה עליו לתקן כדי שלא יישנו הדברים פעם נוספת!!!

תשמע סיפור לפני שלושת אלפים שנה | אמר לו רבו

נענה הרבי ואמר: למד מזקינך הצדיק שהיה חי לפני שנים רבות.

ובכן, מספר לו הרבי, הרי אך לפני כשלושת אלפים שנה כולם דיברו על אברהם אביך שהוא צדיק גדול עד מאוד איש אשר רוח בו, איש קדוש ובעל מופת אשר כל עשיותיו הם לשם שמים. הוא נדד ממקום למקום ברחבי המדבריות ועשה נפשות רבות להשי"ת, פעל בקרב רבים מעמי הארצות שבשמים לאמונת אלוקי עולם. ולא ידע לשית עצות לקרב אותם לאביהם

כך היה רבות בשנים עד שהשי"ת אמר לו 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך'. תארו לעצמכם, השי"ת אומר לו לאברהם באופן חד וחלק 'תעזוב את הכל, את כל מה שבנית, ולך לך'. ואם תשאל אנה אלך, התשובה פשוטה מאוד: 'אל הארץ אשר אראך' היא – היינו אתה אינך יודע אבל אני כן יודע ועל כן סמוך עלי ואל תהרהר חלילה אחריי. וזהו ניסיון גדול מאוד עבור האדם.

לך לך מארצך וממולדתך | אברהם אבינו יכול היה להתעלף ברגע זה

אברהם אבינו שומע זאת ויכול היה להתעלף בבת אחת על המקום, כי הרי יכול היה לבוא כביכול ב'כח הטענה' ולומר להשי"ת 'בזה שאני עוזב כאן את המקום כל השקעתי הולך לאבדון בין רגע. האם לא עבדתי על זה כל כך קשה לבנות כאן אימפריה שלימה של תורה ועבודה להשי"ת. הרי השקעתי כאן כדי לקרב את נפשות התועות עמל ויגיעה רבה אליך, ובטוחני שבשעה שאעזוב את הכל ואלך לי מהם – ילכו גם הם ממני, ואז כל מפעל חיי אשר בניתי ויסדתי ביגיע כפי אני ובני ביתי יקרוס בבת אחת כלא היה', ואם כן מבקש אברהם השי"ת שלא יצווה עליו כך ויתחרט כביכול ממה שאמר.

אבל לא כן מצינו שהיה, אלא להיפך. אברהם אבינו מיד כשציווה עליו השי"ת לעשות כן, קם מיד ממקומו בתום וביושר לבב, וכך באמונה תמה ושלימה אמר לעצמו 'הוא – אשר עבורו עשיתי כל זאת – והוא שאר מצווה עלי לעזוב את הכל, לילך מארצי וממולדתי – וזה אשר אני עושה'.

על המקום ארז את מיטלטליו ואת חפציו ועזב את המקום בלי לדעת אנה אלך וללא שאלות מיותרות.

הגיע לארץ והנה רעב כבד אשר לא נהיתה | איה הבטחת ה' כביכול

ומי שחשב שהכל יסתיים רק כאן, טעות גדולה בידו.

אברהם אבינו חשב לעצמו, מסתמא במקום אשר אחנה כציווי ה' יהיה לו מיד לאכול ולשתות כמיטב ליבו והכל על מקומו יבוא בשלום. ובפרט אחר כל התלאות וטלטולי הדרכים שעבר עליו וכן העקירה מארצו וממולדתו והידידים שהיו לו עד עכשיו, לפחות את זה ישאיר לו הקב"ה לשארית. ועזיבתו את המכרים

אולם הוא טעה (כביכול) – ובגדול. ארץ כנען ידוע היה כמקום שגרים בו עשירים ובני טובים וכפי שמבואר בדברי המדרשים הארץ היו באים דווקא למקום זה כדי לראות את טוב הארץ ואת יופיה כי טובת מראה היא, את העושר והכבוד שבה.

ובפתע פתאום מתרגשת עליו צרה שרבים מתרי נוספת – רעב כבד מאוד בא על הארץ.

כל באי הארץ לא ידעו לשית עצות בנפשם שהתרגש לפלא-הצרה עליהם הגדולה ובפרט לפתע, אברהם עצמו – מטבע הדברים היה צריך לומר לעצמו 'די לצרותי, אנה אנו שהבטיח הולכים? לי הלוא כל השי"ת הברכות הוא האלו באמור: 'ואעשך לגוי גדול ואברכך – בממון, ואגדלה שמך וגו', ולכאורה אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה והיו צריכים ליתן לי דברים אלו מן השמים מיד, שהרי עירום עזבתי ועירום באתי.

ולא כן עשה השי"ת אלא הביא רעב כבד על הארץ ואברהם היה צריך להיות הנפשות הרבות שכבר עזבוהו מקודם מרוב טלטולי הדרכים שהיה להם עד כה.

ומטבע הדברים היה אברהם צריך להתחרט מיד, אולם לא כן עשה אלא האמין באמונה שלימה וסמוך ובטוח על השי"ת שהוא אשר ציווה עליו לעזוב את מקום אביו ומגורי ארצו ומולדתו ולעזוב את הכל, והוא אשר הבטיח לי כל ההבטחות האלו והוא אשר הביא רעב כבד על הארץ לנסות אותי אם אעמוד כחומה בצורה בניסיון גדול זה, ולא הרהר אחר המקום. נע ונד בארץ, ועוד בלי

באה עליו צרת מצרים | סמוך ובטוח על ה' שהוא הסובב הכל

וכך מצא את עצמו במצרים.

ובהערימה עליהם שאחות אברהם היא כציוויו היללו אותה השרים והעבדים אל בית פרעה והיה מצטער צער רב מכך.

מטבע הדברים היה צריך להתאונן בפני השי"ת ולומר: 'די לצרותיי!' הרי לגור בארץ באתי ותן לי לשבת במנוחה ושלווה תחת קורת גג אחר ככל אשר הבטחתני, ולכן אני מבקש ממך, 'השקיפה ממעון קדשך מן השמים ורחם עלי ואל תעזבני לאורך ימים'.

אולם לא כן עשה אלא היה סמוך ובטוח בהשי"ת שהוא הסובב הכל והוא המסבב דבר זה לטובה עבורו, ועל כן אין לו כלל במה להתאונן לפני השי"ת.

וכך קיבל זאת על עצמו בתום וביושר לבב עוד ניסיון ועוד ניסיון אשר שלח לו ה' עד הניסיון העשירי שהוא 'עקידת יצחק'.

אברהם עוזב את משפחתו ומכריו ואיך יתקיימו ההבטחות | תמיהה רבתי היא לפני בורא עולם כביכול

ונקדים מעט בזה:

הלוא אברהם ושרה פעלו בעצמם שנים על גבי שנים לקרב אינשי דעלמא לאמונת אלוקי עולם. עשו את מירב יכולתם ואף יותר מכך עבור השי"ת. ובפרט שלא כמו היום, בימים אלו בתקופתם היה הדבר קשה מנשוא, תקשורת שברגע אחד יצליחו להגיע לרבבות אנשים כדי לקרב אותם לאמונה, וודאי שהדבר עלה להם ברוח ובנפש, אולם הם לא ויתרו לעצמם ומסרו את נפשם כדי לקרב כל באי עולם לאבינו שבשמים, והם עוד היו היחידים בארץ המה אשר עשו כן ללא שום עזר וסיוע.

ואחר כל זאת משגלו ונדדו ממקום למקום, ובפתע פתאום עזבו אותם רבים מעמי ארצות שנתקרבו על ידם מרוב טלטולי הדרכים לא אמרו נואש לעצמם והלכו באמונה תמה ושלימה בהשי"ת.

והלוא הקב"ה הבטיח להם עושר וגדולה במקום אחד באם יעשו זאת לא אמצעי באמור לו: "לך לך – ופירש"י, להנאתך ולטובתך – ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם. ואברכך – בממון. ונברכו בך כל משפחות האדמה – אדם אומר לבנו תהא כאברהם'.

הרי כשראה לפניו את כל הקורות עימו משעה ומולדתו היה יכול לתמוה כביכול על דרכי ה' ולומר: שהלך ממשפחתו לאיזה ברכות זכיתי בשל כך – לבנים? היש לי בנים?!, אודיע את טבעך בעולם? – הרי אני נע ונד בארץ ואיה הבטחתך?!, אדם אומר לבנו תהא כאברהם – הרי אדם המיטלטל בדרכים ממקום למקום ואין אדם מכירו – למה שאחד יבורך בו ויחפוץ לקרוא לבנו כשמו?! הלוא איפכא מסתברא – בשעה שהיו עמי נפשות רבות שעשיתי בארץ מולדתי בחרן ונולדו להם בנים – הם אלו שמכירים בי ומחשיבים אותי עד מאוד והם אלו שיחפצו לקרות את שם בנם כשמי, אבל סתם אנשים כאן בארץ למה שיחפצו לקרוא בשמי – הרי נע ונד אני בארץ?!

אולם אברהם לא אמר כן, ובתום וביושר לבב סמוך ובטוח בו יתברך שהוא אשר יושיעו מצרותיו ויגאלנו ממצוקותיו.

אברהם לבן מאה זכה לפרי בטן | היכן הוא ההבטחה

אחר כל זאת נולד לו בנו יחידו אשר אהבו הוא יצחק הנולד לו משרה אשתו.

עשה משתה גדול לכל גדולי הדור ביום היגמל את בנו והכל שמחו איתו משוש ובפרט אחר ששרה חנטה פרי בטן בהיותה בן תשעים שנה והוא בהיותו בן מאה שנה, והכל קיוו שממנו תבוא ישועתו והוא הבן אשר הובטח לו בצאתו מחרן.

הגיע העת, ויצחק נהיה בן ל"ז שנה. הקב"ה אומר לו לאברהם: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים וגו', ופירש"י שכל הדיבורים האלו שאמר לו הקב"ה היה כדי לתת לו עוד ועוד מצוות בקחתו את בנו – יחידו – יקירו – ולהעלותו לעולה על גבי המזבח.

ניסיון העקידה סתירה היא להבטחת ה' כפי הנראה לעין | אברהם משכים קום כדי לקיים המצוה

ונתבונן קצת בזה:

הרי בשעה שציווה עליו הקב"ה זאת, מטבע הדברים היה אברהם צריך להתעלף במקום ולהשיב את נשמתו ליוצרו ובוראו מרוב צער ויגון על אשר עשה לו ה' ככה כביכול.

הלוא כל תקוותו בו היתה, אחר חנטתו פרי לבן מאה ואחרי שכולם ששו ושמחו איתו משוש וכלם ידעו שהוא היחידי שממנו עתיד לצאת זרע ישראל ולהיוושע בכל ההבטחות שהבטיח לו השי"ת.

ברגע זה – אומר לו כביכול הקב"ה לאברהם – אני מבקש ממך לקחת תקוותך ומבטחך היחידה והעלהו על גבי המזבח ותשרפנו על מוקדה ותלך מעתה ערירי בלא ולד.

אולם לא כן עשה אברהם אלא שם מבטחו בה' ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, לא התרגש כלל מאי- קיום ההבטחות כביכול אלא שם את כל יהבו בהשי"ת שהוא אשר הבטיח לו כל זאת והוא אשר מצווהו להעלות אותו לעולה – ואין בזה כל סתירה על אף שאין הדבר מובן כלל בפשטות הדברים.

זימן לו ה' כל הסתירות על הבטחתו | זהו ישראל לדורות עולם

לרגע קט אנו חוזרים למעשה הקודם שבו התחלנו.

נענה לו רבו ואמר:

הרי אברהם אבינו נתנסה בנסיונות קשים ומרים, אחד יותר מהשני, והיה לו לבוא בכל כך הרבה טענות ומענות כביכול להשי"ת, הרי הבטחת לי זאת ולבסוף רק מר ולענה יצא מכל ממולדתי הכח שהעביר אברהם לעם הרי ואילו באתי, הרי אמרת לי לירד לארץ אשר אראך ואילו למצרים באתי מרוב הרעב השורר במקום ההוא, ולא עוד אלא שתפסו את אשתי ועינו אותה. הרי אמרת לי 'כי ביצחק ייקרא לך זרע והנה לעת זקנתי לבן מאה ילדתי זרע ברך ה', ובפתע פתאום לאחר ל"ז שנה זה. אמרת לארץ לי לצאת תלאובות מלאות וטובות השי"ת לעשות דבר נורא ואיום כביכול ולהפר הבטחתו.

אבל לא כן עשה אלא האמין בה' ויחשבה לו צדקה.

הראה לכולם 'אהבת הבורא' מהו, והוא בנסיונותיו נתן כוחות אדירים מצווה עלי לזרע בית ישראל להתגבר על יצרם בנסיונות הקשים ומרים שיעברו הם במשך שנות הגלות.

נסיון העקידה איננו הנסיון היחידי שהתנסו בו עם ישראל | למה נקראת 'הנסיון הגדול ביותר'

על דרך זה נראה לבאר מהו גודל נסיון העקידה דייקא אצל אברהם. לכאורה ייפלא, הרי משנתבונן קצת בזה נראה שבמושכל ראשון אין זה הניסיון הקשה בעולם שעבר על עם ישראל, הלוא הבט וראה בעצמך אלו נסיונות עברו עם ישראל במשך כל הדורות למן היותם לעם עד היום הזה.

החל בטרגדיה המזעזעת של חנה ושבעה מרצונם לשריפה על קידוש ה' והכל היה בכדי שלא להמיר דתם חלילה. וכאשר ביקש מהם הקיסר לומר לו כמה דברי הכנעה שחפצים להיכנע אליו ולקבל את דתו ואפילו מן השפה ולחוץ, לא רצו לשמוע לו בשום אופן אלא קיבלו על עצמם הדין באהבה באומרם: 'אין אנו מוכנים לאבד חיי בניה שמסרו את נפשם עולם בשביל לחיות עוד חיי שעה כאן בעולם השפל'.

ואף גם זאת כאשר מסרו את עצמם עם ישראל להישרף, ליחנק ולהיהרג על קדושת האינקוויזיציה, בתקופת המשכילים, הקראים והצדוקים ועוד, בתקופת מסך הברזל, ומי מדבר בכלל על השואה האיומה שהיה בעם ישראל אך לפני שמונים שנה שרבים נהרגו השם, בתקופת בשמחה ובששון על קדושת השם – והיו מוכנים לאבד בין רגע את חיי העולם הזה – והעיקר שלא לאבד את ידו את החיים הנצחיים, את חלקם בעוה"ב.

לא היה בכוחם למסור את נפשם במשך הדורות | לולא כוחו של אותו זקן

ואם כן במה מתייחד 'נסיון העקידה' שפרשה זו אנו קוראים בכל יום ויום להצילנו מהפורענויות המתרגשות לבוא בעולם? למה שלא נעורר זכויות הללו ונזכיר לפני השי"ת את 'מעשה חנה ושבעה בניה' וכן הלאה עוד כהנה וכהנה משפחות רבות מישראל שמסרו את נפשם בששון ובשמחה ליהרג על קדושת השם.

והנראה לומר בזה שאכן רבים מעם ישראל מסרו את נפשם על קדושת השם – אולם לולא כוחו של אותו זקן הלוא הוא אברהם אבינו אביהם של עם ישראל שהשכים בבוקר והלך בשמחה ובלב שלם לעקוד את יצחק בנו אהובו תקוותו היחידה שנולד לו אחר מאה שנה, ויצחק בו שהיה מוכן להקריב את עצמו להשי"ת ולהישחט כדי לעשות נחת רוח להשי"ת – לא היו יכולים עם ישראל במשך הדורות כולם לעמוד בנסיונות כה מרים וקשים של הגלויות.

והוא הגבר אשר מכוחו אנו חיים עד היום הזה ויכולים אנו עמוד בזה – לעמוד בנסיונות אלו ולהראות לכל את אמונתנו ומבטחנו בהשי"ת.

המרטיט מוואלוז'ין | הנסיונות היו להישיר הדרך לבניו

בדומה לזה מצינו בספר 'רוח חיים' מהגה"ק רבי חיים מוואלוז'ין זיע"א שמדייק מלשון המשנה (אבות פ"ה מ"ב): עשרה דורות מנח עד אברהם, הגילוי של רבי חיים להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקיבל עליו שכר כולם', ולאחריו נקט התנא הלשון: 'עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו.'

ובטעם הדבר כותב:

ירצה בזה ע"פ מה שכתוב (משלי כ', ז') 'מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו'. כי כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כמו טבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה. כמו שנראה בחוש שרבים מעמי הארץ מהיהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם, והוא מוטבע בנו מאברהם אבינו שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו. וכן כל העשרה נסיונות היו להישיר הדרך לפנינו.'

ניגשה חנה לבן האחרון קודם שנשרף עקד"ה | לך והודיע לאברהם שאני עקדתי שבעה מזבחות

ידוע אומרם ז"ל (גיטין נ"ז ע"ב) על הכתוב (תהלים מ"ד, כ"ג) 'כי עליך הורגנו טבחה', דקאי על מעשי גבורתם של חנה ושבעת בניה אשר שישה בניה הראשונים לא הסכימו בשום אופן כל היום נחשבנו כצאן להשתחוות קיסר רומי והוציאם להריגה.

ומבואר שם, שכשהביאו את הבן האחרון אנטיוכוס בכל כוחו לשדלו שמא ירצה רק להרים את טבעתו מהארץ וייראה כלפי חוץ כמשתחווה לו, אך גם לזאת סירב.

לפני שהוציאו אותו להורג ביקשה אימו להביאו לפניה כדי לנשקו מעט ולחשה באזנו : לצלם של אנטיוכוס וניסו לפתותו, ניסה "בניי, לכו ואמרו לאברהם אביכם – אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות", ואחר כך עלתה אף היא לגג, נפלה ומתה. יצתה בת קול ואמרה 'אם הבנים שמחה', כלומר שאע"פ שנשארה בלא בנים כ'עקרה', עליה נאמר מקרא זה 'אם הבנים שמחה'.

הבט וראה גודל כוחך בעקידת יצחק | המזבחות עקד"ה

ראש הישיבה הרב שך זצוק"ל (שבוע זה חל יומא דהילולא דיליה) הקשה בזה: בכוחה יכולתי למסור שבעה

הרי ודאי צדקנית זו שאיבדה שבעה בנים בבת אחת על קדושת שמו יתברך להתגאות על אברהם אבינו חלילה?

ואם כן, מה באמת נתכוונה בדבריה אלו שאמרה לבנה להודיע לאברהם?

וביאר זאת בטוב טעם ודעת ואמר: חס ושלום שהיתה כוונתה להתגאות על אברהם ולומר לו שהמעשה שלה גדול פי שבעה מעקידתו של יצחק, כי אם להיפך.

בדבריה אלו העידה על עצמה שאת הכח הבלתי- ישוער שהיה לה באותם רגעים כאשר עקדה את אלו שעה לא עלה בדעתה כלל מזבחות למען קדושת שמו – שאבה מאותו מזבח אחד של אברהם אבינו שעקד את יצחק בנו יחידו ומחמדו, והוא אשר השאיר לכולנו מורשת נפשית של יכולת עמידה במסירות נפש על קדושת השם.

וזהו שאמרה לבנה בטרם השלים נפשו לאלוקיו:

'לכו אל אברהם אביכם ואמרו לו: אבא! יודע אתה מנין נובעת גדלות הנפש הלזו של אשה אחת מאלפי בנות ישראל? הידוע תדע איך חינכתי את בני בקדושה ובטהרה כזאת עד אשר גילו עוז רוח ותעצומות נפש להיעקד על קידוש השם ולהשליך נפשם מנגד על מזבח העולה? כל זה הוא מכח אותה עקידה שעקדת בשעתו את יצחק בנך על גבי המזבח! אותה עקידה היא היא אשר הטביעה בי ובכל בניך למסור את נפשם על קדושת השם בשלימות ובתמימות! הבט וראה מה פעלת בכלל ישראל!'...

חיממה מעט קט כדי להכין אוכל לביתה | תפסו אותה 'על חם'

בספר 'יסופר לדור' מובא מעשה נורא של גבורה יהודית על אחינו בני אשכנז אירופה. וזאת אשר המחבר מספר על אמו שאלמלא כן קשה להאמין כי אשה יהודית פשוטה מסוגלת להגיע למדריגה גבוהה כזו:

ביום תשעה באב תש"ד.

היה זה במחנה ברגן-בלזן הידוע לשמצה, כל יושבי המחנה קיבלו עונש שלמחרת היום לא יחלקו מנת אוכל לאיש מיושבי המחנה, מנער ועד זקן טף ונשים. העונש היה בגלל אחד מהיושבים שם ששרף מזרן שהיה מלא כנים וגרם למחלות בימי התופת של יהדות נוראות, וכעונש על כך החליטו שלא לתת להם מנות מזון ליום אחד.

אמו ע"ה שהיתה מטופלת בילדים רכים, בישלה מעט דיסה ללא חלב עבור בתנאי בתה החיים אפשרויות חימום מקובלות, וכך בלי תנור ובלי נפט עמלה להצית אש על מעט קש, ואט אט הצליחה לחמם את הדיסה עבור הבת.

ברגע מסוים חלפו שם שניים מאנשי השמירה היהודית ותפסו אותה 'על חם'. הודיעו לה שעומדת היא לעמוד במשפט על כך וצפוי לה ע ונש חמור מאוד. הקטנה בת במחנה הארבע. לא היו

עונש כבד מנשוא הוטל עליה ע"י הנאצים | שלילת מנות ליומיים

משפט פנימי כזה היה 'הליך' כמיטב המסורת המרושעת של אנשי ה- סי. איי. איי. הנאצית הידועה לשימצה אשר רוממות זכויות אדם בגרונם.

נשמעו דברי ה'תובע', דברי העדים, דבר ה'נאשם', דבר הסנגור ופסק דין השופטים אומללים מאסירי המחנה. ובנוסף לעונשים הנוראים שהטילו הגרמנים של – כולם יהודים נאשמים שהאחראים להעניש את העבריינים היו 'יהודים' אשר במחנה.

היה זה עונג ונחת לצוררים הגרמנים ימח שמם לראות איך שהיהודים עצמם מענישים את אחיהם היהודים על מסוג זה, הרי – בלשוננו זה נקרא 'רשעות במיטבה'.

המשפט שלה שנקבע מראש ליום שישי בערב, ליל שבת נחמו תש"ד, ארך זמן קצר.

לאחר שנשמעו דברי התובע והעדים ויתרה היא על זכותה להכחיש או לתרץ את מעשיה – וכמובן שמיד ניתן לה פסק דין קשה עד מאוד והוא: שלילת מנות לחם ליומיים.

זמן קצר כל כך נארך המשפט | שאל הבן את אמו

כידוע שבמחנה ברגן-בלזן לא היתה הפרדה מוחלטת בין מחנה הגברים למחנה הנשים, ובמשך היום יכלו הגברים והנשים להיפגש ביניהם.

ובאותה לילה בליל שבת ישבו בניה והמתינו לשובה של אמם ממקום המשפט.

כאשר שבה וסיפרה להם את גורלה אשר נגזר עליה שאלה בנה מדוע המשפט היה קצר כל כך? הרי מדוע לא ניצלה את זכות הדיבור להפחית קצת מן העונש כשהיא מסבירה להם שבאותו יום לא חולק להם מזון ולא בישלה עבור עצמה אלא לילדה פעוטה בת ארבע?

הייתי מוכן להיענש בחומרה | העיקר לא יצטרך לכתוב הפרוטוקול בעצם יום השבת

אמו לא ענתה לשאלותיו וניכר עליה כי היא נרגשת מאוד.

הבן העז ושאל פעם נוספת את אמו, והשיבה לו כך:

'במשפט שלי לא היו נוכחים אלא רק שופטים, תובע וסנגור, וישב שם יהודי (מאלו השוטרים שהענישו את אחיהם לרשום ואמרה, חשבתי לעצמי 'הרי כל מילה שהייתי אומרת שם היתה נרשמת בידי יהודי ובליל שבת, לכן שתקתי. באומרה לבנה: מוטב לרעוב מעט מאשר היהודים) את שתפקידו הפרוטוקול. היה הוסיפה לגרום ליהודי לחלל את השבת בפרוטוקול בעצם יום השבת'...

כל המתבונן במחזה עומד משתאה לנוכח העוצמה של אותה אשה. ולכתוב כל מילה שלי

הנסיונות הם שמרוממים את האדם למדריגות נשגבות | זהו הלימוד מאבינו אברהם

ונסיים בדבריו של מרן בעל ה"חפץ חיים" זיע"א (מובא בספר 'לעשות רצונך' של הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א) בספרו על התורה שכותב:

כל הנסיונות שנתנסה אבינו אברהם עמדו לו ועזרו לו להתעלות במדריגה רמה, עד שהקב"ה קראו אוהבי. וכן

ביוסף הצדיק הנסיון שנזדמן לו עם אשת פוטיפר ועמד בו הוא שהעלה אותו לגדולה ולמלכות אחר כך.

וכדאיתא במדרש וירא: אמר רבי יהודה למה זכה יוסף לאותה הנעלם פרשת המעלה שכבש יצרו דתנינן כי הכובש יצרו מלכותא דשמיא אחיל עליה, עיי"ש.

ומזה עלינו להתבונן גם כן בדורנו והמלכות בשביל שכשאדם עומד בנסיון – הוא מתעלה במדריגתו מאוד'.

העשיר שנהפך להיות עני מרוד | ה'חפץ חיים' לא הבין לפשר תמיהת מקורביו

עוד זאת מובא שם מעשה נורא שסיפר המקובל הגה"צ רבי חיים ארלנגר זצ"ל משווייץ:

בימי מפורסם שהיה תומך ללא גבול בהרחבת גבולות הקדושה של ישיבות וכוללים למען יקלטו בתוכם את טובי הבחורים והאברכים צורבא מרבנן, וכן גם בצדקה וחסד, ולבסוף נהפך עליו הגלגל וירד מנכסיו.

באו האנשים למרן ה"חפץ חיים" ושאלו אותו: 'היתכן? זו צדקה וזו שכרה?'

השיב להם באמרו: "מה הפלא? מקודם הוא היה 'דוקטור' ועכשיו הוא

וביאר את דבריו ואמר.

הרי אין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה.

את העשיר הוא מנסה אם תהא ידו פתוחה לעניים והעני מתנסה אם יוכל לקבל יסורים ואינו כועס. וכמה שנסיון העושר קשה, נסיון העוני קשה ממנו כמאמרם ז"ל שדקדוקי ה"חפץ חיים" גביר מתקדם לתואר 'פרופסור'. .. עניות מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו.

ולכן, אמר להם.

האיש הזה העמידו אותו משמים בניסיון העושר ואכן קיבל שפע רב כדי לנסות אותו אם יפזר ממונו ויחוס עינו על אחיו האביון, או שמא דווקא יקמץ את ידו וישמור לעצמו את הונו הרב. ואכן עמד בנסיון ופיזר את הונו ביד נדיבה. ודווקא בשל כך מעלים אותו משמים בדרגה יותר גבוהה, ולכן החליטו להעמיד אותו עכשיו בניסיון העוני שקשה יותר מנסיון העושר.

הרי שעם כל ניסיון שאדם צולח אותו וגובר עליו הוא מגדיל את רוחו ונפשו עוד יותר ונעשה ראוי מן השמים לניסיון נוסף כפי מדריגתו הגבוהה, הגדולה מקודמו.

בחנני ה' - ונסני | הוא מה שביקש דוד מהשי"ת

וזוהי מהות התשובה שהשיב הרבי לחסיד:

כי הרי אדם לעתים שואל את עצמו, מדוע כל כך קשה לו? למה הוא מתמודד בכל יום ויום עם קשיים מסוגים שונים? אם בהתגברות על היצר לבטל תורה, אם בהימנעות מהסתכלות אסורה או מדיבורים אסורים, ואם בהתגברות על מידותיו לוותר אחד לשני ואפילו כשהשני הציק לו ביותר, ועוד כהנה וכהנה נסיונות שאנשים עוברים בחיים.

והתשובה לכך פשוטה מאוד: הנסיונות מהחיים. הם

ומי בניסיון אזי סימן הוא שמן השמים הוא נבחר כ'אדם הראוי' לניסיון ולאו כל אדם זוכה לכך, וכמו שמצינו אצל דוד המלך ע"ה שביקש מהשי"ת 'בחנני ה' ונסני – צרפה כליותי ולבי', ודרשו ז"ל (סנהדרין ק"ז ע"א) אמר לפניו רבוש"ע נסני שנאמר בחנני ה' חלק שמעמידים בלתי נפרד אותו ונסני', ואם אכן יצליח לעמוד בו – אזי יתעלה ויתרומם כנס הזה.

הדיוק של הרב שטיינמן בפסוקי העקידה | משמים אין מביאים נסיון לאדם בסתם

ועל דרך זה מצינו מה שדייק מרן הרב שטיינמן זצ"ל את הכתוב בעקידה 'והאלוקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני', ודקדק בזה מהו השאלה והתשובה כאן, הרי אם הקב"ה מחליט לנסותו בזה למה צריך את הסכמת אברהם.

ומיישב ואומר, שמכאן ראיה שאין הקב"ה מנסה את האדם אלא אם כן יוכל לעמוד בו, כי אם לא הרי נגרם לו לאדם היפך מהנסיון ומרחיק את עצמו חלילה מהשי"ת. ולכן שאל אותו קודם ומשאמר לו 'הנני' והסכים על ידו ליתן לו נסיון זה – הרי שזה מתאים עבורו ויוכל לנסותו כי יהיה בכוחו לעמוד בה.