כַּּמְבֹאָר בִּּלְשׁוֹן לַּעַּ"ז רֶמֶז עַּמְקוּת כַּּוָּנָתוֹ...
(ליקוטי הלכות מילה ד')
חוֹתְנוֹ ש ל מוַ הַרנ"ת הלֹא הוּא רַבִּּי דָוִּדַ צְבִּי הַגָּדוֹל זַצ"ל, הָיָה מִּתְפַּלֵּּל בְּכָל יוֹם כְּוָתִּיקִּין עִּם הָנֵּץ הַחַמָּה, וְאָמַר עַל זֶׁה מוֹהַרנ"ת:
אִיךְ הָאב לִיבּ דֶעם ש וֶוערְ'ס דַאוֶוענֶען, אָבֶּער נִיט מִיט בֵּּייזְ'ן לַמְדָן
אנִּי אוֹהֵּב אֶׁת הַתְּפִּלָּה שֶׁל חוֹתְנִּי, אבָל לֹא עִּם הַלַּמְדָן הַקַּפְּדָן.
הַיְנו שֶׁלֹּא לְדַקְדֵּּק מְאֹדָ לְכַוֵּּן זְמַן הנֵּּץ הַחַמָּהֹ , וְלִּהְיות עָסוּק לְהִּסְתַּכֵּּל בַּמּוֹרֶׁה הַשָּעוֹת, אשֶׁר כָּל זֶׁה הוּא בדֶּׁרֶׁךְ כְּלָל עַל חֶׁשְבּוֹן כַּוָּנַת הַתְּפִּלָּה, בִּּקְרִּיאַתָ שְמַע וּבִּרְכוֹתֶׁיה, וּבִּשְאָר סֵּדֶׁר הַתְּפִּלָּה.
שיח שרפי קודש החדש ג' תכ"ז