כמה קשה לשנות הרגל רע

"וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים וגו' וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח" (בראשית יט, יא).

כתב ספורנו: 'אף על פי שהיו מוכים בסנוורים וכבר הרגישו את עונשם על בשרם, טרחו למצוא הפתח כדי לשבר הדלת, והנהגתם התמוהה הזו היא כאמרם ז״ל (עירובין יט, א) 'רשעים אפילו עומדים על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה'. ומבהיל הדבר מאוד, שהרי אדם רגיל שלקה בעיוורון פתאומי הלא תיכף ומיד יתבונן קמעה מה שקרה עמו, ואם ירא שמים הוא יפשפש במעשיו, ואפילו אם אין בו יראת שמים ורשע הוא, הרי ירוץ מיד לרופא ויחפש תרופה למכתו, ואילו רשעים הללו היו כה דבוקים ואדוקים ברשעותם עד שגם טובתם העצמית לא ענינה אותם, וגם כאשר ראו שלקו בעיוורון לא נרתעו מזה כלום והמשיכו במעשי רשעותם למצוא הפתח.

וילמד מזה האדם, להתבונן לאיזה מצב גרוע יכול להידרדר כאשר מתרגל לחיי הפקרות ובלא חשבון, שאף אם רואה את עצמו תועה בעיניו גם אין בו כח להתנתק מן הרגליו הלא טובים שדש בהם כל ימיו, ולכן בל יחשוב שיוכל ללכת אחר תאוות לבו ולכשיזקין יפרוש ממעשיו, כי בסוף יראה שבימי זקנותו לא יוכל להתגבר על הרע שמושרש בו, ולא יוכל לסור ממנו.

וכפי שהיה הגאון רבי אליהו לאפיאן זצ״ל מספר מעשה שהיה בקעלם, שפעם אחת נכנס דיבוק באדם אחד, ואספו כמה תלמידי חכמים לתקן הנפש האומללה ולהוציאה מן האדם שנדבק בו, ותוך כדי עמדם שם התחיל הדיבוק לדבר דברי נבלה מזעזעים, והנאספים שם נבהלו בשמעם את הדברים יוצאים מפיו, ושאלוהו, הרי רואה הנך כמה שאתה מתייסר בעבור המעשים הרעים שעשית בימי חייך, והיאך אתה מסוגל לדבר כך. והשיבם, באמת אני יודע הכל ורואה בעיני חומרת הדברים, אבל מה אעשה שאין לי כח לעצור בעצמי בשום אופן שבעולם. הנה רואים אנו עד היכן מגיעים הדברים כשהאדם מתרגל באיזה דבר רע ח״ו, שקשה לו, וכפי שראינו, להשתנות. (משחת שמן)