וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו (בראשית כב,ג)
איתא במסכת יומא (כח:): "תניא 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו' מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצות שנאמר 'וישכם אברהם בבקר ויחבש'". הקשה לי ידידי הגאון רבי צבי קרויזר שליט"א בעמח"ס 'באר צבי': מדוע למדו בגמרא דין זריזין מ'וישכם אברהם בבוקר' דעקידת יצחק (כב,ג) ולא מ'וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים' הנאמר קודם (לעיל כא,יד) בשילוח הגר ובנה אחר שאמר לו ה' 'כל אשר תאמר שרה שמע בקולה'? ויש ליישב בכמה אופנים:
א. ראשית, יש להעיר שגם בגמרא בפסחים (ד.) הובאה מימרא זו בזה הלשון "תניא כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות שנאמר וישכם אברהם בבקר" ושם לא הוזכר תיבת 'ויחבש' כלל, כך שאפשר לומר שכוונת הגמרא באמת לפסוק האמור בשילוח הגר וישמעאל. ובאמת, על דברי הגמרא במסכת יומא (כח:) שהוזכרנו, ששם כתוב 'וישכם... ויחבש', כתב בהגהות הב"ח (אות א) שיש גורסים 'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם בתחילה' (לעיל יט,כז), שהוא מוקדם יותר במקרא בתפילת הפרשה כשעמד אברהם להתפלל על הצלת סדום, וכן הבין ה'יערות דבש' (ח"ב, דרוש יח) עיי"ש. ונראה מזה, שבדברי הגמרא נכתב רק 'וישכם אברהם בבוקר' ונחלקו המפרשים אם הכוונה להשכמה דעקידה או השכמה דסדום, ואולי השכמה דשילוח הגר. אלא שבגמ' ביומא הוכיחו הדבר וכתבו מפורש שהכוונה להשכמה דעקידה דנקיט קרא 'וישכם... ויחבש'. וכן משמע להדיא מדברי התוס' בפסחים (ד' ע"א שנאמר) שפירשו לה שהכוונה להשכמה דעקידה. ומה שלא רצו ללמוד מהשכמה דסדום, י"ל דהתם לא היתה מצווה שנצטווה בה אברהם, אלא רחש לבו דבר טוב להתפלל על הצלתם (עי' רבינו פרץ בפסחים שם ובשפת אמת). ומה שלא למדו מהשכמה דאבימלך שאף בו נאמר (כ,ח) 'וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו' ושם השכים למצווה, שהרי הקב"ה צוהו 'ועתה השב אשת האיש'. יש לומר דלא ניחא ליה ללמוד דין זריזין מאבימלך שהיה בן נח אלא מאברהם אבינו. עוי"ל, ששם השכים מחמת הסבל והנגעים שהביא ה' עליו ונזדרז להבריא ולבטל היסורים ממנו ומבני ביתו ולא מדין זריזין (עיינים פארג, גרוסברד, וירא) ודו"ק. מ"מ הדק"ל למה לא למדו דין זריזין מאברהם אבינו בהשכמה דשילוח הגר ובנה.
ב. מרן שר התורה הגרח"ק ב'דעת נוטה' (אות תכד) כתב וז"ל "יש לומר, ששם השכים כדי שלא יראו שמגרשים" עכ"ל. וצ"ב כוונתו למה חשש אברהם, שהרי אין לומר שחשש שמא יעכבו אחרים בעדו לכן השכים בבוקר לעשות מעשיו במחשך, דאדרבה מצינו אצל צדיקים 'בעצם היום הזה' ולא היו יראים מאף אחד שיעכבם לקיים רצון הבורא. ואולי חשש מחילול ה' וכדו'.
ג. עוד תירץ מרן זיע"א (שם) וז"ל "שם זה מצוה הטובה לו ורעה לאחרים" עכ"ל. ובהערה (710) דן למה מצוות העקידה לא נחשבת 'רעה לאחרים' שהרי מפקח חיי יצחק הועמד. ובפשטות כוונתו שזו טובתם של צדיקים למסור נפשם על קידוש ה', או שהטיב לזרעו מחמת כן. ודו"ק.
ד. עוד תירץ מרן זיע"א (שם) וז"ל "מזתוחי בדבר טוב" עכ"ל. ולא הבנתי כוונתו, מה טוב יותר, להשכים לשחוט את בנו או להשכים לגרש את בנו. ומצד המצווה שניהם טובים, שהרי ביצחק יקרא לך זרע ואם היה נשאר עמו 'בן האמה' המצחק, לא היה כלל ישראל.
ה. טובי הלמדנים שיחיו תירצו, שבשילוח הגר וישמעאל בנה לא נחשב מצוה, כי הקב"ה אמר לאברהם 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה' והיינו שלא יעכב את שרה לגרש את האמה ובנה, אבל הוא עצמו לא נצטווה לשלחם ולגרשם. אמנם יש לדחות דבריהם, דבפסיקתא זוטרתא (לקח טוב בראשית פרשת וירא פרק כא) אמר 'וישכם אברהם בבקר. לפי שאמר לו הקדוש ברוך הוא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה' מוכח שנצטווה על זה. וכ"כ בפירוש הר"ן (עה"ת) וישכם אברהם בבוקר, עם היות שהיה הענין רע בעיניו בתחילה אמרת ה' צרפתהו להזדרז במצותו בבוקר השכם". וכ"כ הרד"ק (שם) "וישכם - לעשות מצות האל" וכ"כ ב'צרור המור' (שם) 'וישכם אברהם בבקר לקיים מצות בוראו' וכן במלבי"ם ועוד.
ו. טובי היראים שיחיו תירצו, דאין ללמוד מקרא דשילוח הגר ובנה כלל לדין 'זריזין', דהתם כל רגע ורגע שישמעאל נשאר בבית עם יצחק יש חשש שהוא יקלקל אותו שהרי 'ותרא אותו מצחק' ובוודאי שצריך להשכים ולהזדרז לשלחו מצד 'ובערת הרע מקרבך', ואין מכאן ראיה לדין 'זריזין מקדימין למצוות' במקום דליכא נזק והפסד בשיהוי המצווה, והבן. כעי"ז כתב בספר 'חמש היריעות' (זילבר, וירא) "דהכא דהמצוה הוא 'גרש' הוה דומיא דמצות 'תשביתו' בפסח דעובר בכל רגע ורגע כמ"ש המג"א (תמ"ד סקי"א. ועיי"ש ב'מחצית השקל' וע"ע בחי' הגר"ח ח"ג מש"כ בזה) כעין זה כתב בספר 'אביר יעקב' (אפלאלו, וירא).
ז. החיד"א ב'פני דוד' (אות ל"א) כתב וז"ל "אמרו במדרש רבה (פרשה נ"ג אות י"ג) 'ביינו של אברהם ותרנין היו שנאמר 'וישכם אברהם בבקר" ואפשר דקשיא ליה לבעל המאמר, דאנן יליפינן דזריזין מקדימין למצות מדכתיב בעקידה 'וישכם אברהם בבקר' כמו שאמרו ביומא ריש פרק ג' (יומא כח) ואמאי אצטריך קרא הכא לומר 'וישכם אברהם', הא מהתם שמעינן דהוא זריז ומהיר לקיים. לכן אמר ש'בני ביתו ותרנין' והוצרך להשכים בלאו טעמא דזריזין, כדי שבני ביתו לא יתנו להם יותר, ד'רחמי רשעים אכזרי' והנער היה מצעק לעבודה זרה ואמו לא מיחתה, ולא רצה לתת להם אלא לחם צר ומים לחץ כמו שכתוב בזהור דלכן לא נתן אלא לחם וחמת מים" עכת"ד. נמצא לפי"ד שההשכמה כאן מטעם אחר היתה ולא מצד זריזין.
ח. בספר 'קרן מצוות' (ארצי, עמ' קע"ד) כתב ליישב, אפשר דהתם שאני, דהא אברהם גופיה לא ס"ל כדברי שרה לגרש את ישמעאל, אלא דהקב"ה נגלה אליו ואמר לו 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה' ומפני שרצה לשבור את דעותיו ומחשבותיו השכים מוקדם בבוקר ולא מכח האי דינא דזריזין מקדימין למצוות.
ט. טובי הבקיאים שיחיו, הראו לדברי הרמב"ן (כא, טו) שהוקשה לו, למה שלח אברהם את ישמעאל בעודו חלוש וחולה ולא המתין עד שיבריא וז"ל "והיה כל הענין הזה לאברהם מפני שצוהו לעשות ככל אשר תאמר שרה, והיא צותה להוציאו מיד, ובמצותה לא נתן להם כסף וזהב ועבדים וגמלים נושאים אותם" עכ"ל. נמצא שאברהם השכים במצוותה ולא מדין זריזין.
י. בספר 'לב איש' (רייזמן) כתב וז"ל "מה שהקשיתי למה לא הביאה הגמרא קרא דוישכם אצל הגר. לא קשה, עפי"ד הרלב"ג דמה שאמר הקב"ה לאברהם 'שמע בקולה' היה בחלום, ניחא דזה לא היה חשיב מצוה כיון דאינה בהקיץ".
יא. בספר 'עמק התורה' (שורין, וירא) האריך והוכיח מגדולי האחרונים (בית מאיר מגילה כא. הגאון רבי יוסף ענגיל יומא כ: פסחים ז. בגדר 'זריזין'), שכל מקום שיש בקיום המצוה 'הורדת הדבר מקדושתו' לא אמרינן דין זריזין ולכן ב'תרומת הדשן' וב'הבדלה' וב'סילוק בזיכי לחם הפנים' וכדו' לא אמרינן זריזין. ולפ"ז רצה לומר, שגם כאן בגירוש ישמעאל והגר מבית אברהם אבינו שהיה מקום קדוש כמ"ש ה'ספורנו' (בראשית טז,ח) לעיל בדברי המלאך אל הגר בפעם הראשונה שעזבה את בית אברהם וז"ל "אי מזה באת ואנה תלכי. כלומר הביטי וראי מאיזה מקום נסעת כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים והנך הולכת בח"ל אל מקום טמא ואנשי רשע" ובוודאי בגירושם מביתו יש סילוק והורדת דבר מקדושתו וכמו שמצינו שאפילו הבהמות לא רצו ללכת משם יעקב (עי' ישמח משה, וישלח), ובכה"ג לא אמרינן דין זריזין. ודפח"ח.