להאמין בה' בלא ראיות
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: (יח, יב-יג)
ויאמר ה' אל אברהם וגו'. צריך לדעת אומרו תיבת זה. עוד למה אמר תיבת לאמר. גם כל הכתוב מיותר, שלא היה לו לומר אלא למה צחקה:
אכן הכוונה היא, להיות שמצינו בפרשה הקודמת כי אברהם גם כן צחק כשאמר לו ה' בשורת הזרע, דכתיב (יז יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם וגו' וַיִּצְחָק, ולא ראינו שהקפיד ה' על שצחק אברהם, ויאמר האומר מה נשתנית צחיקת שרה מצחיקת אברהם. ומצינו לאונקלוס שנתכוון לתרץ זה, במה שתרגם צחיקת אברהם 'וחדי,' וצחיקת שרה 'וחייכת,' אבל על מי סמך הקדוש ברוך הוא להבין שני פירושים משונים בתיבה אחת:
אכן הנכון הוא, כי הקדוש ברוך הוא דקדק בדבריו טעם הקפדתו על שרה ולא על אברהם, ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק, מה שאין כן שרה לא צחקה בעת שנתבשרה אלא בעת שראתה עדנה, כאומרו ותצחק שרה וגו' אחרי בלותי היתה לי עדנה, הרי זה מגיד כי לא נתאמת אצלה הבטחת הלידה עד שראתה השינוי, ועל זה הקפיד ה'. והוא אומרו למה זה צחקה פירוש על צחוק זה אני מקפיד, ולא על צחוק שלך,
והטעם כי צחוק זה כוונתה לומר האף אמנם שנתאמת אצלה אחר מעשה שתלד, וזה יגיד כי לא האמינה ולא סמכה דעתה על הבטחתי אותה, כי הוא דבר פלא, היפלא מה' דבר וגו':
ואני זקנתי וגו'. קשה איך יוציא ה' דבר מפיו יתברך מה שלא היה. והגם שאמרו ז"ל (ב"מ פז.) כי מכאן שמשנים מפני השלום, אף על פי כן לערך רוממות אמיתות יתברך, כי ממנו תוצאות אמת, לא ידבר חס ושלום מה שלא היה. ולפי מה שפירשנו שההקפדה היתה על שלא האמינה שתלד לצד זקנתה, כאומרה אחרי בלותי, עד שראתה ששבה לימי עלומה, ה' אמת ודבריו אמת, ודייק לומר טעם שהקפיד עליה, שלא האמינה קודם שנתעדנה, והגם ששרה הוסיפה עוד לומר ואדוני זקן, זה היה אחר שהצדיקה בהבטחה כי היתה לה עדנה, צחקה פירוש שמחה, ואמרה שיר ושבח לאל עליון, שאחר בלותה היתה לה עדנה, שזה יגיד כי שבה לימי עלומה ללדת, והוסיפה להגדיל חסד אל, באומרה ואדוני זקן ואף על פי כן ניסי אל נוססו עליה, כי פשיטא שאחר שראתה עדנה לא תפקפק בדבר, ולא אמרה ואדוני זקן אלא להודות על נפלאותיו:
