כַּוָּנַת הָּאֲכִילָּה

חלק רביעי

כוונת מנו"ח – "לדעת שה' שמח בי, ולכן מאכילני"

עבודת האכילה – נחלת הכלל

"וידע איניש בנפשיה את מקומו"

ישנה את ההכרה הפשוטה בה' יתברך שנתן לנו את האוכל ואנחנו מודים ומברכים אותו על כך. וישנם גם כוונות פנימיות לחשוב אותם בכל כף שמכניס לפיו, מחשבות בסדר השתלשלות המאכל מהעולמות העליונים, ועד שהוא מגיע אל תוך פי. ישנם בכתבי האר"י כוונות אכילה הנקראות 'כוונות מנוח', וישנם כוונות גבוהים מזה הנקראים אברהם אבינו. וכתב האר"י שמנוח היה בידו לכוון הכוונות של אברהם אבינו, ולכן כיון של עשה זאת הריהו נחשב עם הארץ. אבל כל אחד צריך לדעת את מקומו ולעבוד לפי זה. וכמו כן הוא גם בכל ענין בעבודת ה' שישנם בזה דרגות רבות של הכרה וקשר עם ה' יתברך.

וידע איניש בנפשיה את מקומו, אם הוא מסוגל לאכול בכוונה של מסירות נפש, כאותו יהודי שהרבה באכילה כדי שאם ישרפוהו על קידוש ה' תהיה אש גדולה יותר, או "שיסתפק" בכוונות האר"י, או שיבין שלפי מדרגתו יקשה עליו לאכול כך מתוך כוונה זו כל הזמן, ועל כל פנים יאכל בכוונה לשם שמים.

ואמרו חז"ל שכהיום שולחנו של אדם מכפר עליו, הוי אומר שעבודת האכילה היא נחלת הכלל.

ואל יאמר האדם: מה לי ולכוונת האכילה? אלא ילך לפי דרגתו, אבל ישתוקק לעלות יותר ויותר, מעלה מעלה. ויש פעמים שיכולים יותר ויש פחות, אבל לכל הפחות שיבין שזו עבודה השייכת אליו. וכמו בתפילה – יש תפילה יותר בכוונה ויש פחות, אבל כל יהודי מחויב להתפלל – כמו כן כאן.

כללות הכוונה – "הֲרֵינִי אוֹכֵל" לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה – "בסוד הקרבן במזבח"

בדרך העבודה: אלא מלמדים את היהודי דעת לאכול בישוב הדעת, ובפרט אם זוכה לברך בכוונה הרי הוא מכריז בכך, שאין העולם הפקר ומציאות לעצמו נמצא שכל ימיו אכל בכוונה לקדש שם שמים!

סוד הכוונה: הריני אוכל לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה, לעלות הניצוצין קדישין בסוד הקרבן במזבח, ושיהיה לי כח לתורתו ועבודתו יתברך שמו. יכווין להמשיך שפע ומזון מיצירה לעשיה, ולברר הטוב שבמאכל, ולברר ניצוצי הק' המעורבים בו מחטא אדה"ר, ולתקן חוטא המתגלגל בו, ולברר ע"י מחשבה דאבא.

"בסוד הקרבן במזבח" – וכי אני מכוון כך?

ובוודאי מי שקורא כאן את המאמר לא ישאל: וכי אני מכוון "בסוד הקרבן במזבח"? אין לי אלא כוונה לבטן שלי! ואף שהיה צדיק שאמר דברים כאלו, הרי לא כל דיבור של צדיק אפשר להבין בלי הקדמות, וצריכים את ההקדמות הנכונות כדי להבין את דבריו הקדושים.

ובאמת, מי שקורא ספר זה כנראה משתוקק לאמת ולעבודה – שאם לא כן, לא היה קורא בו. ואם כן, כבר אין קושיא: הרי פנימיות רצונך הוא באמת להקריב את עצמך לה', "בסוד הקרבן".

אלא שזוהי העבודה כאן: מחשבות של קדושה אינן מגיעות מעצמן, אלא צריך לעבוד כדי לחשוב אותן – וזהו עיקר הנחת רוח. וזו גם, לכאורה, כוונת אותו צדיק: לא להוריד מן העבודה, אלא שלא ירמה האדם את נפשו לחשוב "אני – למזבח אני מחשב!". לא כן; זוהי עבודה, שצריך לעבוד ולחשוב.

שלבי הכוונה – שלב אחר שלב

שֵן – ל"ב שִנַיִם

ל"ב נתיבות חכמה – שעל ידם הבירור

ויש במאכל גם מציאות של דין – ההסתרה. וכוונת האכילה היא להמתיק את הדין על ידי בירור: מהי המציאות האמיתית של מאכל זה. ולכן צריך לטחון את האוכל בשיניים ולדקדק אותו – ד"ק – וכל הכוונות הן להוריד את הדין.

בדרך העבודה: כגון שעל ידי שמברך על המאכל ומכיר בכך שהמאכל לא ברא את עצמו חלילה אלא ה' יתברך ברא אותו, על ידי זה אתה 'מעלה' את הדבר ואת עצמך להיות לפני ה'!

סוד הכוונה: יוד, יוד הי, יוד הי ויו, יוד הי ויו הי – קפ"ד (ריבוע ע"ב), חכמה דאבא; ויוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי – קס"ו (ריבוע ס"ג), בינה דאבא; וקפ"ד וקס"ו גימ' 'שן'. ויכוין א' בציור יו"י, כמס' ל"ב שינים, והם ל"ב נתיבות חכמה, שעל ידם הבירור.

ויש לומר: השיניים – ל"ב נתיבות חכמה – הן כלי הבירור; וכשם שהשן מפרקת את המאכל, כך ההתבוננות בשכל מפרקת את המראה החיצון, ומגלה שהמאכל לא ברא את עצמו.

מ"ו – הַלְּחָּיַיִם לחי העליון – חכמה דאבא, לחי התחתון – בינה דאבא: "במחשבה איתבררו כלא"

בדרך העבודה: וכמו כן בשעת האכילה, יכניס כוונה מי הוא זה שמאכילני ומשקני. יש כאן אמנם לבוש של מאכל, אבל החיות היא רק ממנו יתברך!

סוד הכוונה: יהוה גימ' כ"ו – לחי העליון, חכמה דאבא; א' בגי' כ' – לחי התחתון, בינה דאבא; ושניהם גי' מ"ו, מילוי שם ע"ב, יוד הי ויו הי, והם חכמה ובינה דאבא, שהוא מחשבה, כי במחשבה איתבררו כלא.

ויש לומר: "במחשבה איתבררו כלא" – הבירור נעשה במחשבה; וזו המחשבה: מי הוא זה שמאכילני.

נ"ח – "אוֹכֶל"

ל"ב וכ"ו – גימ' אל יהוה, וגימ' 'אוכל'

בדרך העבודה: הוא רואה איך שה' יתברך נותן בדבר המאכל הזה טעם וריח, איך שה' יתברך ממשיך כח וחיים על ידי המאכל הזה.

סוד הכוונה: א' גימ' ל"ב, א' גימ' כ"ו; ל"ב וכ"ו גימ' אל יהוה, וגימ' 'אוכל' עם הכולל. יכוין לכלול חצי התחתון של אלף ראשונה בחצי התחתון של אלף שניה – בסוד 'הבן בחכמה'; וחצי העליון בחצי העליון – בסוד 'חכם בבינה'.

ויש לומר: ה'אוכל' עצמו הוא "אל יהוה" – לא חומר בלבד, אלא כח וחיים שה' ממשיך בו.

לֶחֶם

ג' הויות – "ותכוין באוכל הנזכר שיתוקן"

בדרך העבודה: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה', דהיינו שהנשמה ניזונית מהברכה, כי על ידה מקשר ומיחד היהודי את המאכל להשי"ת, וגילה בכך את מציאות השי"ת בתוך גשמיות הבריאה, וכן קישר ויחד את נשמתו עם השי"ת.

סוד הכוונה: א' גימ' ל"ב, א' גימ' כ"ו, א' גימ' כ'; ל"ב, כ"ו, כ' גימ' יהוה יהוה יהוה, מס' 'לחם'; ותכוין באוכל הנזכר שיתוקן.

ויש לומר: ה'לחם' עולה שלוש הויות – כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", אלא על השם שבתוכו.

ד"ק – הַלְּעִיסָּה לטחון ולדקדק בל"ב שינים – ועי"כ יתברר האוכל

בדרך העבודה: תבין ותתבונן שאמנם נכון שהמאכל הזה ערב וטעים לחיך, ואולי לא היה ראוי שיהודי עובד ה' יאכל את זה, אבל אחרי שאני כבר אוכל את זה, וכי זה צריך להיות סיבה שאני אשכח בגללו מה'?!

סוד הכוונה: יכוין לטחון ולדקדק לחם זה בל"ב שינים, ועי"כ יתברר האוכל במ"ו נ"ח העולים ד"ק. מ"ו נ"ח גימ' ד"ק; לח"ם ד"ק גימ' יעקב; מ"ו נ"ח ד"ק גימ' יצחק.

ועל ידי שלועס בכוונה, לשבור את הקליפה המסתירה ממנו יתברך, זוכים לפרי האמיתי – הארת פנים ממנו: הוא מחיה אותי ברגע זה על ידי מאכל זה, והמאכל אינו אלא לבוש לחיות שלו.

פ"ד – הַבְּלִיעָּה מן החיך – אבא, אל הגרון – אמא; "אוכל נפש" ביצירה

בדרך העבודה: הלא בזה הרגע ה' יתברך נותן לי חיות והוא מהווה את המאכל יתכן שאכילה בכוונה כזו תרומם אותך ותעביר ממך את כל ההסתרות והקטנות.

סוד הכוונה: כשיבלע המאכל יכוין כי החיך שהוא אבא, הוא אלף בצורת יו"י גימ' כ"ו, דוחה ה'אוכל' שהוא נ"ח לגרון שהיא אמא; כ"ו נ"ח גימ' פ"ד כמספר אחהע שבגרון. ופ"ד גימ' חנוך, שהוא מטטרון שביצירה, שבו השם אל יהוה גימ' אוכל. גם יכוין כי בליעה גימ' יוד הה וו הה אדני.

ויש לומר: 'בליעה' גימ' הוי"ה ואדנ"י – הבליעה היא היחוד; המאכל נכנס לתוך האדם ונעשה חלק מחיותו, וכך השם נכנס לתוך העולם.

בַּיוֹם ובַלַיְּלָּה אכילה – אוכל – מאכל: עשיה, יצירה, ויחוד הוי"ה ואדנ"י

בדרך העבודה: להבין שגם מתוך המציאות שנראה כנפרד, גם שם הוא יתברך נמצא ואין עוד מלבדו

סוד הכוונה: ביום – יכוין אכילה גימ' אהיה יוד הא ואו הא, וגימ' אדני ע"ה שהיא עשיה, לכלול מדת לילה ביום. בלילה – יכוין אוכל גימ' אל יהוה שהוא יצירה, לכלול מדת יום בלילה. ביום ובלילה – יכוין מאכל גימ' יאהדונהי שנכללים זה בזה.

ויש לומר: 'מאכל' – יאהדונהי – הוא היחוד הפשוט של הוי"ה ואדנ"י בתוך האכילה.

סיכום כל כוונות האכילה כל הכוונות יחד – מ"ו, נ"ח, לח"ם, ד"ק, פ"ד – עולות ש"ע נהורין: פנים עליונים.

ה' מאיר לך פנים, ה' מחייך אליך – לדעת שה' שמח בי, ולכן מאכילני.

ש"ע נְּהוֹרִין – פנים עליונים המאירים אליו

ביאור הדברים

אחר כל הכוונות – מ"ו, נ"ח, לח"ם, ד"ק, פ"ד – יש כוונה הכוללת את כולן, שעולות יחד בגימטריא ש"ע נהורין, והם הפנים העליונים המאירים אליו. וזהו "סוף פסוק" של הכוונה – עיקר כוונת האכילה: לדעת שה' שמח בי, ולכן מאכילני.

מאין מגיע האוכל? לא מעצמו, אלא ממנו יתברך, ממדרגות גבוהות מאוד; שה' אינו סתם משפיע עלי, אלא מרצון גבוה מעל גבוה.

וזהו קיצור כל הכוונות: ה' מחייך אליך, ומאיר לך פנים.

סוד הכוונה

יכוין לחבר כל הכוונות הנזכרים שהם מ"ו נ"ח לח"ם ד"ק פ"ד, ויכוין שהם גימ' ש"ע נהורין, כמס' ב' שמות 'אל' מלאים – אלף למד אלף למד.