Skip to content
כפר חב"ד

נבואות מדהימות

  • Vayeira
  • 5787
  • Hebrew
View printout

השבוע לפני שמונים שנה, ביום כ״ף במרחשון תר״פ, יום הולדתו האחרון של הרבי הרש״ב בעולם הזה, השמיע מאמר חסידות מופלא והשמיע בפני הרבי הריי״צ נבואות מדהימות על העתיד

מאת הרב מיכאל אהרן זליגזון

כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע גילה ופרסם, בשורה של שיחות קודש ורשימות מיומנו, כי רבותינו הקדושים נשיאי החסידות הכללית ונשיאי חב״ד נהגו לחגוג את יום הולדתם מדי שנה בשנה. הבעש״ט הק׳ היה נוהג לשבת ביום זה להתוועדות עם תלמידיו, וגם רבותינו בדורות הבאים ציינו את היום הזה, איש איש לפי דרכו.

במשך הדורות, רבותינו נשיאינו נהגו לציין ולחגוג גם את ימי ההולדת של הנשיאים שקדמו להם והחל מימי כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע, שיום הולדתו חל בכ״ף בחשון, אנו מוצאים שיום ההולדת הוא יום קבוע לאמירת מאמרי חסידות, דברי־אלוקים־חיים.

וכך כותב בנו יחידו, ממלא מקומו, כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ: ״במשך עשרים ושבע שנים, והוא משנת תרנ״ד עד שנת תר״פ ועד בכלל, הנה יום הזה הי׳ לי יום טוב מיוחד במינו, כי הי׳ מוקדש לאמירת דא״ח ביחידות לפני וסיפורים שונים, באורחות חיי קדשו, וחיי כ״ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע״.

״בכל דבר שמחה יכולים לפעול ישועות״

ועל חגיגת יום הולדתו האחרון של הרבי הרש״ב בחיים חיותו בעלמא דין, כ״ף מרחשוון תר״פ, כותב הרבי הריי״צ:

״ביום הולדתו האחרון בעלמא דין בשעה הששית לעת ערב נכנסתי לחדרו של הוד כ״ק אאמו״ר לברכו בברכת מזל טוב ליום הבהיר והזך יום הולדתו ולשמוח בשמחת חגיגה כנהוג בכל שנה ושנה.

״צערי גדול כי פני קדש הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק עגומים, כשהגדתי להוד כ״ק אאמו״ר אשר בעת חזות כזו צריכים להסיח דעת מכל דבר וענין וגורם צער ועגמת נפש, אמר לי הוד כ״ק אאמו״ר: בכל דבר שמחה אשר יסודה בתורה ועבודת ה׳ יכולים לפעול ישועות לטובת הרבים.

״והוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק אמר לפני – ביחידות – מאמר המתחיל בדברי ׳סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר׳״.

על כך מעיר כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו: ״ידועים להתחלת המאמר בפסוק זה, אף שמצד תוכן המאמר הי׳ יכול להיות ההתחלה בפסוק אחר, הוא משום שאז הי׳ שנת הששים להולדתו ופסוק זה הרי מתחיל באות ס׳, ובפרט שהוא במזמור כזה ששם הפסוקים הם ע״פ סדר הא״ב, הרי שהתחלת הפסוק יש לו שייכות מיוחדת לאות ס׳״.

בספר המאמרים של שנת תר״פ מופיעים עוד שבעה מאמרים הקשורים ליום ההולדת הזה – הם מאמרים על שבעת הפסוקים הראשונים של מזמור ס׳ שבתהילים. ועל זה מעיר הרבי: ״ויש להעיר אשר כ׳ מרחשוון שנה זו – תר״פ – התחילה שנת הששים לכ״ק אדמו״ר מהורש״ב, וידוע המנהג לאמור, במשך שנה בכל יום, מזמור תהילים שמספרו הוא כמספר שני חייו״.

(אגב, חלק ממאמרים אלו נאמר ביחידות לפני בנו כ״ק הרבי הריי״צ וחלק רק נכתב ע״י הרבי הרש״ב, ועל כותרת המאמר רשם ״ולא נאמר״).

נבואת שבע השנים

ומעניין: די בעיון שטחי במאמרים אלו כדי לשים לב שתוכן המאמרים מתייחס לתקופת הימים בהם נאמרו, תקופת התחלת השלטון הקומוניסטי ותחילת הימים הקשים ליהודי רוסיה, שאז נחתמה תקופת נשיאותו של הרבי הרש״ב והחלה נשיאותו של בנו הרבי הריי״צ, נשיאות שבמהלכה נדרש למסירות־נפש עצומה ועד לכדי מאסר בפועל.

הדבר ניכר בכך שבמאמרים אלו מדובר בהרחבה ובאריכות נפלאה על נושא הניסיונות והכוחות הדרושים לעמוד נגד כל הקשיים שבנסיונות; על בירור לבן ועשו; על ״ירידת זה יצחק״ (שמו של הרבי הריי״צ) ועל ייחודן ומעלתן של ׳נשמות כלליות׳. בנוסף לכך, במאמרו האחרון שכתב בקשר למזמור התהילים שלו (פרק ס׳), הוא ד״ה ״ולמען יחלצון ידידיך״ – מבאר את עבודתן של הנשמות הגבוהות (״נשמות דמי״ה״), שהיא ביטול מוחלט של המציאות העצמית שלהן.

נושא זה בו ניבא וצפה הרבי הרש״ב את עבודתו של בנו תוך התמודדות מול נסיונות קשים מאוד, קיבל ביטוי מפורש בדברים שהשמיע באותו היום בפני בנו הרבי הריי״צ, כמסופר ברשימותיו:

״ביום הולדת צריך לומר חסידות, יתן השיי״ת לך מתנה שתאמר חסידות ביום הולדת שלך, אלא שיהיה בחסד וברחמים״. ומסיים הרבי הריי״צ: ״האט עס געדויערט זיבען יאר״ [= וזה נמשך שבע שנים].

כלומר: הרבי הרש״ב איחל לבנו שיזכה לומר מאמרי חסידות ביום הולדתו, י״ב תמוז, והוסיף ברכה פלאית מיוחדת, שהדבר יהיה בחסד וברחמים. והרבי הריי״צ מסיים ואומר כי הדבר נמשך שבע שנים, שאז בי״ב תמוז תרפ״ז נגאל מבית האסורים וניתנה לו האפשרות לומר דא״ח ביום הולדתו בחסד וברחמים.

נבואה על המשך שושלת הזהב

עיון נוסף במאמר שהרבי הרש״ב אמר ביום הולדתו האחרון בעלמא דין, ׳סמוכים לעד – פרי׳ת׳, יגלה פרטים נוספים מהם עולה כיצד במאמרים אלה, ממאמרי יום ההולדת, הרבי הרש״ב מעביר לבנו הרבי הריי״צ את שרביט ההנהגה. כאשר נוסיף לעיין בשבעת המאמרים הנוספים על פרק ס׳, נגלה עוד דברים נפלאים, גם ביחס להמשך שושלת הזהב של נשיאי חב״ד עד הרבי נשיא דורנו, הדור השביעי, כדלהלן.

אחד הנושאים המבוארים בתחילת המאמר הוא המשמעות הרוחנית הפנימית של עניין החתן והכלה והתוכן של ״ילכה דודי לקראת כלה״ בעבודת השם. כידוע, בעת נשואי הרבי והרבנית אמר הרבי הריי״צ מאמר חסידות בו שילב קטעים מדברי חסידות של כל רבותינו הק׳ בדורות הקודמים, באמרו שבכך הוא יזמונין אותם להשתתף בשמחת הנישואין. ובכן, הקטע המובא מהרבי הרש״ב הוא הקטע הנידון מתוך המאמר ׳סמוכים לעד – פרי׳ת׳.

מדברים אלה, שנאמרו כחמש שנים לאחר כ׳ מרחשוון פרי״ת, ניתן להבין, שבמאמר זה יש גם נבואה כלפי נשואי הרבי. הרבי הרש״ב מעניק כוחות להמשך הנסיונות שבפניהם יש לעמוד בשנים הבאות ברוסיה, וגם לדור שביוא וימשיך את השושלת לאחר נשואין עם נכדתו...

הסיוע המיוחד לדורות האחרונים

נושא נוסף המבואר ב׳סמוכים לעד פרי׳ת׳ הוא עניין סמיכת גאולה לתפילה ועניינו בעבודת השם בכל יום ויום.

ומכאן עובר לנושא התקופה – ההתגברות על הנסיונות בזמן הגלות, ובנשיא הדור ומנהיגו מגלה לאנשי הדור כולו את הדרך לעבור את הימים הקשים על עקבתא דמשיחא – בכוח המצוות שדרכן היהודי מתחבר עם קדושתו של הקב״ה, שהיא למעלה מכל הגבלה.

ואולם, ממשיך הרבי, זוהי עצה רק לנשמות גבוהות במיוחד, בעוד שנשמות רגילות זקוקות לעזרה וסיוע גדולים יותר. ובהמשך לזה ממשיך ומגלה עניין נפלא: ״וזהו הטעם שאחר החורבן היו נשמות גבוהות מבזמן בית המקדש כמו נשמת רשב״י ע״ה שלא הי׳ כמוהו בזמן הבית להשיג תעלומות חכמה וכו׳ והטעם הוא... שבהיות סוכת דוד נפלה למטה צריך לבוא לה עזר ממקום גבוה מאוד נעלה״.

וכאן נפרשת לפנינו מסכת שלמה בנושא ירידת נשמות גבוהות דווקא בדורות האחרונים, והכוח העזר והסיוע שהנשמות הגבוהות מעניקות לכלל העם בעבודת השם המוטלת עליהם בדורות אלה האחרונים. והמאמר נחתם במילים ״דגם בזמן הגלות עצמות א״ס ב״ה הוא סומך ועוזר לנו כו׳״.

הנבואה מתקיימת

שבע שנים אחרי אמירת המאמר ׳סמוכים לעד פרי׳ת׳ – בו עמד הרבי הרש״ב נ״ע על סמיכת גאולה לתפילה, השמיע את דברי קודשו על הצורך בישועת ה׳ ואיחל לבנו שיזכה ״לאמר חסידות ביום הולדת ושיהיה בחסד וברחמים״ – הגיע חג הגאולה י״ב תמוז.

אחר מאסר קשה וחמור מאוד – אשר כפי שסיפר אחר־כך ״כל ימי המאסר היה אבי איתי״ – חזר הרבי לביתו. בשבת הקרובה (שבת פ׳ פינחס תרפ״ז) עלה לתורה ובירך ברכת הגומל, ובסעודה שהיתה סעודת הודאה, אמר הרבי הריי״צ מאמר שפותח בפסוק ׳שאו ידיכם קודש׳.

ומהו תוכן המאמר? שוב: סמיכת גאולה לתפילה, עם תוספת הסבר, המיוסד על מאמר הרבי הרש״ב, בהמשך מאמר חז״ל זה – ׳תכף לסמיכה שחיטה, תכף לנטילה ברכה, תכף לגאולה תפילה וכו׳״ בעבודת השם.

חלפו עשרים ושתיים שנים משנת תרפ״ז וחג הגאולה־י״ב תמוז של שנת תש״ט מופיע. פתגם חכם אומר ׳העתיד מלמד על העבר׳. ובענינו – העתיד לימד שזהו יום ההולדת י״ב תמוז האחרון לחיי הרבי הריי״צ בעלמא דין.

והנה, בשנים ההם נוהג היה הרבי הריי״צ למסור לדפוס מאמר דא״ח שלו לקראת כל חג ומועד. לרגל יום זה הופיע מאמר ד״ה ״פדה בשלום נפשי״.

וראה זה פלא: במאמר מופיע הביטוי שבכוחה הוא ״חיים ארוכים, חיים אמיתיים בלי הפסק״. ועל כך מעיר הרבי נשיא דורנו: ״שמכיוון שחג הגאולה י״ב תמוז תש״ט הוא חג הגאולה האחרון שלפני יו״ד שבט (יום הסתלקותו), שאז יש צורך להבהיר העניין לחיים נצחיים״.

לסיום המאמר – בחתימת ונעילת מאמרו האחרון ליום הולדתו האחרון בעלמא דין – מבהיר הרבי, בדיוק כמו אביו במאמר ׳סמוכים לעד פרי׳ת׳, את עניין הכוחות הניתנים ליהודי מלמעלה במיוחד כדי להתגבר על הנסיונות והקשיים הניצבים לפניו בזמן הגלות, ומוסיף דברים על בית המקדש השלישי וברכות מיוחדות על הגאולה והפדיון מהגלות.

הגיעה תקופת הדור השביעי. ביו״ד שבט תשי״א הרבי מקבל את הנשיאות באופן פומבי ורשמי, וביום כ״ף מרחשוון תשי״ב מדפיס הרבי את המאמר ׳סמוכים לעד – פרי׳ת׳ – המאמר הראשון של הרבי הרש״ב נ״ע שהרבי מסר לדפוס, ובפתח דבר מגלה הרבי בין השאר כי תכנית המקורית היתה להוציא לאור את המאמר לכבוד יום הולדתו התשעים של הרבי הרש״ב, בכ״ף מרחשוון תשי״א, אולם ׳מפני סיבות שונות נדחתה ההדפסה עד עתה׳.

בשולי הדברים, יורשה לי משהו בנימה אישית בקשר לאותו מאמר, ׳סמוכים לעד – פרי׳ת׳ – המאמר האחרון שהרבי הרש״ב אמר ביום הולדתו והוא המאמר הראשון של הרבי הרש״ב שהרבי הדפיס:

אבי ע״ה סיפר לי שעל־פי הוראת הרבי התקיימו קישורי התנאים שלו עם תבדלחט״א אמי תחי׳, בשנת תשי״ב, בכ״ף מרחשוון. הרבי הודיע לאבי שעומדים להדפיס מאמר של הרבי הרש״ב, והציע לו להשתתף במימון הדפסת מאמר זה לרגל התנאים, תוך הדגשת חשיבות ותועלת הדבר, כיוון שמאמר יופץ גם בפינות שונות וכו׳. מובן שאבי קיבל הצעה זו בשמחה ומאמר יצא לאור עולם בנדבתו.

י״א ניסן תשי״ב

יום הנבחר י״א ניסן תשי״ב. חסידים מוזמנים לחדרו הק׳ של הרבי וכולם דרוכים ונרגשים. היום הוא יום הולדתו החמישים של הרבי והרבי עתיד לומר מאמר חסידות לרגל היום. כעבור דקות מועטות, הרבי פותח במאמר. הדיבור־המתחיל: ׳אדנ-י שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך׳ – פסוק מפרק נ״א בתהילים.

הנושא הראשון במאמר – ״סמיכת גאולה לתפילה״, והרבי מסביר שיש צורך להסמיך את הגאולה לתפילתם של בני ישראל על הגאולה. וכאן אין צורך בהסברים מיוחדים כדי לחשוב שמדובר במשהו מיוחד. שלושה מרבותינו נשיאינו מדברים בימי הולדתם שלושתם באותו נשא. שלשלת הזהב נמשכת, ״ובמקום שחתם זה פתח זה״, ורבותינו הק׳ מחישים את גאולתם של ישראל.

מאז, מדי שנה בשנה עמד הרבי על פסוקים בפרק התהילים המתאים למספר שנותיו באותה שנה. מבין כל השנים, נעמיד כאן בקצרה על מספר אירועים לא־שגרתיים.

בפורים תשמ״ז, פחות מחודש לפני י״א ניסן, הרבי השמיע שיחת קודש נדירה, מיוחדת במינה, בנושא הגאולה. ובין הדברים אמר: ׳עיקר השאלה כיון שמדובר אודות ׳קץ׳ שתמכו ע״י נשיא דורנו (אדמו״ר הריי״צ) וגם מאז כבר עברו עשרות שנים! והנה חיפשתי מה יכול להיות הביאור בדבר עד שהביאור היחיד שמצאתי הוא שמעתה העניין עבר מ׳נשיא הוא הכל׳ אל ׳הכל׳, היינו לכל אחד ואחד מישראל... ׳ביאת משיח צדקנו קשורה בשינוי מצב העולם, ומכיון שרואים שכבר נפעל שינוי בעולם ואעפ״כ עדיין לא בא, הרי זה גופא מוכיח ומחזק את הנ״ל, שמעתה הפעולה בזירוז הגאולה נעשתה עניינם הפרטי של כל אחד ואחת! ״כדאי ונכון שבכל אסיפת כמה וכמה מישראל יזכירו ויעוררו: ״הקשיבו יהודים! ״הוספה מעשה אחד ע״י כל אחד ואחד מכם – ובפרט על ידי שלושה יהודים ביחד – יכולה להיות המעשה שהוא המכריע בפטישי לפני הגאולה האמיתית והשלימה״.

כעבור חודש, בשבת הגדול שחל למחרת י״א ניסן, התקיימה התוועדות בה נקט הרבי צעד לא־שגרתי לחלוטין, כאשר אמר באותה התוועדות – שני מאמרי חסידות!

את מאמרו הראשון פתח בדיבור־המתחיל ׳ואכלתם אכול ושבוע׳, שבו עומד על נושא אכילת הכהנים בבית המקדש ועניינו ברוחניות העניינים, ובו יעמד הרבי גם על ההפרש בין שני סוגי הנשמות, ״נשמות דמי״ה״ ו״נשמות דבי״ע״ – הנושא שבו מבאר הרבי הרש״ב במאמרו האחרון ליום הולדתו, כ׳ מרחשוון תר״פ, בכתב תחת הדיבור־המתחיל ׳ולמען יחלצון ידידיך׳.

וכאן מבאר הרבי עילוי נוסף ומיוחד גם בנשמות הנקראות ״נשמות דבי״ע״, ומסביר שאף כי בדורות שלפנינו היה הפרש גדול בין שני סוגי הנשמות, הרי ע״י הענקת כוחות מיוחדים מהרבי, כשהוא האור המעניק כוחות לאנשי הדור, גם נשמות אלו יכולות לעלות למדרגה נעלה יותר.

וזה לשון קודשו של הרבי: ״פסוק זה ׳ואכלתם אכול ושבוע׳ קאי על הגילויים דלעתיד לבוא..״ ובהמשך מבאר הרבי: ״ובכל אחד ואחד מישראל בכל דור ודור נמשך עניין ויקרא אל משה עם כל העילויים שבדבר ועל דרך־זה יש לומר גם בענייננו, דכוח זה שניתן ע״י משה לאהרן שיוכל לברך בשלמות גם הבירור השני (׳ביטול המציאות׳), הנה כוח זה ישנו בכל דור ודור בכל אחד ואחד מצד בחי׳ משה שבו״.

בהמשך ההתוועדות הוסיף הרבי שנית ידו באומרו עוד מאמר חסידות שבו עמד על מזמור התהילים שהתאים למספר שנותיו של אותה שנה. המאמר פתח בדיבור המתחיל ׳תפילה לדוד׳ וגו׳ ובו הרבי מפליא ומעלה על הנס את נשא ייחוד של הוי׳ ואלוקים כפי שמתבאר ע״פ חסידות בכתבי כ״ק אדמו״ר הצמח צדק, והרבי מאריך בנושא שלא כרגיל.

ובכן, במאמר הראשון הרבי מעלה על נס את מעלת הנשמות וכוחם בעבודת השם. ובמאמר השני עוסק בעניין ייחוד שם הוי׳ ואלוקים. כלומר: צועדים כבר במצב של ׳ירידה צורך עליה׳ מצד עבודת נשמות ישראל דוגמת המצב של לעתיד לבוא.

והרבי חותם את המאמר בדברים הבאים, מהם יש לשאוב עידוד, עזר וסיוע לתקופתנו זו: ״ש...יקויים גם העניין דאתה ה׳ עזרתני ונחמתני, דאמיתית עניין תנחמה הוא שיתגלה גם הטוב שבגלות, והרי השמחה תהיה בשלמות...״.

ובכך חתם הרבי, לעת־עתה, את נושא אמירת מאמרי דא״ח ביום הולדתו, כאשר מאז שנת תשמ״ז לא זכינו למאמרים נוספים.

כיום הזה, במלאת שנות החמישים לנשיאות הרבי נשיא דורנו, ומיוסד על דברי הרבי הרש״ב שסמיכת גאולה לתפילה קשורה במיוחד עם מספר המניינים דוקא, ובהזדמנויות שונות הסביר הרבי נשיא דורנו שמספר חמישים רומז על עניין הגאולה, כמו־כן מעין היובל שבו נאמר ׳וקדשתם את שנת החמישים שנה... יובל היא תהיה לכם׳ – יהי רצון שנזכה שהרבי יוציאנו מהגלות ונזכה להוסיף ולשמוע מפי ק׳ תורה חדשה, תורתו של משיח.