לא מבחן של עונש אלא כלי של רוממות
בפרשתנו אנו קוראים על שיא הנסיונות של אברהם אבינו, "והאלוקים ניסה את אברהם". בדברי הרמב"ן הקדוש על אתר נפתח לנו צוהר מאיר ומופלא לעצם מהותם של הנסיונות הפוקדים את האדם.
מבאר הרמב"ן, כי אין הנסיון אצל הקב"ה כנסיון של בשר ודם, שאינו יודע מה בלבו של חברו וזקוק לבדוק אותו. הקב"ה יודע היטב את תעלומות לב ויודע מראש שהצדיק חפץ לעשות רצונו. אם כן, לשם מה מביא עליו את הניסיון? אלא, מבאר הרמב"ן, כוונת המנסה יתברך היא להוציא את הכוחות הנסתרים מן הכוח אל הפועל, כדי שיהיה לאדם שכר על מעשה טוב בפועל ממש, ולא רק שכר על רצון ולב טוב. וזהו שנאמר "ה' צדיק יבחן", כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו, מצווה אותו בניסיון, אבל אינו בוחן את הרשעים אשר לא ישמעו. ומסכם הרמב"ן יסוד אדיר: "והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה".
כדברים הללו מצינו גם בספר חסידים לרבינו יהודה החסיד, שכתב שכאשר הקב"ה רוצה להעלות את האדם למדרגה גבוהה ורמה יותר, מביא עליו ניסיון כדי לראות אם עומד וראוי הוא לקבל אותה מדרגה, ומתוך כך זוכה לעלות ולהתעלות.
כאשר מתבוננים בדברים קדושים אלו, מקבלים מבט בהיר וחדש על כל קורות האדם ועל כל הקשיים והאתגרים שהוא פוגש בימי חייו. הניסיון אינו בא חלילה כדי להכשיל או לצער, אלא הוא עדות ואות אמון מאת הבורא יתברך, הרואה באדם את כוחו העצום ויודע כי בידו לעמוד בו, וחפץ לרוממו ולהרבות שכרו.
בשעה שאדם עומד מול התמודדות, קושי בעבודת השם, או נסיון בענייני העולם, הנטייה הטבעית היא לעיתים להרגיש חלישות הדעת. אך המאמין האמיתי מתבונן על הניסיון כעל מדרגה המזמנת לו עלייה רוחנית. כל אתגר הוא הזדמנות פז להפוך אמונה תיאורטית וכוחות נעלמים למעשים של ממש, ולהוכיח לעצמו ולעולמות עליונים את גודל נאמנותו להשם יתברך. כאשר אדם זוכר שהנסיון נשלח אך ורק לטובתו וכדי לרוממו לפסגות חדשות, כל כובד המשא נהפך לשמחה של עשיית רצון הבורא וזכות גדולה לזכות בשכר שלם ונעלה.
