להילחם ולשלח את ישמעאל
אברהם אבינו הוא איש החסד, אך למרות זאת - משלח את ישמעאל מביתו, כדי למנוע סכנה רוחנית מיצחק. גם כיום, באויבי היהדות מבית צריך להילחם במלחמת הגנה ובמלחמת תנופה, ולא להכיל ולהבליג; זאת כמובן בדרך התורה ש"דרכיה דרכי נועם"
לכבוד המשתתפים בוועידה הארצית של אגודת ישראל בארצות הברית וקנדה, ה' עליהם יחיו, שלום וברכה!
במענה על הודעתם והזמנתם לוועידה הארצית, שנועדה להיפתח בעזרת השם יתברך ביום חמישי בשבוע זה - הנני להביע איחוליי להצלחת הוועידה, שעיקר ההצלחה היא בכך - שתביא פירות ופירי-פירות [תוצאות מניבות] בפעולות והישגים ממשיים, כי "המעשה הוא העיקר".
ידועה הדגשת כבוד קדושת רבינו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך - אשר השנה [שנת כתיבת המכתב, תשכ"ד] היא שנת הק"ן [המאה וחמישים] להסתלקותו - כי צריך לחפש - ואם מחפשים אזי מוצאים - הוראות בפרשת השבוע למאורעות השבוע.
ובפרשת שבוע דנן [שלנו, העכשווית], השייכת ליום פתיחת הוועידה, מסופר על דבר לידת יצחק אבינו, שהייתה למעלה מדרך הטבע. וסמוך תכף לזה - על דבר האמצעים בדרך הטבע שהיה הכרח לנקוט בהם כדי להציל את יצחק מהשפעה לא טובה [באמצעות שילוחו של ישמעאל מבית אברהם]. והרי בתורה גם סמיכות העניינים - תורה-הוראה היא.
והנה אין לך סמוכין [סמוכים] יותר מנשמה וגוף החבוקים ודבוקים זה בזה, עד שקיום הנשמה והגוף באדם מישראל - חד הוא [הוא דבר אחד]. ובעוונותינו הרבים "בכל דור ודור עומדים עלינו", מי נגד הגוף ומי נגד הנשמה;
שרוע זה [של אויבי הגוף] כרוע זה [של אויבי הנשמה]. אף שיש חילוק עיקרי ביניהם, כי כל זמן שהגוף קיים ישנו עניין התשובה [כלומר: מצד אחד הרוע של הלוחמים נגד הגוף חמור יותר, כי קיומו של הגוף הוא זה שמאפשר את עבודת ה' של היהודי עם הנשמה]. אבל לאידך, הסכנה מאויבינו בנפש גדולה מסכנת אויבינו בגוף - מאחר שלא תמיד היא גלויה כל כך לעיני בשר, כמובן וגם פשוט [בתחום זה פעמים רבות המלחמה היא עקיפה וסמויה, וכשלא רואים את הסכנה, קשה יותר להיזהר ממנה].
ולא עוד, אלא שה'מתקוממים' [הקמים עלינו] על קיום הגוף הם באים מחוץ [מאומות העולם], מה-שאין-כן ה'מתקוממים' על קיום הנשמה וערכי הנשמה - הם גם מבית [מבני ישראל] וגם מחוץ, וקשה יותר הסכנה מבית.
וכן מוצאים אנו ב"מעשה אבות [שהוא] סימן לבנים" - כמסופר בפרשה ובמדרש בדבר ניסיונות אברהם אבינו עקב מזימות מבחוץ, כמו נמרוד, ועוג, ואבימלך וכו', וגדול מהם הניסיון בשילוח ישמעאל והגר, שכאן הייתה הסכנה [הרוחנית, עבור יצחק] מאלו שהיו בתוך ביתו של אברהם.
ומשום כך, אף שלידתו של יצחק הייתה למעלה מדרך הטבע, הנה בהנוגע להדרכתו והנהגתו לא היה יכול לסמוך על הנס, והיה מוכרח לנקוט באמצעים בדרך הטבע. ולא בפעולות שגרתיות בלבד, אלא באמצעים חריפים שהם הפך מידתו של אברהם אבינו - היא מידת החסד, אף שמידה זו הייתה עיקר גדולתו ומהותו!
ועד שהקדוש ברוך הוא אמר לו על ביצוע פעולה חריפה זו: "אל ירע בעיניך גו', כי (דווקא על ידי זה) ביצחק יקרא לך זרע".
ומכאן ההוראה שאין לירתע מפני אלו הטוענים שלמען השלום, או האחדות כלפי חוץ וכו', יש לשתוק ולהבליג, ולא לאחוז ב'מלחמת מגן' [הגנה] ואין צריך לומר ב'מלחמת תנופה' נגד המהרסים ומחריבים, שמנסים לקעקע מבית את יסודות היהדות. ולא היא [הדבר אינו נכון], ואדרבה: עת לעשות היא, להגן וללחום מלחמתה של תורה, תורת אמת, שאמת פירושה שאין בה פשרות.
ולא די במלחמת הגנה בלבד, אלא צריך סוף-סוף לנהל גם מלחמת תנופה - להציל גם את הנשמות התועות ולהעמידן על דרך האמת, דרך התורה והמצוות בחיי היום-יום; ובנקודה העיקרית [שעבורה בעיקר צריכים להילחם] - לחזק ולהרחיב את חינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקודש, חינוך מסורתי אמיתי בלי פשרות.
ויהי רצון אשר חפץ השם בידם יצליח, לאזור חיל במלחמתה של תורה ומצוותיה, מלחמת מגן ומלחמת תנופה כנזכר לעיל - אף כי כמובן צריך הדבר להיות אך ורק בדרכי התורה ש"דרכיה דרכי נועם" - למען הציל נפשות בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אשר כל נפש מהם – "עולם מלא" היא.
בכבוד ובברכת הצלחה.
(אגרות קודש כרך כג, אגרת ח'תרצד)
