קריאת שמע על המטה וברכת המפיל )חלק ג'(
עפ"י ספר "הלכות יו ביו" להגרמ"מ קארפ שליט"א
צמא ורעב אחר המפיל
אם נצרך לשתות או לאכול מעט והוא רעב או צמא לאחר ברכת המפיל יכול להפסיק לאכול ולשתות ולברך ולא יפסיק לדברים אחרים .
המפיל אחר חצות לילה
יש אומרים שעל פי הקבלה אין לברך ברכת המפיל אחר חצות הלילה, ואין כן דעת החיד"א אלא מברך אותה כל הלילה בכל עת שרוצה לישן. והמשנה בברורה כתב דמברכין אותה אם יודע שישן קודם עלות השחר, אבל אם לא ירדם קודם עלות השחר לא יברך בשם ומלכות [דנוסח הברכה בכל אופן מועיל לשמירה], ומ"מ אם משער שישן קודם עלות השחר יש לו לברך .
המפיל בשינה אחר עלות השחר
ההולך לישן אחר עלות השחר אפילו קודם הנץ אינו מברך המפיל , אך יאמר ויהי נעם וקריאת שמע [ויתנה על תנאי שאם יקראנה בזמן קריאת שמע של שחרית אינו מכוין לצאת בשל שחרית] .
המפיל ופסוקי שמירה לשינה ביום
הישן ביום לא יברך המפיל, ויש אומרים שיאמר פסוק ויהי נעם, אך לא נהגו כן, ומ"מ טוב לאומרו.
אכילה ושתיה אחר ק"ש שעל המיטה
אין אוכלין ושותין ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל המטה [ואפילו אינו מברך המפיל בשם ומלכות] אלא ישן מיד ואם הוצרך להפסיק יקרא שוב קריאת שמע.
ואם אין יכול לישן מיד יחזור ויקראנה או יאמר הפסוקים עד שישתקע בשינה.
סידור יעב"ץ בסדר ק"ש שעל המטה "ולא יפסיק בשום מעשה ודבר ביאור הלכה ר"ס רלט דעל שינת היום אין מברכין המפיל, ואפי' אחר בין קריאה לשינה וכ"ש שלא יאכל וישתה אם לא בהכרח גדול ואז יחזור ויקרא ק"ש פרשה ראשונה לפחות, עם פסוק בידך אפקיד רוחי". ויש להוסיף דאחר שכבר שכב מעט י"ל דחלה הברכה וכנ"ל ועוד דהרעב והצמא מפריע לו לישן והוא מצרכי השינה, ולא גרע מטול ברוך גביל לתורי, ולכן לא יפסיק לדברים אחרים. ברכי יוסף רלט סק"ב בשם תשו' לחמי תודה שיש שרצה לומר שעפ"י הסוד אם היה ער עד אחר חצות ואז הולך לשכב אינו מברך המפיל ואין האמת כן אלא צריך לברכה בכל עת שהולך לישן ע"ש. והביאו השע"ת שם סק"א. אבל בכה"ח שם סק"ה הביא מהחסד לאלפים מנהג החסידים הבאין בסוד ה, ע"פ האריז"ל דאחר חצות אין אומרים המפיל, והכה"ח שם הביא דכ"מ בשעה"כ להאריז"ל דאחר חצות כבר הגיע זמן המעביר ורק קודם חצות שהוא זמן הפלת הדורמיטא הוא הזמן לברכת המפיל. ואמנם המעיין בדברי השער הכוונות שם, והכל מדובר במי שהולך לישן הרבה דקודם חצות וקם לחצות ואז הוא זמן הפלת הדורמיטא שלו, ואחר חצות הוא כבר זמן קימה, אבל ההולכים לישן לאחר חצות וקמים לעלוה"ש הפלת הדרומיטא שלהם משתנה כי יסדו בזמן השכיבה של האדם וכן אצלם גם אין זמן המעביר בחצות רק קודם עלוה"ש, וכן נקט הביאור הלכה ר"ס תרל"ט דכל שהולך לישן קודם עלוה"ש אומר המפיל והן דברי הברכי יוסף והלחמי תודה שגם הם באו בסוד ד' בדברי רבינו האריז"ל. ובביאור הלכה שם נסתפק אם הולך לישן קודם עלוה"ש ומסופק אם ישן קודם שיעלה השחר אם יברך ולא פשט. ולכן בכהאי גונא יברך בלא שו"מ, ומ"מ יאמר המפיל בלא שו"מ דנוסח הברכה בכל אופן מועיל לשמירה, ומ"מ לדעת הפו' דמברך אף אם לא יוכל לישן פשוט דגם בזה יברך. ומ"מ נראה דאם משער שישן קודם עלוה"ש אע"פ שעלול לימשך בשכיבתו יש לו לברך דעל דעת כן נתקנה הברכה להולך לישן ומשער שישן. עלוה"ש מבואר בברכות (ט, א) דאין אומרים השכיבנו ואין יכול לומר שתשכיבני לשלום. דאף בשינת היום כתבּ הרמ"א סי' רלא ס"א לומר ויהי נועם, ואף שלא נהגו כן זהו בהולך לישן ביום ולא הולך לישן שינת הלילה אחר עלוה"ש דמבואר בגמ' דזהו זמן שינה למקצת אינשי, ולכן צריך לומר אז קריאת שמע כיון שנכנס לישן על מיטתו דזהו שינת הלילה שלו וצריך שמירה מהמזיקין וגם חייבים מן הדין דק"ש על המטה נתקן קודם שינת הלילה, וכן מצינו דזהו עונת ק"ש למי שנאנס ולא קרא בלילה דיוצא בזה יד"ח זמן שכיבה של לילה, ומ"מ יכוין שלא לצאת בו יד"'ח ק"ש בשל יום. רמ"א רלא ס"א ובמ"ב שם בשם הלבוש שלא נהגו כן וטעמו משום דביום אין צריך שמירה, ובסי' רלט סק"ח בשם הפו' דטוב לומר ויהי נועם, ומ"מ לא נהגו כן כאמור. ויש ליישב דאין נוהגים כן בתורת חיוב כדמשמע לכאו' מלשון הרמ"א בסי' רל"א ובכל אופן טוב לאומרו. הכל בו (סי' כט) "נהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר קריאת שמע שאומרים על מטתן וסמכו אהא קרא (תהלים ד, ה) אמרו בלבבכם על משכבכם זו קריאת שמע ודומו סלה" ומשמע דמנהג הוא ולא חיוב, ויותר מזה ברבינו ירוחם בנ"ג ח"ב (כג ע"ג) כ' "ויש שאינם מדברים על מטתם אחר שקראו ק"ש כדאיתא בירושלמי רבי פלוני הוה קרי וחזר וקרי עד דפקע גו שנתיה משום דכתיב אמרו בלבבכם וגו' אמרו בלבבכם על משכבכם זו ק"ש". אבל ברוקח (סי' שכז) משמע דהוא חיוב שכ' "וצריך שלא יפסיק קריאתו לשנתו כדמשמע בירושלמי קרי וחזר קרי עד דהוה שקע מגו שנתיה". וכ"פ ברמ"א רלט ס"א בלשון איסור אין אוכלים ואין מדברים כו'. הגהות מיימוניות פ"ז מתפלה אות ג' מהירושלמי ברכות פ"א ה"א "רבי זעירא הוה קרי קריאת שמע והדר קרי כמה פעמים עד שיהא משתקע בשינה". וכ"פ ברמ"א שם ס"א, ובמ"ב שלא יכפול פס' ראשון ב"פ.
